ספרי על במדבר ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרי על במדבר · ז · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

קמה. ויהי ביום כלות משה. מגיד הכתוב, שכל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו; ואותו היום העמידו, משחו - ולא פרקו. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בשמיני משחו ופרקו, שנאמר שמות מ "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן". נמצינו למדים שבעשרים ושלשה באדר התחילו אהרן ובניו, המשכן, וכל הכלים - לימשח; בראש חודש הוקם המשכן; בשני נשרפה פרה; בשלישי הזה ממנו תחת הזאה שנייה גילחו. בו ביום שרתה שכינה בבית, שנאמר שמות מ "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד". בו ביום הקריבו נשיאים את קרבנם, שנאמר "ויהי המקריב ביום הראשון" שאין ת"ל ראשון, אלא ראשון לכל ימות השנה. בו ביום ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבנות, שנאמר ויקרא ט "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם על המזבח את העולה ואת השלמים". בו ביום הקריבו בני אהרן אש זרה, שנאמר ויקרא י "ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא... וימותו לפני ה'". מיתתן לפני ה' ונפילתן בחוץ. כיצד יצאו? היה ר' יוסי אומר: המלאך מדדן מתים, עד שיצאו ונפלו בעזרה; שנאמר ויקרא י "ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש". מאת פני ה' לא נאמר, אלא מאת פני הקודש. רבי ישמעאל אומר: דבר למד מעניינו, שנאמר "וימותו לפני ה'": מיתתם לפנים ונפילתם לפנים. כיצד יצאו? גררום בחכי ברזל:

קמו. וימשח אותו ויקדש אותו ואת כל כליו שומע אני ראשון ראשון שנמשח היה קדוש תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם מגיד שלא קידש אחד מהם עד שנמשחו כולם.

(מנחות נז) וימשחם מבפנים ומבחוץ ר' יאשיה אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ונמשחו מבחוץ, מדת היבש נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ. ר' יונתן אומר מדת הלח נמשחו מבפנים ולא נמשחו מבחוץ ומדת היבש לא נמשחו לא מבפנים ולא מבחוץ. תדע לך שאין מקודשות שנאמר ויקרא כג "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים" [וכו' תאפינה בכורים לה'] הא אימתי הן לה'? - לאחר אפיה. רבי אומר: וימשחם ויקדש אותם למה נאמר? והלא כבר נאמר וימשח אותו ויקדש אותו, ומה תלמוד לומר וימשחם ויקדש אותם? מגיד שבמשיחתן של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמז. ויקריבו נשיאי ישראל שומע אני שהיו הדיוטות ונתמנו תלמוד לומר ראשי בית אבותם. ולא ראשי בית אבותם לבד אלא אף נשיאי שבטים, נשיאים בני נשיאים הם (נשיאי המטות) [העומדים על הפקודים] הם שהיו ממונים עליהם במצרים, שנאמר ויכו שוטרי בני ישראל.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קמח. שש עגלות צב אין צב אלא מטוקסים שלא היו מחוסרים כלום, רבי אומר אין צב אלא מחופים (וכמנקסי פסקאות] [וכמין גלוסקאות] היו מחופים. ואע”פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה סו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות .

קמט. שש עגלות צב שומע אני עגלה על כל אחד ואחד תלמוד לומר עגלה על שני הנשיאים. שומע אני שור על שני הנשיאים תלמוד לומר ושור לאחד.

קנ. ויקריבו אותם לפני המשכן באו ועמדו לפני המשכן ולא קבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקב"ה קח מאתם הא הסכימה דעתם לדעת עליונה. ר' נתן אומר וכי מה ראו נשיאים להתנדב בתחילה ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו ישראל מה שמתנדבים ומה שמחסרים אנו משלימים. כיון שראו נשיאים שהשלימו ישראל

את הכל שנאמר והמלאכה היתה דים, אמרו הנשיאים מה עלינו לעשות שנאמר והנשיאים הביאו את אבני

השהם לכך התנדבו (בו) [כאן] תחלה.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנא. ויקח משה את העגלות ואת הבקר. הרי משה, נוטלו ומחלקן לפי דעתו את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי. [וכן מצינו בדוד בחלוקת ראשי משמרות] לפי [מה] שהם ששה עשר לאלעור ושמונה לאיתמר, שנאמר (דברי הימים א' כד) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה ויחלקום בגורלות אלה עם אלה וגו' ויכתבם שמעיה [בן נתנאל] הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וצדוק הכהן ואחימלך בן אביתר.

ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח"כ] בכתף, שנא' (דה"א טו) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח"כ] בכתף, שנא' (דה"א טו) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנב. ויקריבו הנשיאים את חנוכת המזבח מגיד הכתוב כשם שהתנדבו הנשיאים למלאכת המשכן כך התנדבו לחנוכת המזבח.

ויקריבו הנשיאים באו ועמדו לפני המזבח ולא קבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו את קרבנם לחנוכת המובח, ועדיין לא היה יודע משה כיצד יקריבו. אם למסעות אם לתולדות עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו למסעות. ועדיין לא היה יודע משה כיצד יקריבו הנשיאים אם כולם כאחד או כל אחד ואחד יומו עד שנאמר לו מפי הקודש יקריבו כל אחד ואחד יומו שנאמר נשיא אחד ליום.

נשיא אחד ליום. לפי שהיה נחשון מלך והוא הקריב תחלה לא יאמר הואיל והקרבתי תחלה אקריב עם כל אחד ואחד יומו, לכך נאמר נשיא אחד ליום.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנג. ויהי המקריב ביום הראשון שאין ת"ל ראשון אלא ראשון לכל ימות השנה.

נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו. או שגבה משבטו והביא, ת"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא. הא מה ת"ל נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנד. קרבנו קערת כסף אחת מגיד שלא נעשו מתחלה אלא לשם קרבנות.

קנה. מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש אין לי אלא מזרק שנתפרש בו בשקל הקדש, קערה מנין ת"ל שניהם. מה זה בשקל הקדש אף זה בשקל הקדש. ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר אין צריך שהרי כבר נאמר כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. ומה ת"ל שניהם מלאים, לפי שהוא אומר שלשים ומאה משקלה, שומע אני הואיל ולא שוה לו במשקל לא ישוה לו במדה, [ת"ל שניהם מלאים.] ומה הפרש בין קערה למזרק קערה גלדה עבה, מזרק גלדו דק. שניהם מלאים סלת מן הנדבה.

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנו. כף אחת שעושה מה שבתורה אחת, עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף או היא של כסף ומשקלה של זהב, ת"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון היא של זהב ומשקלה של כסף. מלאה קטורת זו קטורת נדבה.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

פר אחד בן בקר. שלא היה בעדרו כמוהו:

איל אחד. שלא היה בעדרו כמוהו:

כבש אחד בן שנתו לעולה. מגיד שכולם כשרים לעולה. או כבש שנתפרש בו כשר לעולה, ושאר כולם לא הוכשרו? תלמוד לומר "פר אחד ואיל אחד", מגיד שכולם כשרים לעולה:

ושעיר עזים אחד. לכפר על קבר התהום:

ולזבח השלמים בקר שנים. מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים. או בקר שנתפרש בו, כשר לזבח השלמים, ושאר כולם לא הוכשרו לזבח השלמים? ת"ל לזבח השלמים. מגיד שכולן כשרו לזבח השלמים:

קנז. זה קרבן נחשון משלו הביא ולא שגבה מן שבטו והביא.

זה קרבן זה מביא נדבה ואין היחיד מביא נדבה.

זה קרבן זה מביא חטאת שלא על חטא, ואין היחיד מביא חטאת שלא על חטא, זה דוחה את השבת ואת הטומאה ואין היחיד דוחה את השבת ואת הטומאה.

.

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

קנח. ביום השני הקריב נתנאל בן צוער הקריב את קרבנו מה ת"ל לפי שבא ראובן וערער אמר דיי שקדמני יהודה (למסעות) אקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקדש נאמר לי להקריב למסעות, שנאמר הקרב, אין הקרב אלא שנאמר לו מפי הקדש להקרב למסעות.

נשיא יששכר לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב תחילה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר לפי שזכה נתנאל בעצה, מעלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה, וזכה שניתן בינה בחלקו שנאמר (דברי הימים יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואומר (שופטים ה') ושרי ביששכר עם דבורה, ויששכר כן ברק בעמק. וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר , לישוב משפחת הישובי (במדבר כו) ואין ישוב אלא ב"ד שנאמר (יחזקאל ל"ג) ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי (ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים) (דברים ל"ג) ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.

פסוק פד (כל הפרק)(כל הפסוק)


קנט. זאת חנוכת המזבח [ביום המשח אותו] ביום שנמשח בו ביום הקריב. אתה אומר ביום שנמשח בו ביום הקריב או אינו אלא [קודם שנמשח הקריב.] ת"ל אחרי המשח אותו. [יכול] לאחר זמן [ת"ל ביום] המשח אותו. [ביוצא בו א"א] אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם, הא למדנו שביום שנמשח היה הצווי (הא מה ת"ל ביום המשח אותו בו ביום הקריב).

קס. מאת נשיאי ישראל מגיד כשם ששוו כולם בעצה כך השוו כולם בזכות. קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול. שלשים ומאה הקערה האחת למה נאמר, לפי שנאמר קרבנו קערת כסף אחת, אין לי אלא מזרק אחד שנתפרש בו בשקל הקדש קערה מנין ת"ל כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש. כל כסף וגו' ללמדך שלא ככלי [הדיוט כלי] בית עולמים כלי הדיוט שקלן (אחד ואחד) [כאחד.] וחזר ושקלם אחד אחד או ריבה או מיעט, אבל אלו לא ריבה ולא מיעט. ר' נתן אומר כלי בית עולמים שקלם כלים חזר ועשאן סימון חזר ועשאם כלים לא ריבה ולא מיעט.

פסוק פו (כל הפרק)(כל הפסוק)


קסא. כפות זהב שתים עשרה למה נאמר לפי שהוא אומר כף אחת עשרה זהב היא של זהב ומשקלה של כסף. אתה אומר היא של זהב ומשקלה של כסף, או היא של כסף ומשקלה של זהב, ת"ל כל זהב הכפות עשרים ומאה, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון הראשון, היא של זהב ומשקלה של כסף. כפות זהב שתים עשרה מעלים על כל אחד [ואחד כאלו] (ש) הקריב י"ב כפות זהב. שתים עשרה הן הן שהחנדבו ולא אירע בהן פסול.

פסוק פז (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל הבקר לעולה שנים עשר פרים. למה נאמר לפי שהוא אומר פר אחד בן בקר מלמד שכולם כשרו לעולה. או כבש נתפרש בו כשר לעולה וכולם לא כשרו לעולה ת"ל פר אחד מגיד שכולם כשרו למעלה מעלים על כל אחד ואחד שהקריב שני עשר פרים אילים שנים עשר. הם הם שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: זאת חנכת המזבח אחרי המשח אותו. לענין שאמרנו:

פסוק פח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וכל בקר זבח השלמים. למה נאמר לפי שהוא אומר ולזבח השלמים בקר שנים מלמד שכולם כשרו לזבח שלמים. או בקר שנתפרש בו כשר לזבח השלמים ושאר לא הוכשרו לזבח השלמים ת"ל ולזבח השלמים מגיד שכולם כשרו לזבח השלמים שמעלים על כל אחת אחת שהקריב עשרים וארבעה פרים הן הן שהתנדבו ולא אירע בהם פסול: זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. לענין שאמרנו:

פסוק פט (כל הפרק)(כל הפסוק)

קסב. ובבא משה אל אהל מועד למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש, ת"ל (שם כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקימו שני כתובים. זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה את זה, יתקימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. (ומה ת"ל) ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים.

קסג. [לדבר אתו] ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה [א] ובבא משה ש אהל מועד לדבר אתו [ב] וישמע את הקול מדבר אליו [ג] וידבר אליו [ד] ונועדתי לך שם ודברתי אתך [ה] [אשר אועד לך] [ו] אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם [ז] [כאשר צוה ה' אל משה] [ח] ביום צותו [ט] [אשר צוה ה' את משה] (את אשר יצוה את כל אשר אצוה אליך) [כאשר דבר ה' ביד משה לו]. ואחת במצרים [ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים] ואחת בסיני [ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני] ואחת באהל מועד [ויקרא אל משה וידבר אליו. הרי י"ג מעוטים מיעט אהרן מכולם.]

קסד. וישמע את הקל שומע אני קול נמוך, ת"ל את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול (דברים ה) כתוב אחד אומר (ויהי קולות וברקים) [קול גדול] וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהקב"ה מדבר הכל שותקין שנאמר (ישעיה כ"ג) דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך, ואומר וידום אהרן דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול וכתוב אחד אומר קול דממה דקה. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו כשהקב"ה מדבר בקול גדול ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ.


ראו גם: התורה והמצוה על במדבר ז - פירוש מלבי"ם על הספרי.

קיצור דרך: mdrjhlka-bm-07