קהלת משה ד (הכל)
ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקו[עריכה]
מתוך: קהלת משה ד א (עריכה)
ראש השנה: "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו", דחשבינן צום החמישי חורבן בית המקדש, וצום השביעי הריגת גדליה בן אחיקם בהדדי, ש"מ דשוין, ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו"[1].
וקשה: למה לי השפת יתר "ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו", בלא זה מוכח דשקולה, מדחשיב צום החמישי וצום השביעי בהדי הדדי?
ותירץ הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו:[2] דלכאורה קשה הלשון הגמרא, "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו", ולא היא דכתיב: "וזרח השמש ובא השמש", עד שלא ימות צדיק אחד זורח אחר ובא, כמו גבי עלי ושמואל[3], ובית המקדש אין לו תמורה, כי אין לנו אחר במקומו, נמצא לא דמי להדדי.
אבל דאיתא: כי אימת אמרינן (= מתי אנו אומרים) דנולד צדיק אחר קודם מיתת הראשון, היינו שצדיק מת על מטתו, או נכרי הורג אותו, דזהו גזר מן השמים[4], ולא נהרג הצדיק עד שיבא אחד תחתיו. אבל ישראל הוא בעל בחירה, והורג שלא בגזר [דין], נמצא נהרג הצדיק, ואינו בא אחר במקומו.
לזה מסיים "ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו", היינו (ישמעאל) [ישראל], [ולכן דורשים] ללמדך ששקולה [מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו], ודוּק היטב.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ ראש השנה יח ב. "צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו, ואמאי קרי ליה חמישי, חמישי לחדשים.
צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ומי הרגו, ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו, ואמאי קרי ליה שביעי שביעי לחדשים". - ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו.
- ^ קידושין עב ב. "דאמר מר כשמת ר' עקיבא נולד רבי[ כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי".
- ^ מבוא בספרי חב"ד בשם האדמו"ר א מנחם מענדל: "ומבאר בזה כ"ק אדמו"ר, לגוי אין בחירה חפשית, ומה שנענש על אי קיום ז' מצותיו, ה"ז בתור תוצאה ממעשהו הרע, וכילד קטן המכניס אצבעו למים רותחין, שנכוותה ידו, הרי אין זה עונש וכיו"ב, כ"א תוצאה, ואין מאשימים אותו".
מתוך: קהלת משה ד ב (עריכה)
[1]"וה' ברך את אברהם בכל"[2] – בת היה לו ובכל שמה, בבא בתרא[3].
וא"ת למ"ד בן נח מותר באחותו, היה לו להשיאה ליצחק, ותירץ [ר' יונתן מפרג (אייבשיץ)[4]]:
א. שמא קטנה היתה[5],
ב. אי נמי מהגר היתה, ולא רצה להשיאו שפחה.
קושיות העולם: דמשמע לתירוץ הראשון שהיתה משרה, אלא שקטנה היתה. [וקשה:] הא אי משרה, היתה גדולה בשנים מרבקה, כי רבקה נולדה אחר מיתת שרה[6], כדכתיב לאחר עקידה, "ויוגד לאברהם ילדה מלכה גם היא"[7].
ותירץ מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'[8], דרש"י פירש: "ויהי אחרי הדברים האלה"[9] – "בשובו מהר המוריה, היה אברהם מהרהר בלבו אלו היה בנו שחוט, כבר הייתי הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה, מבנות ענר אשכול וממרא".
ובאותו פעם נמי היה קשה: ולמה לא השיאה ליצחק את אחותו בכל? ותירץ: שמא באותו פעם קטנה היתה[10], ודוּק היטיב.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ חידוש זה מובא ג"כ בבחידושים של ר' יונתן מפראג, כיון שהחידוש הזה בנוי משני הגאונים, ר' יונתן, ור' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו.
- ^ בראשית כד א.
- ^ בבא בתרא קמא א. "דתניא: "וה' ברך את אברהם בכל – רבי מאיר אומר: שלא היה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת ובכל שמה".
- ^ מדובר על ר' יונתן שמוזכר במאמר הקודם.
- ^ דהיינו: פחות מג' שנים ולא ראויה לביאה.
- ^ שרה מתה מיד אחר העקידה, כשהיא שמעה שכמעט עקדו את יצחק. ובאותה תקופה רבקה נולדה. יתכן לפני מתת שרה, יתכן קצת אח"כ, בכל אופן היא נולדה בתקופה של העקידה ומתת שרה אמנו.
- ^ בראשית כב כ. ואם יצחק נשא את רבקה שהיתה יותר קטנה מאחותו, ק"ו שיכל לישא את אחותו.
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו.
- ^ בראשית כב א
- ^ ר' משה הכהן מסביר שמה שר' יונתן תירץ "שמא קטנה היתה", לא מדובר בשעה שאברהם שלח את אליעזר לקחת את רבקה, שאז יצחק היה בן ארבעים, ורבקה היתה בת שלש, ואחותו בכל, היתה מבוגרת יותר מרבקה, אלא הוא דבר מיד אחרי העקידה, שאז רבקה נולדה, ולא היתה ראויה לינשא, ועל זה קשה: מדוע אברהם לא השיא ליצחק את אחותו בכל, וע"ז עונה ר' יונתן: "שמא באותו פעם קטנה היתה".
וכל זה היה כשיצחק היה בן שלשים ושבע. ואחרי שלש שנים שיצחק היה בן ארבעים, וגם רבקה וגם בכל גדלו, על תקופה זו לא אמר ר' יונתן את תירוצו, שאברהם לא השיא את בכל ליצחק "שמא קטנה היתה", ועל תקופה זו נצטרך לתרץ תירוץ אחר.
ומה התירוץ? לה' פיתרונים.
מתוך: קהלת משה ד ג (עריכה)
"ואלה המשפטים"[1].
ופירש רש"י: כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. ופריך רש"י: ולמה נסמכה פרשת (סנהדרין) [דינין] לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח.
רבו בזה הקושיות, מאי סמיכות רש"י אהדדי?
ותירץ הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי:[2] דהנה כ"מ שנאמר אלה פוסל הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים.
הנה [אפשר להסתפק:] סדרה המתחלת "וידבר", האיך נאמר, אם נאמר דמוסיף על הראשונים[3], למה לי במקום אחר "ואלה" להוסיף, הא בלא "ואלה" נמי מוסיף, ואם נאמר דפוסל את הראשונים, למה לי במקום אחר "אלה" לפסול את הראשונים, הלא בלא "אלה" נמי פוסל?[4]
ונ"ל באמת פרשה המתחלת בו "וידבר", נמי מוסיף על הראשונים, (אכל) על פרשה השביעי, היינו סיום הסדרה הקודמת. ועל פרשה ששי הקודמת צריך "ואלה", להוסיף על שני פרשיות, כמו הכא דכתיב (דינין) [מזבח] בפרשת שביעי, ועשרת הדברות בפרשת שישי[5], ואנן צריכים ללמוד מה הראשונים מסיני אף כאן מסיני, לכן צריך "ואלה" להוסיף עוד פרשה.
לכן מקשה רש"י: ולמה נסמכה פרשת דינין למזבח, לא היה לסמוך דינין למזבח, ולא היה צריך ואלה, ודוּק היטיב.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ שמות כא א.
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו.
- ^ צ"ע מה הגאון מסתפק ב-"וידבר", האם ה-ו' של "וידבר", מוסיף על הראשונים או פוסל את הראשונים. הרי ה-ו' של "וידבר" בא לומר שהדבור היה בזמן עבר, הפועל "ידבר", הוא עתיד, והוספת ה-ו' הופכת את המלה לעבר, ואין כאן ו' מיותרת. משא"כ ב-"ואלה המשפטים", אפשר לכתוב "אלה", ואפשר לכתוב "ואלה", זו אותה משמעות, ולכן ה-ו' מיותרת, ודורשים שהו' באה להוסיף על הראשונים.
- ^ בפשטות הגאון מדבר בפרשה שכתוב בה: "וידבר ה' אל מה לאמר", ואח"כ כתוב: "ואלה", או "אלה", וכו'. אבל אצלנו, פרשת משפטים מתחילה מיד: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ולא כתוב קודם "וידבר", וא"כ כל חידושו נופל.
- ^ הפרשיות [הפתוחות והסתומות] בתורה לא קשורות לחלוקה של שישי ושביעי, בפרשת יתרו הקודמת למשפטים, ישנם שני פרשיות אחרי שביעי, הפרשה האחרונה היא עניין מזבח, והפרשה הקודמת היא לא עשרת הדברות, אלא המשך קבלת התורה "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים", ושני הפרשיות האלה הם לפני שביעי.
לכן מה הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי אומר, שהפרשה האחרונה היא משביעי, והפרשה שלפניה היא משישי, הוא לא מדוייק.
מתוך: קהלת משה ד ד (עריכה)
"אל תרגזו בדרך"[1].
ופירש רש"י: אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגזו עליכם הדרך"[2].
והקשו המפרשים: הלא יעקב אכל מילי אזהר אפילו על צינים ופחים[3], ולמה לא הזהיר את בניו בלכתם למצרים שאל יתעסקו בדבר הלכה[4]?
ותירץ ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי:[5] דאיתא בגמרא גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, שהרי על כ"ב שנה שהיה יעקב בבית לבן, נתעכב יוסף כ"ב שנה במצרים, ועל י"ד שנה שלמד בשם ועבר, לא נענש[6].
הגע עצמך אימתי נתברר הדבר "שגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם, אחר מציאת יוסף, שראינו שלא נתעכב רק כ"ב שנה, ולא יותר[7]. אבל קודם מציאת יוסף לא בררנו שגדול תלמוד תורה, ואפשר מצד הסברא כיבוד אב גדול מתלמוד תורה, כי הוקשה כבודם לכבוד המקום[8].
והנה יעקב ששלח את בניו למצרים קודם מציאת יוסף, לא היה צריך להזהיר אותם "אל תרגזו בדרך", אל תתעסקו בדבר הלכה, כי השבטים ממילא יעשו זאת כדי לקיים כיבוד אב שיבואו מהר לביתם, אבל כשחזרו ממצרים אז נמצא יוסף, ומוכח דתלמוד תורה גדול מכיבוד אב, לפיכך הזהיר אותם יוסף "אל תרגזו בדרך", אל תתעסקו בדבר הלכה, ודוּק:
הערות שוליים[עריכה]
- ^ בראשית מה כד
- ^ שמא מטרדת הדבר הלכה, יתעו בדרך. (רש"י תענית י ב). המהרש"א שם מבאר: שאם יתעו בדרך, התעכבו להגיע לאביהם, ויוסף רצה שיגיעו מה שיותר מהר לאביהם לבשר לו שהוא אדון לכל מצרים, כמו שכתוב: ([[מ"ג בראשית מה ט|שם ט) "מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד". והמהירות לבשר הוא משום כיבוד אב ואם, שיעקב יצטער מה שפחות.
- ^ על הפסוק (בראשית מב לח) שיעקב אמר לבניו שרצו להוריד את בנימין למצרים: "ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך", אומרת הגמ' (כתובות ל א): שיעקב הזהיר אותם על כל הסכנות שיכולות לקרה לבנימין בדרך, סכנת אריה וגנבים, סכנת צינים ופחים, וכו', ולכן הוא לא רצה שיקחו אותו אתם.
התורה מספרת שיוסף הזהיר את האחים "אל תרגזו בדרך", שהיא אזהרה ששייכת לכל האחים. ויעקב הזהיר מחשש סכנה ששייך רק לבנימין ולא לאחים, כמו שאמר "וקראהו אסון בדרך" לבנימין. ולכן מקשה ר' יונתן: מדוע יעקב לא הזהיר את בניו באזהרת יוסף, ששייכת לכל האחים.
וצ"ע: א. מדוע יוסף לא הזהיר את האחים משום סכנת הדרך? ב. מדוע יעקב חשש רק שבנימין יצא לדרך מחשש לסכנת הדרך וכנ"ל, ולא חשש על כל האחים שיצאו לדרך? ונראה: שהרי הם היו עשרה אחים, ולא סתם אנשים אלא מאד חזקים, ולכן יעקב לא חשש שהאחים יצאו לדרך משום אריה וגנבים, ומשום צינים ופחים הוא גם לא חשש, כיון שזה לא סיבה לא לצאת לדרך משום צנים ופחים. ולכן יוסף לא הזהיר את האחים משום הנ"ל. אבל על בנימין יעקב חשש כמו שהירושלמי שבת פ"ב ה"ו אומר: "וקראהו אסון בדרך = בדרך אין בבית לא, מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. - ^ שהרי יעקב רצה שהם יחזרו מה שיותר מהר עם שמעון ובנימין, והיה צריך להזהיר אותם שלא יעסקו בדבר הלכה, כדי שלא יתעו ויתעכבו בדרך, והדרך תקח הרבה זמן.
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו. וכאן הוא מוזכר בשם: "ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי".
- ^ מגילה טז ב.
- ^ דהיינו: שיוסף לא התעכב ל"ו שנים, כ"ב שנה על העכבה בבית לבן, וי"ד שנה על העכבה אצל שם ועבר.
- ^ בבא מציעא לב א.
מתוך: קהלת משה ד ה (עריכה)
"[ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו] והוא אחריו"[1].
במדרש: ישמעאל היה עומד אחורי הדלת, כדי שלא תתייחד שרה עם המלאך[2].
וקשה: וכי ישמעאל היה חסיד כל כך?
ושמעתי בשם רבי משה [בן] ר' יואל נטקעס:[3] דאיתא, "ונקתה ונזרעה זרע"[4], מלמד שאם היתה עקרה נפקדת[5].
והנה אם התייחדה שרה עם המלאך, יתן לה אברהם מים המרים, ותהיה נפקדת, והוא רצה שיהא הוא יורש, ודוּק.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ בראשית יח י.
- ^ בראשית רבה מח טז: "והוא אחריו זה ישמעאל, והוא אחריו מפני היחוד, והוא אחריו זה המלאך שהביט לאחריו והרגיש שבאת אורה מאחריו".
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו. ופעם הוא מוזכר בשם: "ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי". וכאן הוא מוזכר בשם: רבי משה [בן] ר' יואל נטקעס.
- ^ במדבר ה כח
- ^ ברכות לא ב.
מתוך: קהלת משה ד ו (עריכה)
שמעתי טעם הגון, למה הוא זה על מי שאינו נותן מתנות לכהן, סופו שתצטרך אשתו לכהן[1], בשם המגיד דקהילת מאקווי הגאון רבי משה [בן] ר' יואל גטקעס הכהן זלה"ה.[2]
דאיתא: "ואיש את קדשיו לו יהיו"[3], כתיב (בכתבים) [בספרי]: מי שמשייר מתנות הכהן לו יהיה, סוף שהשדה אינה עושה רק כפי המתנות, היינו המעשר[4], כדאיתא בתוס' בתענית בשם (הירושלמי) [הספרי][5]. ונמצא הוא יהיה עני שאינו נותן המתנות, ואם הוא נואף גם כן הוא עני, כדכתיב: "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם"[6].
ואיתא בגמ':[7] "אימתי המים בודקין האשה בזמן שאיש מנוקה מעון זנות, אין האיש מנוקה מעון זנות, אין המים בודקין".
ואם הוא אינו נותן מתנות לכהן הוא עני, ואשתו רואה זאת ותועת ואומרת שהוא עני בשביל שהיא נואף, והיא מזנה תחת בעלה, כי המים לא יבדקו שהבעל אין מנוקה מזנות, ודוּק.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ עיין ברכות סג א. "אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר: (במדבר ה י) 'ואיש את קדשיו לו יהיו', וסמיך ליה: 'איש איש כי תשטה אשתו', וכתיב: 'והביא האיש את אשתו', וכו', ולא עוד אלא סוף שנצרך להן, שנאמר: 'ואיש את קדשיו לו יהיו'. אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן סוף מתעשר, שנאמר: (במדבר ה י) 'איש אשר יתן לכהן לו יהיה', לו יהיה ממון הרבה".
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו. ופעם הוא מוזכר בשם: "ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי". וכאן הוא מוזכר בשם: המגיד דקהילת מאקווי הגאון רבי משה [בן] ר' יואל גטקעס הכהן זלה"ה.
- ^ במדבר ה י
- ^ דהיינו: שהשדה מוציאה רק כשיעור המעשרות שהיה צריך לתת. שיעור המעשרות משדהו, מאה קילו חיטים, ולא מפריש אותם, השדה תגדל רק מאה קילו חיטים.
- ^ תענית ט א.
- ^ משלי ו כו
- ^ סוטה כח א.