המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ויגאה" - מי יתן והיה הרעה גדולה עלי כ"כ עד שתצוד אותי בה כשחל הזה אשר יצוד דבר מה אשר ישחיתו פעם אחת ולא ישנה וכן אתאוה להיות נשחת בהרעה עד לכלה אבל תשוב לצוד אותי פעם אחר פעם ותראה בי פלאות לשמור הנפש ולא תתן אותה לראות שחת
"ויגאה", ר"ל והקלון והעוני יגאה ויגדל עוד יותר, במה "שכשחל תצודני", ידמה א"ע במשל במה שהוא ביד ה' בכל מעשיו כשחל הנצוד ביד הציד, שהגם שהשחל כחו גדול בכ"ז לא יכול לעשות מאומה כי הוא אסור ביד בעליו, ולא יוכל להתנענע רק למקום שיתירהו בעליו בכבל אשר בידו, ובכ"ז בעל השחל יתפלא בו כאילו הוא עושה הכל בכחו מעצמו, וז"ש הלא תצודני כשחל הנצוד, כן גודל כחי ואוני הוא נצוד בידך ולא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלעדיך, ובכ"ז "תשוב תתפלא בי" כאילו אני בעל בחירה ועושה מעשים גדולים בכחי החפשי ובבחירתי, ואתה.
ביאור המילות
"ויגאה". מוסב על הקלון והעוני, שיגדל יותר, "תתפלא", ההתפעל מורה על הפעולה המדומה, תעשה א"ע כמתפלא:
