ספרא דצניעותא/פרק א
מתוך: זוהר חלק טו (עריכה)
פרקא קדמאה
[עריכה]תאנא, ספרא דצניעותא, ספרא דשקיל במתקלא.
תנא, דעד לא הוה מתקלא, לא הוה משגיחין אפין באפין, ומלכין קדמאין מיתו, וזיוניהון לא אשתכחו, וארעא אתבטלת.
עד דרישא דכסופא דכל כסופין, לבושי דיקר אתקין ואחסין.
האי מתקלא תלי באתר דלא הוה, אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו.
מתקלא קאים בגופיה, לא אתאחד, ולא אתחזי, ביה סליקו, וביה סלקין דלא הוו והוו ויהויין.
סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן,
- (א) בחד גולגלתא,
- (ב) מלייא טלא דבדולחא,
- (ג) קרומא דאוירא אזדכך וסתים,
- (ד) אינון עמר נקי תליין בשקולא,
- (ה) רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי,
- (ו) אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא, אשגחותא דתתא, באשגחותא דנהירו דעלאה (דביה),
- (ז) תרין נוקבין דפרדשקא, ואתער רוחא לכלא.
"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" -- שיתא; בראשית, ברא שית עלייהו, כולהו לתתא, ותליין משבעה דגולגלתא עד יקירו דיקירותא.
והארץ תניינא לאו בחושבן, והא אתמר, ומההיא דאתלטייא נפקא, דכתיב מן האדמה אשר אררה יהו"ה, היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, תליסר, תליין בתליסר יקירו דיקירותא.
שיתא אלפי שנין, תליין בשיתא קדמאי, שביעאה עלייהו, דאתתקף בלחודוי.
ויתחריב כלא בתריסר שעתי, דכתיב היתה תהו ובהו וגומר, תליסר יקים לון ברחמי, ומתחדשן בקדמיתא, וקמו (ס"י קמו) כל אינון שיתא, בגין דכתיב ברא, ולבתר כתיב היתה, דהא הות ודאי, ולבסוף תהו ובהו וחשך, (ישעיה ב, יא) "ונשגב יהו"ה לבדו ביום ההוא".
גלופי דגליפין, כחיזו דחויא, אריך, ומתפשט לכאן ולכאן, זנבא ברישא, רישא (אחורא) אחיד אכתפין, אעבר וזעים, נטיר וגניז חד לאלף יומין זעירין, אתגלייא (נ"א אתמלייא) קולטרא בקטרוי, סנפירא בעדבוי, אתבר רישיה במיין דימא רבא, דכתיב (תהלים עד, יג) "שברת ראשי תנינים על המים", תרין הוו, חד אתחזרו, תנינם כתיב חסר, ראשי, כמה דאת אמר (יחזקאל א, כב) "ודמות על ראשי החיה רקיע".
"ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". היינו דכתיב (תהלים לג, ט) "כי הוא אמר ויהי" -- הוא בלחודוי.
לבתר אתחזרו חד, יהו"י, יה"ו, וי' ו', בתראה שכינתא לתתא, כמה דה' שכינתא, אשתכח, ובחד מתקלא אתקלו.
"והחיות רצוא ושוב", דכתיב "וירא אלהים את האור כי טוב", (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב", האי במתקליה סלקא, קדמאה בלחודוי.
וכלא לחד אתחזר, אחתא, ומודעתא, כלילן דא בדא, ביו"ד ה"א, כתרין רחימין דמתחבקן.
שיתא נפקין מענפא דשרשא דגופא, לישן ממלל רברבן, לישן דא סתים בין יו"ד וה"א.
דכתיב (שם מד, ה) "זה יאמר ליהו"ה אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתוב ידו ליהו"ה, ובשם ישראל יכנה" יכנה ממש, זה יאמר ליהו"ה אני, אחתא, וכלא אתמר ביה"ו, כלא כלילן בלישן, סתים לאימא, דהא אתפתחת ליה, דנפיק מינה.
אבא יתיב ברישא, אימא באמצעיתא, ומתכסייא מכאן ומכאן, ווי למאן דגלי ערייתהון.
"ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים". שליט דכר בנוקבא, (ס"י שלימו דכר ונוקבא), דכתיב (משלי י, כה) "וצדיק יסוד עולם", נהיר יו"ד בתרין, ונהיר ומעבר לנוקבא.
אתייחד יו"ד בלחודוי, (ובתר כן) סליק בדרגוי לעילא לעילא, אתחשכא נוקבא, ואתנהירת אימא, ומתפתחא [דף קעז ע"א] בתרעוי, אתא מפתחא דכליל בשית, ומכסייא פתחהא, ואחיד לתתא להאי ולהאי, ווי למאן דגלי פתחהא: סליק פרקא קדמאה: