קהלת משה ד ו
שמעתי טעם הגון, למה הוא זה על מי שאינו נותן מתנות לכהן, סופו שתצטרך אשתו לכהן[1], בשם המגיד דקהילת מאקווי הגאון רבי משה [בן] ר' יואל גטקעס הכהן זלה"ה.[2]
דאיתא: "ואיש את קדשיו לו יהיו"[3], כתיב (בכתבים) [בספרי]: מי שמשייר מתנות הכהן לו יהיה, סוף שהשדה אינה עושה רק כפי המתנות, היינו המעשר[4], כדאיתא בתוס' בתענית בשם (הירושלמי) [הספרי][5]. ונמצא הוא יהיה עני שאינו נותן המתנות, ואם הוא נואף גם כן הוא עני, כדכתיב: "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם"[6].
ואיתא בגמ':[7] "אימתי המים בודקין האשה בזמן שאיש מנוקה מעון זנות, אין האיש מנוקה מעון זנות, אין המים בודקין".
ואם הוא אינו נותן מתנות לכהן הוא עני, ואשתו רואה זאת ותועת ואומרת שהוא עני בשביל שהיא נואף, והיא מזנה תחת בעלה, כי המים לא יבדקו שהבעל אין מנוקה מזנות, ודוּק.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ עיין ברכות סג א. "אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך, כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר: (במדבר ה י) 'ואיש את קדשיו לו יהיו', וסמיך ליה: 'איש איש כי תשטה אשתו', וכתיב: 'והביא האיש את אשתו', וכו', ולא עוד אלא סוף שנצרך להן, שנאמר: 'ואיש את קדשיו לו יהיו'. אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן סוף מתעשר, שנאמר: (במדבר ה י) 'איש אשר יתן לכהן לו יהיה', לו יהיה ממון הרבה".
- ^ ר' משה נתן מגיד דק"ק מאקוו מוזכר בכמה חידושים בספר קהלת משה. פעם הוא מוזכר בשם: "הגאון מו"ה ר' משה נתן, מגיד דק"ק מאקוו", ופעם הוא מוזכר בשם: "מ"ו הגאון ר' משה הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מעקוב'" ופעם הוא מוזכר בשם: הגאון מ"מ (= מגיד משרים) דקהילת מאקווי". וכולם לאותו גאון נתכוונו. ופעם הוא מוזכר בשם: "ר' משה במה"ו (= בן מורנו הרב ורבינו) יואל הכהן מ"מ (= מגיד משרים) דק"ק מאקוי". וכאן הוא מוזכר בשם: המגיד דקהילת מאקווי הגאון רבי משה [בן] ר' יואל גטקעס הכהן זלה"ה.
- ^ במדבר ה י
- ^ דהיינו: שהשדה מוציאה רק כשיעור המעשרות שהיה צריך לתת. שיעור המעשרות משדהו, מאה קילו חיטים, ולא מפריש אותם, השדה תגדל רק מאה קילו חיטים.
- ^ תענית ט א.
- ^ משלי ו כו
- ^ סוטה כח א.