שו"ת תורה - שאלות כלליות

פרשת בראשית

"וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א, טז). איך קרה ששני המאורות מיוחסים כגדולים בתחילת הפסוק ובהמשכו רק אחד מהם הוא המאור הגדול?

פרשת נח

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים" (בראשית יא, לא). הפסוק מתחיל בלשון יחיד: "ויקח תרח", אך לאחר מכן עובר ללשון רבים: "ויצאו איתם". מדוע השינוי הזה? מדוע לא נאמר "ויצא איתם"?

ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי. [כלומר, "ויקח" מתייחס לתרח, "ויצאו" מתייחס לתרח ואברם]

~רש"י

בעבור כי אברם נכבד מאביו וההולכים בעצתו ובעבורו ילכו אמר הכתוב ויצאו אתם ואף על פי שאמר "ויקח תרח" אבל לוט ושרי בעבור אברם הלכו אתם כי גם אחרי שנפרד אברם מאביו הלכו אתו

~רמב"ן

פרשת וישלח

כאשר יעקב קורא לקב"ה לפני שהוא נפגש עם עשו הוא אומר "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (בראשית לב, יב), מדוע יש את הכפל של אחי ושל עשו?

מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע.

~רש"י

פרשת וישב

לפני שיוסף מספר לאחיו על החלומות המוכרים לנו, על האלומות ועל הכוכבים, השמש והירח, יש פסוק "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ" (בראשית לז, ה). האם יש ליוסף חלום שלישי שלא מסופר תוכנו? ואם כן מדוע להזכירו בכלל?

חלום זה לא נתקיים לפיכך לא נכתב.

~חזקוני

פרשת מקץ

כאשר בני יעקב באים לשבור אוכל במצרים הם אומרים ליוסף "וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (בראשית מב, יג), אך כאשר הם מספרים לאביהם מה הם אמרו ליוסף הם אומרים "שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית מב, לב). מדוע האחים משנים את סדר האחים? מדוע ליוסף הם מונים קודם את בנימין ואז את יוסף ואילו בדיבורם לאביהם הם מונים קודם את יוסף ואז את בנימין?

בדיבורם בינם לבין עצמם, בלי אדם נוסף המכירם (לפי חשיבתם, כפי שהם לא יודעים שצפנת פענח הוא יוסף אחיהם), האחים מונים את אחי רחל לפי סדר חשיבותם בעיניהם - קודם את בנימין שעדיין חי, ורק אז את יוסף, כדרך אגב. לעומת זאת, בדיבורם אל אביהם הם צריכים לזכור מי באמת הבן החשוב לאביהם ולכן מונים את יוסף קודם.

~הרב איתן כאדן

פרשת ויחי

לפני מותו, יעקב מצווה את בניו "קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי" (בראשית מט, כט) ומנמק את הסיבה: "שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה" (בראשית מט, לא). מדוע יעקב כה רוצה שיעשו את המאמץ לקבור אותו במערת המכפלה כמו אבותיו כאשר את רחל, אשתו האהובה, הוא קובר איפה שהיא מתה (בדרך אפרתה, היא בית לחם)?

פרשת בשלח

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו). כמה פסוקים לפני זה בני ישראל מתלוננים לקב"ה ולמשה על כך שהוציא אותם ממצרים "למות במדבר". אז משה מנחם את בני ישראל ואומר להם "אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'... ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד, יג-יד). איך זה שהקב"ה שואל את משה מה תצעק אליי, הרי משה עושה בדיוק מה שהוא אמור לעשות, מרגיע את העם ואומר להם לבטוח בקב"ה. למה הקב"ה "מאשים" את משה בצעקת העם?

משה כן צועק אל הקב"ה, הוא צועק בלב. זו צעקה של ייאוש וחוסר תקווה, ייאוש של אדם שמרגיש חוסר אמונה. הקב"ה הוציא את בנ"י ממצרים באותות ובמופתים ואף הרג את בכורי מצרים כמו שהבטיח. ולמרות זאת הקב"ה ממשיך ומחזק את לב פרעה וגורם לו לרדוף אחרי ישראל כדי שהוא יוכל לשלוח בו עוד ניסים ונפלאות. ישראל לא זוכים למנוחה ומצרים לא זוכים להזדמנות לחזור בתשובה. בחיזוק לב פרעה, הקב"ה ממשיך גם לנסות את אמונתם של בנ"י. בנ"י, בהיותם עבדים ולא רגילים להיותם בני חורין, נשברים ומתלוננים לקב"ה. משה מקשיב וכמנהיג בנ"י ושליחו של הקב"ה צריך לנחם את בנ"י. אבל בפנים, הוא גם צועק לקב"ה "הראת למצרים אותות ומופתים, אפילו הרגת את בכוריהם, הם נכנעו. למה אתה ממשיך לנסות את בנ"י ולבדוק את אמונתם?" כלפי חוץ משה צריך להראות רגוע כדי לנחם את בנ"י, כי אם לא הוא, אז מי ינחמם? לכן, הפסוק לא אומר שמשה צועק, כי משה צועק מבפנים אבל "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" ולכן הקב"ה אומר למשה "מה תצעק אלי?"

פרשת שמיני

"דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ; * * * כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ; אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה" (ויקרא יא, ב-ד). עכשיו הייתי מצפה שהתורה תביא דוגמאות לבעלי חיים אשר גם מעלים גרה וגם מפריסים פרסה ובכל זאת אסור לנו לאכול אותם. אבל לא! התורה ממשיכה "אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם; וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם; וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם; וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם; מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם;" (ויקרא יא, ד-ח). למה לציין דוגמאות אלה? הרי בכל במקרה בלי זה הייתי מסתכל על הגמל, לדוגמא, והייתי אומר "הוא לא מפריס פרסה ולכן הוא טמא". למה צריך לפרט את זה בתורה ולמה דווקא חיות אלו?

פרשת בלק

"וַיָּבֹא א-ֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (במדבר כב, כ). נראה מפסוק זה שהקב"ה מסכים לבלעם ללכת אל בלק אבל שני פסוקים לאחר מכן "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא..." (במדבר כב, כב). למה הקב"ה כועס על כך שבלעם הולך עם שרי מואב לאחר שנתן לו אישור?

פרשת פינחס

"וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" (במדבר כו, מו). בכל הפקודים מוזכרים רק ראשי המשפחות הזכרים, חוץ במקרה של בנות צלפחד. לבנות צלפחד המקרא מסביר לנו את הסיבה כאשר הן ניגשות למשה ומבקשות אחוזה משום שלאביהם אין בנים (תחילת פרק כז). על שרח בת אשר אין עוד אזכור. אם כן, מדוע היא נזכרת?

לפי שהיתה קיימת בחיים מנאה כאן.

~רש"י

פרשת ראה

"לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא, כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם" (דברים יג, ד) סבבה, הקב"ה מנסה אותנו לבדוק אם אנחנו דובקים בו, אבל "וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים יג, ו), איך זה הגיוני שהקב"ה מצווה אותנו להרוג איש על שדיבר סרה כאשר דיבורו נגרם מרצון ה'?

כל מעשה ודיבור של כל אדם על פני האדמה אינו יכול להתבצע ללא רצון ה'. רצון ה' הוא שתהיה לאדם בחירה. משום זאת, הוא נותן לנביא השקר בחירה לחולל אותות ומופתים. זהו פירוש "כי מנסה" וגו': ה' מאפשר עשיית אותות ומופתים ע"י נביאי שקר כדי לנסות אותנו. אבל ה' לא ציווה את נביא השקר או שלח אותו לעשות זאת; הוא עשה זאת בבחירתו הוא, ככל המעשים והעבירות והאיסורים שאדם בוחר לעבור בהם על רצון ה', ולפיכך יומת.

~נחום - שיחה 12:36, 19 באוגוסט 2009 (IDT)