ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עב א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · עב א · >>

התנועה הקטנה, ובאות הראשונה מן הדומות שוא-ופתח. כמו: "צִלְלֵי" "מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י" (נחמיה יב, לו)^[1] "הַֽמֲלַֽקֲקִ֤ים בְּיָדָם" (שופטים ז, ו); "קוֹל יִֽלֲלַ֣ת הָרֹעִים" (זכריה יא, ג); "רִֽבֲב֖וֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לו); "בְּרִֽבֲב֖וֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן" (מיכה ו, ז); "קִֽלֲלַ֖ת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל" (שופטים ט, נז) "כֵּן קִֽלֲלַ֥ת חִנָּם" (משלי כו, ב).

ופעמים לא ישתתפו עם השוא פתח אחר התנועה הגדולה. כמו: "בַּצַּר לָהֶם יְשַׁחֲרֻנְנִי" (הושע ה, טו); "אָז יִקְרָאֻנְנִי" (משלי א, כח); "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח). וכן אחר התנועה הקטנה – "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" (תהלים נ, כג).

ופעמים יהיו שתי אותיות הדומות סמוכות, ויקראו הראשונה ולא השניה כלל. כמו "מַחְצְצרִים בַּחֲצֹצְרוֹת" (דה"א טו, כד), "וּמְחִיָּיאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל" (בראשית ד, יח), "יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה" (ירמיהו לז, יג) וכן "יִשָּׂשכָר" לקריאת בן אשר.^[2]

וכאשר נפגשות שתי אותיות הדומות זו בסוף המלה וזו בראשית המלה אשר בצדה, כתב הגאון רב סעדיה ז"ל: יש מן העברים שקוראים אותם בהבלע ויש שקוראים אותם בלא הבלע. כמו: "בִּן נוּן" (שמות לג, יא); "בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" (משלי יח, י); "וְאֹזֵל לוֹ" (משלי כ, יד); "זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט" (רות ב, ז); "צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ" (הושע ד, יט); "שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ" (תהלים קה, כח); "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" (ישעיהו לה, א); "הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ" (תהלים לד, ו) והדומים להם. ויש אומרים כי לכן שמו שני טעמים ב"וְאֹ֣זֵ֥ל" וב"צָ֣רַ֥ר" וב"שָׁ֣לַֽח" – להפריש ביניהם. ואין זה טעם נכון כי לא ימנע בעבור זה ההבלע, ושני הטעמים מצאנום גם בלא אותיות דומות, כמו: "עֹ֣רֵֽף כֶּ֔לֶב" (ישעיהו סו, ג); "גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ" (משלי כב, י); "פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם" (משלי יז, יד); "יִֽקַּֽח־לֵֽב"

נימוקי רבי אליהו בחור

1. כי זה הוא טעות המחוקקים שחשבו ש"צִלְלֵי" ו"חַלְלֵי" ו"גֶלְלֵי" הם, נמצאים בירמיה ו' (פסוק ד) ונ"א (פסוק מט) ויחזקאל ד' (פסוק יב), ואינם אלא שני שמות של בני אדם בספר נחמיה בסימן י"ב, שנאמר "וְאֶחָיו שְׁמַעְיָה וַעֲזַרְאֵל מִלֲלַי גִּלֲלַי", ועליהם דבר המחבר שהם בחטף-פתח, אבל "חַלְלֵי" אינה מן המנין.
2. אין להביא ראייה מן "מְחִיָּיאֵל" ומן "יִרְאִיָּיה" שכן דרך אותיות יהו"א לפעמים לנוח. ולא נמצאו רק בשלמים "מַחְצְצרִים" ו"יִשָּׂשכָר".