ספר האגדה/לעתיד-לבא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לֶעָתִיד-לָבֹא.[עריכה]

הַטּוֹבָה הָעֲתִידָה.[עריכה]

א. אמר ר׳ יוחנן: כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות־המשיח, אבל לעולם־הבא כלו' עולם שאחרי ימות המשיח, לעתיד־לבוא. - ״עין לא ראתה אלהים זולתך יעשיה למחכה לו״[1]. מהו "עין לא ראתה הטובה שעתידה לבוא."? אמר ריש־לקיש: זה עדן, שלא שלטה בו עין כל בריה. (בר' לד: סנה׳ צט).

ב. ישב רבן גמליאל ודרש; עתידה אשה, שתלד בכל יום. לגלג לעג. עליו אותו תלמיד, אמר: ״אין כל חדש תחת השמש"?[2] אמר לו: בֹא ואראך דֻגְמָתוֹ דמיונו. בעולם־הזה. יצא הראה לו תרנגולת שמטילה ביצים בכל יום..

ושוב ישב רבן גמליאל ודרש: עתידים אילנות שמוציאים פֵרוֹת בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: והרי נאמר: "אין כל חדש תחת השמש״? אמר לו: בא ואראך דוגמתם בעולם־הזה. יצא הראה לו צָלָף עץ קפריסין (קאפערשטויך) והוא טעון פירות כל ימות השנה..

ושוב ישב רבן גמליאל ודרש: עתידה ארץ־ישראל שתוציא גלוּסְקָאוֹת לחמי סלת משובחים. וּכְלֵי־מִילַת בגדי משי.. לגלג עליו אותו תלמיד ואמר: ״אין כל חדש תחת השמש"? יצא הראה לו כְמַהִין ופִטְרִיוֹת מיני צמחים שגדלים בלילה אחד (שוואמען)., ועל כלי־מילת - נְבָרָא בַר-קוּרָא סיב העולה כמין ארג חוטים שתי-וערב סביב הקורים (הענפים הרכים) של התמר.. (שבת ל:).

ג. ישב ר׳ יוחנן ודרש: עתיד הקדוש־ברוך־הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אַמות, וחקוק בהן כלומר פתוחין בהן מיני פתוחי ציורים. עשר ברום עשרים, ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר: ״ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו״[3]. לגלג עליו אותו תלמיד, אמר: ומה כביצת צוּצֶלֶת תור. מין יונה קטנה. לא נמצא - כל כך נמצא? לימים הפליגה הרחיקה. ספינתו בים. ראה מלאכי־השרת שמְנַסְרים גוררים במגרה. אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים וחקוק בהן עשר ברום עשרים. אמר להם : אלו למי? אמרו לו: עתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. כשחזר מצאו לר׳ יוחנן שישב ודרש. אמר לו: דרוש, רבי, ולך נאה לדרוש: כשם שאמרת כך ראיתי. אמר לו: ריקה בער., אלמלא ראית לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה. נתן בו עינו וַעֲשָׂאוֹ גל של עצמות. (ב״ב עה, עו).

ד. "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים"[4] - אמרו: עתידה חטה שתְּתַמֵר כדֶקֶל שתעלה בקומותו כתמר; ודרש "פסת" מלשון פסה, כלומר רבוי וגידול. ועולה בראש הרים. ושמא תאמר: יש צער לקָצרה מחמת גבהה., - תלמוד לומר :"יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ"[4] - הקדוש־ברוך־הוא מביא רוח מבית־גנזיו ומנשבת עליה, ומַשְרָה מפילה. את סָלְתָּהּ. ואדם יוצא לשדה ומביא מלֹא פִסַת־ידו כף ידו., וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

"עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה"[5] - אמרו: עתידה חטה שתהא כשתי כְלָיוֹת של שור הגדול. ואל תִתַּמָהּ על הגורל של החטה., שהרי שועל קִנֵּן בְּלֶפְת מין ירק (ריבע). וּשְׁקָלוהוּ ומצאו בו ששים לִטְרִין בְלִטְרָא של צפורי.

"וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר״[5] - אמרו: לא כעולם־הזה העולם־הבא. העולם־הזה יש בו צער לבצור ולדרוך; העולם־הבא - מביא עֲנָבָה גרגיר אחד של ענבים. אחת בקָרוֹן או בספינה ומַנִּיחה בזָוִית ביתו ומְסַפֵק הֵימֶנה נוטל לצרכו די ספוקו. כפִטָס כחבית גדולה. גדול ועציה מַסִּיקין תחת התַּבשיל. ואין לך כל עֲנָבה וענבה שאין בה שלשים גַרְבֵי חביות. יין. (כת' קיא:).

ה. ישב ר׳ ירמיה לפני ר׳ זירא ואמר: עתיד הקדוש־ברוך־הוא להוציא נחל מבית קדשי־הקדשים ועליו כל מיני מגדים. (סנה' ק.).

ו. אמר רב: עתידים כל אילני-סְרָק עצים שאינם עושים פירות. שבארץ־ישראל שיטענו פֵּרות. (כת׳ קיא:).

ז. אמר ר׳ שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד־לבוא, אלא הקדוש־ברוך־הוא מוציא חמה מנרתיקה מתוך המקום שהיא קבועה שם שמשמש לה כעין תיק; כלומר הקב"ה יגביר את חומה.; צדיקים מתרפאין בה, שנאמר: "וזרחה לכם יִרְאֵי שְׁמִי שמש צדקה ומרפא בכנפיה"[6], ולא עוד אלא שמתעדנין בה, שנאמר: "ויצאתם ופִשְתֶּם כעגלי מרבק"[6]. רשעים נדונין בה, שנאמר : "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא"[7]. (נד‘ ח.).

סְעֻדָּה לַצַּדִּיקִים.[עריכה]

ח. "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים״[8] - אמר ר׳ יוחנן : זה לִוְיָתָן נָחָש בָּרִיחַ ולִוְיָתָן נחש עֲקַלָּתוֹן.

אמר רב יהודה אמר רב : כל מה שברא הקדוש־ברוך־הוא בעולמו זכר ונקבה בראָם. אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בְרָאָם, ואלמלי נזקקים מזדוגים. זה לזה מחריבים כל העולם כלו. מה עשה הקב"ה? סֵרַס עשה אותו לסריס. את הזכר והרג הנקבה ומלָחָהּ לצדיקים לעתיד־לבוא. ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקים מזדוגים. זה לזה מחריבים כל העולם כלו. מה עשה הקב"ה ? סֵרַס הזכר וצנן קרר את חום תאותה. הנקבה ושמָרָהּ לצדיקים לעתיד־לבוא. (ב״ש עד:).

ט. אמר ר׳ יונתן: עתיד גבריאל לעשות קִנֵינְיָא מלחמת ציר. עם לויתן, ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו אינו יכול לו.

אמר ר׳ יוחנן: בשעה שלויתן רעב מוציא הבל רוח הנשימה. מפיו ומַרתִיחַ כל מֵימות שבמצולה, ואלמלא מכניס ראשו לגן־עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו מחמת ההבל שיוצא מפיו.. ובשעה שצמא עושה תלמים־תלמים בים מכל גמיעה וגמיעה..

אמר ר׳ יוחנן: עתיד הקדוש־ברוך־היא לעשית סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים.

אמר ר׳ יוחנן: עתיד הקב"ה לעשיות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן. והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושילים וזיוו מבהיק מסוף העילם ועד סופו. שנאמר: "והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך"[9]. (ב״ב עד. עה).

י. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באים בספינה. והיה ר׳ אליעזר ישן ור׳ יהושע נעור. נזדעזע ר׳ יהושע ונִנְעַר נתעורר. ר׳ אליעזר. אמר לו: מה זה, יהושע, מפני מה נזדעזעת? א"ל: מאור גדול ראיתי בים. א״ל: שמא עיניו שיל לייתן ראית, שנאמר: "עיניו כעפעפי שחר"[10]. (שם עד).

יא. "בהמות בהררי אלף"[11] - בריה אחת יש לי, שבראתי למאכלך לעתיד־לבוא, זוהי — בהמות. והיא רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מְגַדלים לה כל מיני עשבים וכל מיני מאכל והיא אוכלת.

ומהיכן הוא שותה? יש אומרים: ראשה על פי הירדן ופיה פתוח כנגדו והירדן שופך לתוך פיה והיא שותה מים; ויש אומרים: כל מה שהירדן מכניס לששה חדשים עושה אותה גמיאה אחת. (פסיק"ר הוס' פ״א; ויק"ר פ׳ כב).

יב. "עַיִן לֹא רָאָתָה"[12] - מה עין לא ראתה? אמר ר׳ יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו לצדיקים. מששת ימי בראשית. (בר׳ לד:).

יג. עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך. אומר להם: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק : טוֹל וברך. אומר להם: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טוֹל וברך. אומר להם : איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שילא זכיתי לִכָנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע: טול וברך. אומר להם : איני מברך שלא זכיתי לבן. אומר לו לדוד: טול אתה וברך. אומר להם: אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא"[13]. (פס׳ קיט:)

יד אמר ר׳ אלעזר עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות מחול לצדיקים בגן־עדן והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר:

"הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ -- נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"[14]. (תענ׳ לא.).

תְּחִיַת הַמֵּתִים.[עריכה]

טו. אמר לו קיסר לרבן גמליאל : אמרתם, שהמתים חיים; הרי נעשו עפר, וכלום עפר חי? אמרה לו בתו : הניחהו, ואני אחזיר לו תשובה: שני יוצרים יש בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהם משובח? אמר לה: זה שיוצר מן המים. אמרה לו: מן המים צר שהאדם נברא מטפה. - מן הטיט לא כל שכן.

דְבֵי רבי ישמעאל תנא: קל וחומר מכלי זכוכית, מה כלי זכוכית שעמלם ברוח בשר־ודם שנעשים ע"י פיחה. - נשברו יש להם תקנה להתיכם ולחזור לעשות מהם כלי.; בשר־ודם, שברוחו של הקדוש־ברוך־הוא - על

אחת כמה וכמה. (סנה׳ צ׳ צא).

טז. אמר לו צְדוֹקִי מִכַּת הצדוקים, שכופרים בתחית המתים. אחד לרבי אַמִי: אתם אומרים שהמתים חיים; הרי נעשו עפר, וכלום עפר חי? אמר לו: אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובְנוּ לי פְלָטוֹרִין היכלות. גדולים במקום שאין מים ועפר והנמשל שכל העולם נברא יש מאין.. הלכו ובנו אותם. לימים נפלו. אמר להם: חִזרו ובְנו אותם במקום שיש עפר ומים. אמרו לו: אין אנו יכולים. כעס עליהם. אמר להם : במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר - על אחת כמה וכמה. ואם אי אתה מאמין צא לבקעה וראה עכבר, שהיום חָציו בשר וחציו אדמה; למחר השריץ נעשה שרץ. ונעשה כולו בשר. שמא תאמר, לזמן מרובה שהדבר נמשך זמן רב, ואינו נעשה מהרה.? עֲלֵה להר וראה, שהיום אין בו אלא חלזון אחת, למחר ירדו גשמים ונתמלא כלו חִלזונות. (שם, צ.).

יז. אמר לו צדוקי אחד לגְבִיהָא בן פְסִיסָא בעל חטוטרה היה, ורגיל בוכוחים.: אוי לכם, רשעים, שאתם אומרים; המתים חיים; החיים מתים־המתים חיים? אמר לו: אוי לכם, רשעים, שאתם אומרים המתים אינם חיים; שלא היו כלומר הנולדים. — חיים, שהיו חיים — לא כל שכן? אמר לו: רשע אתה קורא לי, אם אעמוד ואבעט בך אפשט עקמימותך החטוטרה של גבך. ממך. אמר לו : אם אתה עושה כן - רופא אֳמָן תִקָרֵא ושכר הרבה תטוֹל. (שם).

יח. שאלה קְלֵיאוֹפַטְרָא המלכה את ר׳ מאיר, אמרה: יודעת אני שהמתים חיים, שנאמר : "ויציצו מעיר כעשב הארץ"[15], אלא כשהם עומדים - עומדים ערומים או כלבושיהם עומדים? אמר לה : קל וחומר מחטה: ומה חטה שנקברה ערומה יוצאה

בכמה לבושים. צדיקים שנקברו בלבושיהם־על אחת כמה וכמה. (סנה' צ).

יט. ״הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל"[16] — אמר ר׳ אלעזר בשם ר׳ סִמַּאי: האלהים עושה להם לצדיקים שנקברו בחוץ לארץ. מחִלּוֹת מערות מתחת לקרקע. בארץ והם מתגלגלים כנאדות ובאים לארץ ישראל. וכיון שהם באים לארץ־ישראל נותן להם נשמותיהם, שנאמר : ״נותן נשמה לעם עליה ורוח להֹלכים בה"[17]. (פסיק״ר טז).

כ. אַדְרְיָנוֹס שחיק עצמות לשון קללה לרשע שמת, כלומר תשחקנה עצמותיו בקבר. שאל את ר׳ יהושע בר׳ חנניה, אמר לו: מהיכן הקדוש־ברוך־הוא מֵצִיץ מצמיח. את האדם לעתיד לבוא? אמר לו : מלוּז של שִׁדְרָה מן עצם קטנה בחוליות העליונות של השדרה, והיא קשה ביותר.. אמר לו: מהיכן אתה מודיעני? הביאו ר׳ יהושע לפניו, השליכוֹ באוּר ולא נשרף, נְתָנוֹ במים ולא נִמְחָה לא נמס., טְחָנוֹ ברֵיחַיֹם ולא נטחן, נתנו על הסַדָן, התחיל מַקִּיש עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש - והוא לא חסר כלום. (ויק״ר פ׳ סא).

כא. ר׳ ירמיה צוה: הלבישוני כלי לבן חפותים בגדים תפורים באופן ידוע בימיהם., הלבישוני דַרְדָסים פוזמקאות נאות., תנו סנדלים ברגלי ומקל בידי, והשכיבוני על צדי. אם יבוא משיח - הריני מוכן. (ירוש׳ כלאים פ״ט; ויק׳׳ר פ׳ ג).

  1. ^ ישעיה ס"ד, ג.
  2. ^ קהלת א', ט.
  3. ^ ישעיה נ"ד, יב.
  4. ^ 4.0 4.1 תהלים ע"ב, טז.
  5. ^ 5.0 5.1 דברים ל"ב, טז.
  6. ^ 6.0 6.1 מלאכי ג', כ.
  7. ^ שם שם, יט.
  8. ^ בראשית א', כא.
  9. ^ ישעיה ס', ג.
  10. ^ איוב מ"א, י.
  11. ^ תהלים נ', י.
  12. ^ ישעיהו ס"ד, ג.
  13. ^ תהלים ז', יג.
  14. ^ ישעיהו כ"ה, ט.
  15. ^ תהלים ע"ב, טז.
  16. ^ יחזקאל ל"ז, יב.
  17. ^ ישעיהו מ"ב, ח.