התורה והמצוה על במדבר ז
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ז:
<< · התורה והמצוה על במדבר · ז · >>
פסוק א
ומה שאמר נמצינו למדין שבכ”ג אדר וכו', עי' בספרא שמיני (שמיני א) ומה שאמרנו שם. ומה שאמר בשני נשרפה הפרה כן הוא בירושלמי מס' מגלה. ומה שאמר תחת הזאה שניה גלחו כן הוא גם במדרש. ורש"י גרס ואחר הזאה שניה גלחו ועי' ברא"ם וכן בפסיקתא זוטרתא גרס בשלישי הזה ממנו הזיה : שניה גלחו, ופי' אחר הזיה שניה גלחו. ואע"ג שבגטין (דף ס) עמה שאמר דפרשת לוים נאמרה ביום שהוקם המשכן פרש"י שהוצרכו בו ביום לשיר שמשמע שבר”ח התחיל לשיר. וי"ל שהיו יכולים לומר השיר במחנה לויה. שהרי לפי פי' הר"ש (בפ”ב דמדות) היו הלוים אומרים שיר באותן ט"ו מעלות העולות לעזרת ישראל, ועד פתח עזרת ישראל היה מחנה לויה. וכמה שאמר הרמב"ם ריש פ"ג מה' באהמ"ק. ויכולים טמאי מת לכנוס לשם.
ומה שאמר בו ביום שרתה שכינה וכו', בספרא (ריש שמיני) ובשבת (דף פז). ומה שאמר וימותו לפני ה', מיתתן לפני ה' ונפילהם בחוץ כפלוגתא זו נמצא בספרא ( שמיני כה ) בשם ר"א ור"ע ושם פרשתי.
קמו. וימשח אותו וכו' וימשחם , הלשון כפול, שכבר אמר וימשח אותו וכו' ואת המזבח, שר"ל שמשח את המשכן ואת המזבח. ואף להראב"ע שמפרש שמה שאמר שאת המזבח מוסב על להקים, ור"ל להקים את המשכן ואת המזבח, לא יתישב זה שהיל”ל ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ואת המזבח וימשחם ויקדש אותם, וע”כ פי' חז"ל שמלמדנו שלא חל הקדושה עד שגמר משיחת כולם. ופי' וימשח אוחו וגם משח את המזבח וכליו כאחד לבד. ומפרש וימשחם ר”ל בעת שגמר משיחת כולם אז ויקדש אותם לא קודם לכן.
וכבר כללתי באילת השחר ( כלל קנ ), שכל מקום שבא הכנוי דבוקה אל מלת את יש בו מיעוט. וסבירא ליה לר' יאשיה, שמלת " אותם " ממעט מדת היבש מבחוץ, כי כלי המזבח הם כלי הלח; ור' יונתן סבירא ליה שממעט כלי לח מבחוץ כי מדת יכש לא נתקדשה כלל. וראייתו ממה שאמר " חמץ תאפינה בכורים לה' ", שאינו לה' עד לאחר אפיה והתנור מקדשו. וזה מובא במנחות (דף נז).
ומה שאמר רבי "למעט לדורות", משמע בשבועות (דף טו), שממעט ממלת " אותם ", וכבר נתקשו התוס' שם הלא צריך למעוט הנזכר למעלה, אולם לפי דברי הספרי ממעט זה מכפל הלשון מה שאמר שנית " וימשחם ", שבא למעט לדורות, שמה שתפסו חכמי הש”ס מלת " אותם " הוא לאו דוקא.פסוק ב
פסוק ג
קמט. עגלה על שני הנשיאים וכו' הוצרך לבאר זה שלא נטעה שמקצתם הביאו עגלות ומקצתם שוורים או שקנו השורים בשותפות וכדומה, ודוגמא לזה בספרא אמור (אמור רכד).
קנ. ויקריבו אותם לפני המשכן , תחלה אמר ויקריבו נשיאי ישראל פי' שהקדישו כי אסור להקדיש בהמה תמימה לבדק הבית. ועל כורחך שהקדישו קודם שנגזר הקמת ומשיחת המשכן. ומ"ש ויביאו לפני ה', הוא לפי דעתם שחשבו שמשה יקבל מידם, וכאשר לא קבל כתיב ויקריבו לפני המשכן. ר"ל נשארו עומדים לפני המשכן לא לפני ה' שמורה שנתקבל מידם. כי משה חשב שכל המשא יהיה בכתף עד שא"ל ה' קח מאיתם, וכן ת"י ולא צבא משה למיסב מנהון וקריבו יתהון קדם משכנא.פסוק ו
ולפ"ז היה נראה לכאורה שפסוק ואלה פקודתם, מקומו קודם ר' נתן אומר זה נתעלם מעיני דוד, כי זה שיך לענין המשמרות. אמנם מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה לד) מבואר שהיה גורס כגי' הספרים, וזה לשונו מצות שישאו הכהנים את הארון על כתפיהם וכו' וכאשר צוה דוד לשאת את הארון פעם שניה אמר וישאו בני הלוים וכו' כאשר צוה משה בדבר ה' בכתפם במוטות עליהם. וכן כשזכר מחלקות הכהנים לכ"ד משמרות, אמר אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן באור צוה ה'. בארו החכמים שההא רומז לשאת הארון בכתף. וכן בספרי, כאשר צוה ה' היכן צוהו ולבני קהת לא נתן.
אמנם ברמב"ן בהשגותיו לשרש השלישי פי' שמה שכתוב והיכן צווהו ולבני קהת לא נתן, קאי על כאשר צוה שנאמר גבי ארון, וצירף גם פסוק אלה פקודתם ללמד שגם בענין המשמרות לא חדדו דבר, וזה יעלה כגי' הגר"א.פסוק י
פסוק יב
פסוק יג
קנה. שניהם מלאים סלת , מספר שניהם מיותר, ופי' חז"ל שבא להורות על השווי כמה שאמרנו בהתו"ה ( אחרי יז) שמלת שני מורה על השווי. וס"ל להת"ק שבא ללמד שמה שנאמר בשקל הקדש מוסב גם על הקערה. ור' חנניא אמר שזה ידעינן מן סכום הכולל שאמר שהיה בשקל הקדש. ומפרש שבא ללמד שהיו שוים במדה. ונראה דת"ק ס"ל שזה לא צריך להשמיענו, כי כבר בארתי בהתו"ה (שמיני מד) שמנחת נחשון היתה מנחת נסכים [כמו שאמר רש"י במנחות דף ה' ע"ב ד"ה שניהם מלאים] שלכן אמר שם שהותרה לאכול באנינות משום שהיתה קדשי שעה. כי מנחת נסכים [שיכול אדם להתנדב כמ"ש במנחות דף ק"ד ע"ב] נשרפת וכולה כליל כמש"ש (דף קו) וזו היתה נאכלת. ולכן נקראת קדשי שעה.
ולפ"ז אם נטעה לומר שלא היה מדתם שוה מצד שגלדן היה שוה, וא"כ היה מדת הקערה לערך מדת המזרק כערך מספר שלשה עשר אל מספר שבעה, ואיך הביאו בתוך הכלים מנחת נסכים, שהם או עשרון או שני עשרונים או ג' עשרונים ואין לערב מנחה במנחה. ואם היה בהמזרק עשרון, היה בהקערה עשרון וששה שביעית עשרון, ולא נתקדשה המנחה כמ"ש בזבחים (דף ח') ומנחות (דף פ"ח) אין מלאים אלא שלמים. וממילא ידענו ששניהם היו שוים במדה, כי זה גלדו עבה וזה גלדו דק.
אולם ר' חנניא סבירא ליה שמנחת נחשון היתה מנחת נדבה מא' מחמשת מיני מנחות ולא ס"ל שהיתה קדשי שעה. כי ס"ל כמ"ש שמפני הטומאה שרפוה, שלדידיה א"צ לסברא זו. וא"כ יש לטעות ששניהם היה גלדן שוה, וא"כ לא היה מדתם שוה, והיה בהקערה מנחה של שלשה עשר עשרונים ובהמזרק היה מנחה של שבעה עשרונים. שבחמשה מיני מנחות יכול להביא ששים עשרונים בכלי אחד. וע"כ מפרש שצריך מלת שניהם ללמד על שוויי המדה. ועז"א שניהם מלאים סלת מן הנדבה, ר"ל של חמשת מיני מנחות שמביאים בנדבה וע"כ היו נאכלים כדין וזה כר' חנניא.פסוק יד
פסוק יז
פסוק יח
ויפלא עדין למה אמר שנית הקריב את קרבנו ולמה הקדים את שמו לתאר נשיא ובכולם הקדים תאר נשיא לשמו. ופי' שנתנאל זכה מצד זכותו, שהיה מבין ויועץ עד ששמו קודם במעלה לשררת הנשיאות, לכן הקדים את שמו. ובכולם לא חזר שנית שהקריב כי נסמך על שנזכר זה במקריב הראשון. אבל בנשיא יששכר העלה עליו הכתוב כאלו הוא המקריב הראשון, ולכן נאמר בו שהקריב קרבנו ולא סמך על שנזכר ראשונה. ומבואר אצלי בכללי הלשון שבינה ועצה הם ענינים סמוכים זה לזה, כמ"ש מרבה עצה מדבה תבונה, אם אין עצה אין תבונה, אבדה עצה מבנים (מנבונים) וכדומה, ולכן חד אמר שזכה לעצה וחד אמר שזכה לבינה, ואכ"מ להאריך בזה.
והגר"א לא גרס רק לפי שזכה נתנאל בעצה והשאר מחק, ובילקוט גרס אבא חנן אומר לפי שזכה נתנאל בעצה זכה שנתן בינה בשבטו, ומה שדרש לישוב מפני שבפ' ויגש קראו יוב עי' רש"י שם.פסוק פד
קס. מאת נשיאי ישראל , בא ללמד שכולם נתו אל לבם עצה זו ביחד והיו כולם שוים בזכות המצוה שהתעוררו ע"ז מעצמם כולם בשווה. וחזר ואמר קערות כסף שתים עשרה, שהיו כולם שווים ולא נמצא בם פסול שיצטרך להביא אחר תמורתו. וגם י"ל שקמ"ל שלא נמצא פסול בסולת שהיה ממלא את הקערה והמזרק בכל משך זמן החנוכה.
ואמר שנית שלשים ומאה הקערה האחת כסף כל כסף הכלים, שכ"ז הוא למותר, [א] ללמד שגם שקל הקערה היה בשקל הקדש כנ"ל (נשא קנה), [ב] ללמד שהיה המשקל שוה בין כששקלם אחד אחד בין כששקלם יחד. ולר' נתן מלמד שהיה כסף צרוף שאף שיתיכנו כמה פעמים ישאר משקל זה בכוון. ועז"א כל כסף הכלים. ר"ל אף שיתיך הכלים ויעשה מהם כסף ישאר המשקל הזה.פסוק פו
פסוק פט
שמ"ש ויקרא וידבר מאהל מועד פי' ששם התפשט קול הקריאה והדבור שיצא מעל הכפורת ולא נשמע בחוץ, כמ"ש בספרא שמאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא יצא חוץ לאהל עיי"ש בארך.
קסג. לדבר אתו מימרא דר"י בן בתירא נמצא בספרא ( ויקרא ד ) ובספרי יש שבושטים, ותקנתי הגי' עפ"י גרסתי בספרא. ושם בפירושי בארתי וה באורך יקחהו המעין משם וימצא מרגוע.
קסד. וישמע את הקול , ר"ל קול הנודע בסיני, קול גדול ולא יסף, ועיין בספרא ויקרא ( ויקרא ה). ומה שנאמר קול דממה דקה סבירא ליה לר' יאשיה דממה מעניין שתיקה שמלאכי השרת שותקין. ור' יונתן ס"ל דממה הוא דבור נמוך כמ"ש דממה וקול אשמע כמו אל דמי לכם. שר"ל שתצעקו בקול גדול, שדבור המלאכים הוא קול נמוך נגד קולו של השי"ת.
<< · התורה והמצוה על במדבר · ז · >>
קיצור דרך: mlbim-bm-07
(טו - יז) "[""קנו""] ""פר אחד", כבר התבאר בסדר מצורע (סי' יז בת"א) באורך שכ"מ שנאמר מס"פר אחד" ע"ש היחיד בא להורות שהיה מיוחד ומצוין באיזה דבר וגם משמיענו שאת המובחר לקח לעולה והפחות ממנו הביאו לשלמים. והנה במ"ש כבש בן שנתו לעולה יש לטעות שרק הכבש היה לעולה וידענו זה ממ"ש אח"כ כל הבקר לעולה ובהפך ממ"ש שם וכל בקר זבח השלמים יש לטעות שרק הבקר היו לשלמים, שלכן בא שם בקר בסמיכות וידענו מפה שאמר ולזבח השלמים שמוסב על כולם, והגהתי כגי' הגר"א, וידוע שהחטאת אינה באה נדבה ואמר בזבחים (דף ט) דחטאת נחשון עולה היא והיה הוראת שעה והיה כדוגמת שעיר ר"ח שמכפרים על טומאה שאין בה שום ידיעה, וזה מכפר על טומאת התהום:
"קנז "זה קרבן נחשון, ר"ל שהביא משלו כנ"ל (סי' קנ"ג), ואמר מלת זה שבא להוציא דבר אחר, שאין היחיד מביא קטורת נדבה כן גרס בפסיקתא זוטרתא ואין מביאין חטאת שלא על חטא ושאין קרבן יחיד אחר דוחה שבת וטומאה שנשיא אפרים הקריב בשבת ונשיאים הראשונים לא הטהרו מט"מ שלא נשרפה הפרה עד יום השני:
(יח) "קנח ""הקריב נתנאל נשיא יששכר", למה לא אמר כמו בכל הנשיאים ביום השני נשיא לבני יששכר נתנאל, רק שהיה ע"ז קטרוג מראובן שרצה להקריב אחר יהודה מצד בכורתו, וספר שעפ"י הדבור הקריב נתנאל, ויש חידוש בהקרבה זו לכן אמר הקריב, ויפלא עדיין למה אמר שנית הקריב את קרבנו ולמה הקדים את שמו לתאר נשיא ובכולם הקדים תאר נשיא לשמו, ופי' שנתנאל זכה מצד זכותו, שהיה מבין ויועץ עד ששמו קודם במעלה לשררת הנשיאות, לכן הקדים את שמו, ובכולם לא חזר שנית שהקריב כי נסמך על שנזכר זה במקריב הראשון, אבל בנשיא יששכר העלה עליו הכתוב כאלו הוא המקריב הראשון ולכן נאמר בו שהקריב קרבנו ולא סמך על שנזכר ראשונה. ומבואר אצלי בכללי הלשון שבינה ועצה הם ענינים סמוכים זה לזה כמ"ש מרבה עצה מרבה תבונה, אם אין עצה אין תבונה, אבדה עצה מבנים (מנבונים) וכדומה ולכן חד אמר שזכה לעצה וחד אמר שזכה לבינה ואכ"מ להאריך בזה, והגר"א לא גרס רק לפי שזכה נתנאל בעצה והשאר מחק ובילקוט גרס אבא חנן אומר לפי שזכה נתנאל בעצה זכה שנתן בינה בשבטו, ומה שדרש לישוב מפני שבפ' ויגש קראו יוב עי' רש"י שם:
(פה) "קס ""מאת נשיאי ישראל", בא ללמד שכולם נתנו אל לבם עצה זו ביחד והיו כולם שוים בזכות המצוה שהתעוררו ע"ז מעצמם כולם בשוה, וחזר ואמר קערות כסף שתים עשרה, שהיו כולם שווים שלא נמצא בם פסול שיצטרך להביא אחר תמורתו וגם י"ל שקמ"ל שלא נמצא פסול בסולת שהיה ממלא את הקערה והמזרק בכל משך זמן החנוכה. ואמר שנית שלשים ומאה הקערה האחת כל כסף הכלים, שכ"ז הוא למותר, [א] ללמד שגם שקל הקערה היה בשקל הקדש כנ"ל (סי' קנ"ה), [ב] ללמד שהיה המשקל שוה בין כששקלם אחד אחד בין כששקלם יחד, ולר' נתן מלמד שהיה כסף צרוף שאף שיתיכנו כמה פעמים ישאר משקל זה בכוון. ועז"א כל כסף הכלים. ר"ל אף שיתיך הכלי ויעשה מהם כסף ישאר המשקל הזה:
(פז) "[""קסא""] ""כל הבקר לעולה", התבאר בסי' קנ"ו. ומ"ש ומעלים על כל אחד התבאר בסימן הקודם:
"קסב "ובבא משה אל א"מ, כבר פרשתי מאמר הספרי הלז בהתו"ה ויקרא (סי' ה"א), שלפי מה שפי' הראב"ע והרמב"ן שמ"ש ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד היינו שמשה עמד בחוץ והקול קרא אליו מאהל מועד שיכנס, יש סתירה, דהא מקום הקריאה והדבור היה מעל הכפורת לא מכלל האהל, אבל ממ"ש כאן ובבא משה אל א"מ וישמע את הקול, מבואר שלא שמע את הקול בחוץ רק כשנכנס לפנים, אין סתירה, שמ"ש ויקרא וידבר מאהל מועד פי' ששם התפשט קול הקריאה והדבור שיצא מעל הכפורת ולא נשמע בחוץ, כמ"ש בספרא שם מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ולא יצא חוץ לאהל עיי"ש בארך:
"קסג "לדבר אתו, מימרא דר"י בן בתירא נמצא בספרא ויקרא (סי' ד') ובספרי יש שבושים ותקנתי הגי' עפ"י גרסתי בספרא ושם בפירושי בארתי זה באורך יקחהו המעיין משם וימצא מרגוע:
"קסד "וישמע את הקול, ר"ל קול הנודע בסיני, קול גדול ולא יסף, ועי' בספרא ויקרא (סי' ה'). ומ"ש קול דממה דקה ס"ל לר' יאשיה דממה מענין שתיקה שמלאכי השרת שותקין, ור' יונתן ס"ל דממה הוא דבור נמוך כמ"ש דממה וקול אשמע כמו אל דמי לכם. שר"ל שתצעקו בקול גדול, שדבור המלאכים הוא קול נמוך נגד קולו של השי"ת: