קטגוריה:במדבר יז ו
וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְהוָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּלֹּ֜נוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהֹוָה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּלֹּ֜נוּ כָּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽ/מָּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְ/עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵ/אמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהוָֽה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאִתְרָעַמוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹמָא דְּבָתְרוֹהִי עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לְמֵימַר אַתּוּן גְּרַמְתּוּן דְּמִית עַמֵּיהּ דַּייָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִתְרַעֲמוּ כָּל כְּנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל בְּיוֹמָא הָדֵין עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרן לְמֵימָר אַתּוּן גְרַמְתּוּן דִין מוֹתָא עַל עַמָא דַיְיָ: |
רמב"ן (כל הפרק)
"אתם המתם את עם ה'" - אמר אונקלוס אתון גרמתון דמית עמא דה' יפתור כי יאשימו אותם על שנתנו העצה הזאת להקטיר קטורת זרה לפני ה' מדעתם שהמקריבים אותם נשרפים כי השם לא אמר למשה להקריב הקטורת הזאת והוא לא אמר לישראל בשם ה' לעשות כן אם כן מעצמם נתנו העצה הזאת אשר מתו בה העם והיו יכולין לתת אות ומופת אחר במטה או בזולתו ור"א אמר מה ראיה זו ששבט לוי נבחר ונבחר אהרן לכהן גדול ויתכן שבתפלתכם או בחכמה שידעתם שרפתם המקריבים וכן נראה שלא האמינו כי מה שאמר אחרי כן (פסוק יז כ) דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה וגו' והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי וגו' ראיה שלא האמינו העם בשריפה הזאת שנבחרו הלוים והוחלפו הבכורות בהם רק חשבו כי משה ואהרן גרמו השריפה או שהיה העונש בקטורת אש זרה אשר לא צוה אותם וקטורת אהרן היתה קטורת הבקר כאשר פירשתי (ויקרא י ב) ולא היתה התלונה רק על השריפה לא על הבליעה כי השם אמר למשה העלו מסביב וגו' וזה ירמוז על פתיחת פי הארץ ומשה הגיד זה לישראל בשם ה' ודתן ואבירם היו חייבים יותר שהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו והנכון בעיני שהיו העם מאמינים עתה בכהונת אהרן שכבר יצאה אש מלפני ה' ותאכל את קרבנותיו אבל היו חפצים שיהיו הבכורות משרתי המשכן במקום הלוים ולא ירצו בחלופין שעשו בהם כי היו חפצים שיהיה לכל השבטים חלק בעבודת בית ה' והנה יתלוננו אתם המיתם אותם שנתתם העצה הזאת שיקריבו קטורת ככהנים והם היו ראוים לעבודת לוים לא שיהיו ככהנים מקריבי קטרת וזה טעם פרח מטה אהרן לבית לוי (פסוק כג)
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
אתם המתם את עם ה'!
בתחילת היום השלישי של פרשת קורח , התלוננו בני ישראל ואמרו:
(במדבר יז ו): "וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר 'אתם המתם את עם ה'!'".
התלונה שלהם מתייחסת לאירוע שקרה בסוף היום השני (במדבר טז לה): "ואש יצאה מאת ה', ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת". אבל אם האש יצאה מאת ה', מדוע בני ישראל האשימו את משה ואת אהרן?!
1. הם לא האמינו שהאש יצאה מאת ה', אלא חשבו שמשה ואהרן עשו איזה תכסיס שגרם לנשיאים להישרף, למשל שמו 'אבק שריפה' במחתות שלהם: " "מה ראיה היתה זאת ששבט לוי הוא הנבחר, ונבחר אהרן לכהן גדול? וייתכן שבתפילתכם או בחכמה שידעתם שרפתם המקריבים!" " (אבן עזרא) .
2. הם האמינו שהאש יצאה מאת ה', כמו האש ששרפה את נדב ואביהוא (ויקרא י א): "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה קטרת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה', ותאכל אותם, וימתו לפני ה'". נדב ואביהוא הקטירו קטורת בלי ציווי מפורש מה' ונשרפו; גם ה-250 הקטירו קטורת בלי ציווי מפורש מה': ה' ציווה שיהיה אדם אחד שמקטיר קטורת בבוקר (שמות ל ז): "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה", ומשה ואהרן ציוו שכולם יקטירו קטורת, וכך יהיה אפשר לראות מיהו האיש שה' בחר להקטיר את הקטורת. המבחן אכן פעל, אך בני ישראל טענו שהיה עליהם לבחור מבחן אחר, שאין בו סכנת חיים: " "כי יאשימו אותם על שנתנו העצה הזאת להקטיר קטורת זרה לפני ה' מדעתם שהמקריבים אותם נשרפים, כי ה' לא אמר למשה להקריב הקטורת הזאת, והוא לא אמר לישראל בשם ה' לעשות כן, אם-כן מעצמם נתנו העצה הזאת אשר מתו בה העם, והיו יכולין לתת אות ומופת אחר, במטה או בזולתו" " (רמב"ן) , " "שאמרתם להם שינסו בקטורת, שאין ראוי שיקטירנה אלא המקריב עולת התמיד; והיה לכם לנסות בזבחים הראויים לכהנים רבים יחד" " (ספורנו) , או שסכנת החיים שבו היא פחותה: " "תרעומת העדה היתה על מה שעשה משה המבחן של הקטורת בכולן יחד, שהיה לו לעשות המבחן בקורח לבד, וכשהיה ה' עושה בו המשפט, לא היו ניגשים המאתים וחמשים נשיאי עדה, ולא היו מתים" " (אור החיים) . לפי פירוש זה, בני ישראל הסכימו שהנשיאים טעו, אבל חשבו שהעונש שקיבלו הנשיאים היה מוגזם - היה צריך להתחשב במעמד שלהם כ"עם ה'" ולא לסכן את חייהם. (ע"פ עומר לב מחיפה) ראו: המגפה והקטורת שעצרה אותה .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-06.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "במדבר יז ו"
קטגוריה זו מכילה את 2 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 2 דפים.
