משנה תרומות ט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ט · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הטבל, גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה.

אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסוריןח.

איזהו דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף והשום והבצלים.

רבי יהודה אומר, השום, כשעורים.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַטֶּבֶל – גִּדּוּלָיו מֻתָּרִין, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה.

אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אֲסוּרִין.
אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה?
כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשׁוּם וְהַבְּצָלִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַשׁוּם כַּשְּׂעוֹרִים:

נוסח הרמב"ם

הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ואיזה הוא דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר השום כשעורים.

פירוש הרמב"ם

זו ההלכה תדע כי מה שאמר במה שקדם כי צמחי הטבל חולין שזהו בדבר שזרעו כלה וכבר בארתי זה פעמים הרבה כי לוף מין ממיני הבצלים (בפאה פרק ו מ"י):

ורבי יהודה סובר. שהשומים דבר שזרעו כלה ואמרם כשעורים כי השעורים קלים להפסיד בארץ מן החטים ושאר קטניות ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

הטבל שנתמרח בכרי בדבר שאין זרעו כלה גידוליו אסורין באכילת עראי אפילו קודם מירוח כאילו נתמרח:

גידולי גידולים אסורים בירושלמי (שם) א"ר יעקב בר אידי בשם רבי יונתן עד ג' גרנות אסורות גורן הרביעי מותרת ר' שמואל בר אבדימא בעא קומי ר' מנא בתרומה עד כמה אמר לו עשו גורן רביעי כגורן ראשון מה ראשון דבר שזרעו כלה בתרומה אסור בטבל מותר אף בגורן הרביעי בדבר שאינו כלה בתרומה אסור ובטבל מותר משמע דגורן חמישי אפילו בתרומה מותר:

השום כשעורה חשוב דבר שאין זרעו כלה אבל פחות מכשעורה הוי כדבר שזרעו כלה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הטבל גדוליו מותרים - באכילת עראי, כשאכל [צ"ל כשאר] טבל שלא נגמרה מלאכתו ז:

בדבר שזרעו כלה - השתא מפרש תנא למלתיה דתנן לעיל הטבל גדוליו חולין לא הויא אלא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורים באכילת עראי:

השום כשעורה - כלומר השום חשוב זרעו כלה כמו השעורה. ונקט שעורה לפי שאין בתבואות דבר שיהיה זרעו כלה ונאבד מהרה כמו השעורה. פירוש אחר השום שהוא גדול כשעורה אין זרעו כלה, אבל פחות מכשעורה זרעו כלה ט. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[*הטבל גדוליו מותרין. לשון הר"ב באכילת עראי. כשאכל טבל שלא נגמרה מלאכתו. ור"ל דדוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות. וכמו ששנינו זמן של כל פירי ופירי בפ"ק דמעשרות ממשנה ה ולהלן. וז"ל הר"ן בסוף פ"ז דנדרים *)שכל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה. טבל שהוקבע למעשר כגון שנתמרח בכרי אסור לאכול ממנו עראי. אם זרעו גדוליו מותרין לאכול ממנו עראי. כ"ז שלא הוקבעו למעשר. אבל דבר שאין זרעו כלה. גדולי גדולין אסורין לאכול מהן עראי אפילו קודם אותו מירוח. מפני אותו טבל שנתמרח כבר. המעורב בהן. ע"כ]:

גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטל. פרק ז דנדרים דנ"ח. ועיין מ"ש לעיל. פ"ד משנה ז:

השום כשעורים. לפירוש הראשון שמפרש הר"ב והוא מהרמב"ם ניחא הגירסא. אבל לפירוש השני והוא מהר"ש נראה שהגירס' כשעור' [*וכן נראה שהיא גירסת הר"ב וכך היא הגירסא במשנה של פירוש שהזכרתי]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) ור"ל דוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות והתבאר זמן של כל פירי ופירי פ"ק דמעשרו':

(ח) (על המשנה) גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל:

(ט) (על הברטנורא) לפירוש הראשון הגירסא כשעורים ולפירוש הב' כשעורה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הטבל גדוליו מותרין וכו':    בנדרים ס"פ הנודר מן הירק מצאתי מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל והתנן הטבל גדולי גדולין מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין ולא משמע כן מן המפרשים ז"ל אשר שם רק משמע כן קצת מפי' המכונה שם לרש"י ז"ל ע"ש:

אבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין:    מפ' התם בס"פ הנודר מו הירק אליבא דר' ינאי דהא דקתני גבי טבל גדולי גדולין אסורין מיירי בשלא רבו גדולי גדולין על העיקר דהיינו גדולין אבל אם רבו גדולי גדולין על הגדולין אפי' גבי תרומה מותר. ומפ' בירוש' דעד שלש גרנות אסורין והרביעית מותרת ובתרומה דחמירא טפי מטבל דתנן גדולי תרומה תרומה ואפי' זרעו כלה כי אין זרעו כלה גרן הרביעית נמי אסורה והחמישית מותרת כדתנן גדולי גדולין חולין. ומה אית לך שלא יהו רבין גדולין על עיקרו דבההוא רביעית הוא דשריא בטבל וחמישית בתרומה בבצלים לא מצית לאוקמה דהא רבו גדולין על עיקרו ואפי' גדולין ראשונים שרו ומוקי לה בכליסין פי' מין קטניות. וי"ס דגרסי בלשון מתני' אפי' גדולי גדולין אסירין וכ"ה בכסף משנה פ"ו דה' מעשר סי' ו':

איזהו דבר שאין זרעו כלה וכו':    גרסי' ואע"פ שכתב ה"ר יהוסף ז"ל כי ברוב ספרים גרסי' איזהו דבר שזרעו כלה וכו' כבר הוא עצמו הכריח שהוא טעות דהא חסיות ר"ל שום ובצלים כדקאמר לקמן כל הנכבשים זה עם זה וכו' ותנן בסמוך המנכש עם העובד כוכבים בחסיות אע"פ שפירותיו טבל וכו' ואי ס"ד שום ובצל זרעם כלה פשיטא שמותר אפי' בשל ישראל מכ"ש בפירות של עובד כוכבים שיש להם היתר אחר שהוא מירוח עובד כוכבים שפוטר אותן מן המעשרות ואינם טבל עכ"ל ז"ל ופשוט הוא:

השום כשעורה:    גרסי' אבל בפי' הרמב"ם ז"ל כשעורים וכדפי' ר"ע ז"ל בלשון ראשון. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב על פי' ר"ע ז"ל קשה לפי' זה האחרון דהא לא גרסי' כשעורה אלא כשעורים וזה אין שייך לפרש דבשעורה קמשתעי ע"כ. ותמהתי שראיתי בפי' רש"י ז"ל בפ' כ"ש דף ל"ד דבר שזרעו כלה כגון חטין או צלעות שומין ע"כ כדעת ר' יהודה וכבר תמהו עליו ג"כ תוס' ז"ל שם:


פירושים נוספים