ספרא דצניעותא/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספרא דצניעותא · פרק ב· >>


מתוך: זוהר חלק טו (עריכה)

פרקא תניינא[עריכה]

דיקנא מהימנותא לא אדכר, בגין דהיא יקירותא דכלא.

מאודנין נפקת, בסחרנהא דבסיטא, סליק ונחית, חוטא חוורא, בתליסר מתפרש, ביקירא דביקירותא ההיא כתיב (ירמיה ב, ו) "לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם", אדם לבר הוא, אדם לא כליל הכא, כל שכן איש.

בתליסר נביעין מבועין מתפרשן, ארבע בלחודוי אסתמרו, תשעה אשקיון לגופא (נ"א לגנתא).

  • (תיקונא קדמאה) מקמי פתחא דאדנין שארי יקירו לאתתקן.
  • (תניינא) נחית בשפירו ברישא דשפוון, מהאי רישא להאי רישא קאים.
  • (תליתאה) ארחא דנפיק תחות תרין נוקבין דפרדשקא לאעברא חובה, דכתיב (משלי יט יא) ותפארתו עבור על פשע.
  • (רביעאה) תחות שפוון אסחר שערא לרישא אחרא.
  • (חמישאה) ארחא אחרא נפיק תחותוי.
  • (שתיתאה) חפי תקרובתא דבוסמא לרישא דלעילא.
  • (שביעאה) תרין תפוחין אתחזן לאנהרא בוצינין.
  • (תמינאה) מזלא דכלא תלייא עד לבא, ביה תליין עלאין ותתאין.
  • (תשיעאה) אינון דתליין לא נפקין דא מן דא.
  • (עשיראה) חפיין זעירין על גרונא.
  • (חד סר) דיקירו רברבין, מתשערין בשיעורא שלים.
  • (תריסר) (וכד) שפוון אתפנון מכל סטרין, זכאה למאן דנשיק מאינון נשיקין.
  • (תליסר) בההיא מזלא דכלא, נגדין תליסר משיחין דאפרסמונא דכיא, כלא בהאי מזלא שכיח וסתים.

בזמנא דמטא תשרי ירחא שביעאה, משתכחי (ירחי) אלין תריסר (ס"א תליסר) בעלמא עלאה, ומתפתחי תריסר (ס"א תליסר) תרעי דרחמי, בההוא זמנא (ישעיה נה ו) דרשו יהו"ה בהמצאו כתיב.


"ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו'" (בראשית א, יא). היינו דכתיב (ויקרא טז, לא) "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב", (בהאי זמנא) (דברים ג, כד) "אדני יהו"ה אתה החלות להראות את עבדך את גדלך", יהו"ה שלים בסטרוי, והכא ברחישותא דא דארעא לא שלים, יה"י לא כתיב, קרינן.

יו"ד עלאה יו"ד תתאה, וייצר י' עלאה י' תתאה, (יהי) י' עלאה י' תתאה, ה' בגווייהו, כללא דשלימו שלים ולא לכל סטר. אתעקר מהאי אתר שמא דא, ואשתיל באחרא, כתיב ויטע יהו"ה אלהים, ה' בין יו"ד ליו"ד דיה"י.

נשבא דפרדשקא דעתיקא לזעירא דאנפין, בלא רוחא לא אתקיים, בה"א אשתכלל, ה"א עלאה ה"א תתאה, דכתיב (ירמיה א, ו) "אהה אדני אלהי"ם".

בקיטפוי דקטפין (צרירא), ברוחא דמתקלין.

יה"ו, י' עלאה, דאתעטר בקטרא (ס"א בעטרא) דעתיקא, היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים, ה"א עלאה, דאתעטר ברוחא דנוקבין דפרדשקא דנפיק לאחייא, ו' עלאה, בוצינא דקרדינותא דאתעטר בסטרוי (ס"א בעטרוי), מתפשטן אתוון לבתר ואתכללו בזעירא דאפין.

כמה דשריא בגולגלתא, אשתכחו מתפשטן בכל גופא, לשכללא כלא, בעמר נקא, כד תלי, תליין אלין אתוון, כד אתגלי לזעירא מתיישבן ביה אלין אתוון, ואתקרי בהון.

יו"ד דעתיקא סתים בעטרוי, בגין שמא לא אשתכח, ה"א אתפתח באחרא, ואינקיב בתרין נוקבין, ואשתכח בתקונין.

ו"ו אתפתח באחרא, דכתיב (שה"ש ז, י) "הולך לדודי למישרים", בבוצינא דקרדינותא למכסיא פתחא.

ו' לעילא ו' לתתא, ה' לעילא ה' לתתא, י' לעילא ובה לא אשתתף אחרא, ולא סליק בהדה, בר רמיזא דרמיז.

כד אתגליין תרין (באורייתא), ומתחברן בחד, דרגא חד רגשא בגין לאתפרשא, ו"ד כלילן ביו"ד.

ווי כד אסתלק האי, ואתגליין אינון בוסמין דטיפסא, שריקין לא עברי (ס"א עבד) לא מתעכבי בדוכתא, והחיות רצוא ושוב, ברח לך אל מקומך, אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך. ותוצא הארץ   [דף קעז ע"ב]   דשא, אימתי, כד שמא אתנטע, וכדין אוירא נפיק, ונצוצא אזדמן.

  • (תיקונא קדמאה דרישא) חד גולגלתא אתפשט בסטרוי, טלא מלי עלה דתרי גווני.
  • (תניינא) תלת חללין דאתוון רשימין אתגליין ביה.
  • (תליתאה) אוכמין כערבאה (ס"א כעורבא), תליין על נוקבין עמיקין דלא יכיל למשמע, ימינא ושמאלא, הכא חד ארחא לעילא דקיק.
  • (רביעאה) מצחא דלא נהיר, קטטותא דעלמא, בר כד רעוא אשגח ביה.
  • (חמישאה) עיינין דתלת גווני, למרתת קמייהו, אתסחן בחלבא דנהיר, כתיב (ישעיה לג, ב) "עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן", וכתיב (שם א, כב) "צדק ילין בה", נוה שאנן עתיקא דסתים, עינך כתיב.
  • (שתיתאה) חוטמא פרצופא דזעירא לאשתמודעא, תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי.
  • (שביעאה) דרגא עמיקא למשמע טב וביש.

כתיב (שם מב, ח) "אני יהו"ה הוא שמי", וכתיב (דברים לב, לט) "אני אמית ואחיה", וכתיב (ישעיה מו, ד) "ואני אשא ואני אסבול".

"הוא עשנו ולא אנחנו" (תהלים ק, ג) , "והוא באחד ומי ישיבנו" (איוב כג, יג) הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח, הוא מאן דלא אזדמן לעינא, הוא מאן דלא אקרי בשמא.

(ה"א ה"י) א' כליל, (הוא) ו'ו' כליל א', ולא כליל ה"ו (ס"א ה"י).

א' אזיל לאלף, אל"ף אזיל ליו"ד, יו"ד אזיל ליו"ד, דסתים מכל סתימין, דלא מתחברן ביה ו"ד.

ווי כד לא נהיר י' בו"ד, כד אסתלק י' מן ו"ד בחובי עלמא, ערייתא דכלא אשתכח, על דא כתיב (ויקרא יח ז) ערות אביך לא תגלה, וכד אסתליק יו"ד מן ה"א, על דא כתיב וערות אמך לא תגלה, אמך היא לא תגלה ערותה, אמך היא ודאי (משלי ב, ג) "כי אם לבינה תקרא וגו'".


סליק פרקא תניינא: