קהלת משה ד א
ראש השנה: "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו", דחשבינן צום החמישי חורבן בית המקדש, וצום השביעי הריגת גדליה בן אחיקם בהדדי, ש"מ דשוין, ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו"[1].
וקשה: למה לי השפת יתר "ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו", בלא זה מוכח דשקולה, מדחשיב צום החמישי וצום השביעי בהדי הדדי?
ותירץ הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו:[2] דלכאורה קשה הלשון הגמרא, "ללמדך ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלהינו", ולא היא דכתיב: "וזרח השמש ובא השמש", עד שלא ימות צדיק אחד זורח אחר ובא, כמו גבי עלי ושמואל[3], ובית המקדש אין לו תמורה, כי אין לנו אחר במקומו, נמצא לא דמי להדדי.
אבל דאיתא: כי אימת אמרינן (= מתי אנו אומרים) דנולד צדיק אחר קודם מיתת הראשון, היינו שצדיק מת על מטתו, או נכרי הורג אותו, דזהו גזר מן השמים[4], ולא נהרג הצדיק עד שיבא אחד תחתיו. אבל ישראל הוא בעל בחירה, והורג שלא בגזר [דין], נמצא נהרג הצדיק, ואינו בא אחר במקומו.
לזה מסיים "ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו", היינו (ישמעאל) [ישראל], [ולכן דורשים] ללמדך ששקולה [מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו], ודוּק היטב.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ ראש השנה יח ב. "צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו, ואמאי קרי ליה חמישי, חמישי לחדשים.
צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ומי הרגו, ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו, ואמאי קרי ליה שביעי שביעי לחדשים". - ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו.
- ^ קידושין עב ב. "דאמר מר כשמת ר' עקיבא נולד רבי[ כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי".
- ^ מבוא בספרי חב"ד בשם האדמו"ר א מנחם מענדל: "ומבאר בזה כ"ק אדמו"ר, לגוי אין בחירה חפשית, ומה שנענש על אי קיום ז' מצותיו, ה"ז בתור תוצאה ממעשהו הרע, וכילד קטן המכניס אצבעו למים רותחין, שנכוותה ידו, הרי אין זה עונש וכיו"ב, כ"א תוצאה, ואין מאשימים אותו".