משנה שבת טז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק טז · משנה א | >>

[עריכה]

כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן.

ואף על פי שכתובים בכל לשון, טעונים גניזה.

ומפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש.

מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, ואף על פי שיש בתוכן מעות.

ולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש.

בן בתירא אומר, אף למפולש.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה,

בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן, וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן.
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה.
וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן?
מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר,
וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין,
וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת.
וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן?
לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ.
בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לַמְּפֻלָּשׁ:

נוסח הרמב"ם

כל כתבי הקודש-

מצילין אותן - מפני הדליקה,
בין שקורין בהן,
בין שאין קורין בהן.
אף על פי - שהן כתובין בכל לשון,
טעונין גניזה.
ומפני מה - אין קורין בהן?
מפני ביטול בית המדרש.
מצילין -
תיק הספר - עם הספר,
ותיק תפילין - עם התפילין
אף על פי - שיש בתוכן מעות.
לאיכן - מצילין אותן?
למבוי - שאינו מפולש.
בן בתירה אומר:
אף למפולש.

פירוש הרמב"ם

כתבי הקדש שקורין בהם הם הנביאים, ושאינן קוראין בהם הם הכתובים, ורוצה לומר שלא יקרא בהם כל אחד ואחד בביתו כדי שלא יבטל בית המדרש, ולא אסרו הקריאה בהם אלא בשעת המדרש בלבד.

ומה שאמרו טעונין גניזה - רוצה לומר בשאר ימים כשנקרעו או בלו, אבל מפני הדליקה אין מצילין אותן אלא אם היו כתובים בכתב אשורית ובלשון עברית.

ותיק - כמו כיסוי של עץ.

וזה המבוי שקראו מפולש - אינו מפולש משתי רוחות כי הוא רשות הרבים בלי ספק, אבל רצה באמרו "מפולש" מצד אחד והוא שלא יהיה לו לחי, ושאינו מפולש הוא השער שיש לו לחי כאשר התבאר בעירובין.

ואין הלכה כבן בתירא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל כתבי הקדש - אפילו נביאים וכתובים, מצילין אותן מחצר שנפלה בו הדליקה לחצר אחרת שבאותו מבוי, אע"פ שלא ערבו א. והוא שיהיו כתובים בכתב אשורי ובלשון הקודש:

בין שקורין בהן - כגון נביאים שמפטירין בהן בשבת בבית הכנסת:

בין שאין קורין בהן - כגון כתובים דאף יחידים אין קורין בהן בשבת מפני בטול בית המדרש כדלקמן, שהיו דורשים לעם בשבת ומורין להן הלכות איסור והיתר, לפי שכל ימות החול הם עסוקים במלאכתן, ואסרו לקרות בכתובים בשבת בשעת בית המדרש משום דמשכי לבא ואתו לאמנועי מלשמוע הדרשה:

ואף על פי שכתובים בכל לשון - ואיכא למ"ד דלא נתנו לקרות בהן ואין מצילין אותן, אפ"ה טעונים גניזה ואסור להניחן במקום הפקר:

למבוי שאינו מפולש - שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד ברוח רביעית, זה מבוי שאינו מפולש האמור כאן. שלש מחיצות בלא לחי, זהו מבוי מפולש. והכי מפרש לה בגמרא. ואין הלכה כבן בתירא:

פירוש תוספות יום טוב

מצילין. פירש הר"ב לחצר אחרת שבאותו מבוי אע"פ שלא עירבו ותנן בסיפא למבוי שאינו מפולש וכבר הזכרתי בספ"ב דעירובי חצירות ושתופי מבואות תרוייהו מתקנת שלמה ובית דינו הם. והלכך הא דנקט הר"ב אע"פ שלא עירבו. הה"נ שלא נשתתפו וכ"כ הב"י סימן של"ד בשם הר"ן אע"פ שלא נשתתפו בו. ובשם שבלי הלקט מדלא קתני גבי כתבי הקדש מבוי המעורב כדקתני גבי אוכלין ומשקין ש"מ דאפי' לא ערבו ולא שתפו שרי משום כתבי הקדש ע"כ. וטעמא דלא שרינן להציל מידי אחרינא מפורש במשנה דלקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ותנן בסיפא למבוי שאינו מפולש וערובי חצרות ושתופי מבואות תרוייהו מתקנות שלמה ובית דינו הם. הלכך הא דנקט אע"פ שלא ערבו. הוא הדין נמי שלא נשתתפו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה וכו':    אומר ר"ת דכולי' האי פירקא איירי בשנפלה דליקה באותו בית או באותו חצר דכיון דהאש שם ודאי בהול הוא ואי לא שרית ליה אתי לכבויי כדמפרש בגמ' אבל נפלה דליקה בבית אחר מותר להציל הכל תוס' ז"ל. ועיין במה שנכתב בקשר משנה זו בסוף פירקי' דלעיל ועוד אפשר לומר דמשום דבעי למיתני מצילין מזון שלש סעודות וכו' וקתני מצילין סל מלא ככרות ורמינן להו בגמ' אהדדי ומשנינן כאן בבא להציל כאן בבא לקפל בא להציל בבת אחת מציל את כולן. (פי') אבל אם בא לקפל סלים הרבה לטרוח ולחזור ולהוציא אינו מקפל אלא שלש סעודות ותו לא וקפול דסלים דמי קצת לקפול דכלים דתנא בסוף פירקי' דלעיל להכי קתני הכא דיני הצלה אלא דהתחיל בהצלת כתבי הקדש למעלתן כדכתיבנא לעיל כן נלע"ד:

מצילין אותן מפני הדליקה:    משמע דדוקא להציל מפניה אבל לכבות את הדליקה אסור אבל בירוש' אמרו שאם אינו יכול להציל אלא בכבוי מציל לר"ש דאמר מלאכה שאינה צ"ל פטור עליה ואע"פ דמ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא אין לך דבר של שבות עומד בפני כתבי הקדש. ובירוש' מתני' ר"ש דאמר בפ' בתרא דעירובין אין לך דבר משום שבות עומד בפני הקדש מה פליגין תמן מפני בזיונן ברם הכא כל עמא מודו שמצילין אותן מפני הדליקה למי נצרכא לרשב"ג אע"ג דרשב"נ אמר בפ"ק דמגילה אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית מודה הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה:

בין שקורין בהן וכו':    ירוש' מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן בין שיש בהן טעיות בין שאין בהן טעיות והא תני ספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו ד' אינו קורא בו מן מה דתנינן מפני מה אין קורין בהן מפני בטול בית המדרש הדא אמרה בין תורה (צ"ע) לנביאים וכתבי הקודש:

ואע"פ שכתובים בכל לשון:    כתב רש"י ז"ל רבותי פירשו דהאי בכל לשון דאמרינן דאסור לקרות בהן אכתובים ולא אנביאים ודומה בעיני שמפני שראו ביהונתן בן עוזיאל שאמרו תרגום הם מפרשים כן ואני אומר אף בנביאים אם אמרו יונתן לא כתבו ולא ניתנו ליכתב והכי מוכח במס' מגלה דמאן דאסר בכולהו אסר בר מס"ת יונית משים מעשה דתלמי המלך ולא מפליג התם בין נביאים לכתובים:

ואע"פ שכתובים בכל לשון:    ואיכא למ"ד דלא ניתנו לקרות בהן עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל דהיינו רשב"ג דפליג במתני' בפ"ק דמגלה דאף ספרים לא התירו שיכתבו ופי' הרב ר' פורת דהיינו טעמא כיון דלא ניתנו ליכתב אסור לקרות בהן משום דדברים שבכתב אסור לאמרן על פה וקשה דאין זה אי אתה רשאי לאמרו על פה כיון שאינו אומרו בלשון הקדש אלא באותו לשון כשהן כתובים דהא שרי למימר בעל פה תרגום כדמתרגם רב יוסף תוס' ז"ל: ומתני' אליבא דרב הונא דס"ל דאם היו כתובין בכל לשון דאין מצילין אותן מפני הדליקה וקיימא לן כוותיה מיפרשא בגמ' הכי דחסורי מחסרא וה"ק בד"א שכתובין בלשון הקדש אבל בכל לשון אין מצילין כיון דלא ניתנו לקרות בהן דקיי"ל כרשב"ג ואפ"ה גניזה בעו שאסור להניחן במקום. הפקר: וכתוב בשבלי הלקט (שבת סי' קט"ו) בשם בעל התרומה דבימי התנאים והאמוראים היו מצילין דוקא תורה נביאים וכתובים שלא היו כותבים תלמוד משום שנאמר כי על פי הדברים האלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות אבל לדידן שאנו רשאין לכתוב הכל מפני השכחה מצילין את הכל הן התלמוד הן תפלות הן ברכות וכשם שמצילין אותן מפני הדליקה כך מצילין אותן מן המיס ומן המפולת ומכל דבר המאבדן עכ"ל ז"ל. ובגמ' בלשון שני אמר רב לא שנו אלא במקום ביהמ"ד אבל שלא במקום בהמ"ד קורין ושמואל אמר בין במקום ביהמ"ד בין שלא במקום בית המדרש (בזמן בהמ"ד) אין קורין. שלא בזמן בית המדרש קורין: ומתני' דקתני טעמא דאין קורין מפני בטול בית המדרש דלא כר' נחמיה דאמר דטעמא דאין קורין כדי שיאמרו בכתבי הקדש אין קורין כ"ש בשטרי הדיוטות:

מצילין תיק וכו':    ומצאתי שנקד ה"ר יהוסף ז"ל תיֵק בציר"י:

להיכן מצילין אותן וכו':    כדפי' ר"ע ז"ל מפרש לה אביי בגמ' ופירש רש"י ז"ל דבין רבנן ובין בן בתירא אפי' כר' אליעזר ס"ל דבעי שלש מחיצות ושני לחיים בעלמא במתני' דבפ"ק דעירובין אלא דהכא לגבי ספר אמרי רבנן מודה ר"א בלחי אחד כדמפרש בגמ' טעמא דדוקא לאוכלין ומשקין הוא דבעי לחיים אבל לס"ת בחד לחי סגי ובן בתירא אומר דמודה ר' אליעזר אף בלא לחי:

למבוי שאינו מפולש:    וכ"ש דס"ת לחצר המעורבת אבל אוכלין ומשקין דוקא לחצר המעורבת וכן כתוב בבית יוסף בא"ח סי' של"ד בשם שבלי הלקט דמשום כתבי הקדש אפי' לא ערבו ולא שתפו שרי ובלבד שלא יהא מפולש ומפורש ג"כ שם ביד פכ"ג סי' כ"ו. והכי מוכח בגמ' ועיין שם במה שכתב עוד בית יוסף בשם גאון ז"ל שהביא שבלי הלקט והוסיף לקח טוב גם עיין בספר כלבו סי' ל"א:

בן בתירא אומר אף למפולש:    ירוש' בן בתירא כר' יהודה דתנינן תמן ספ"ט דמסכת עירובין גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין. וכך נראה דאוקמה רבה בגמ' ונדחה ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

כל כתבי הקודש:    תורה נביאים וכתובים:

מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן:    כגון תורה ונביאים:

ובין שאין קורין בהן:    כגון כתובים. שאסור לקרות בהן בשבת בשעת הדרשה (וכ"פ הרמב"ם פכ"ג משבת). ודוקא בכתובים בלשון הקודש מותר להצילן. ולא בכתובים בלשון אחר. אבל ספרי תפלות ותלמוד ומדרשים. אפילו כתובים בלה"ק אסור להצילן מדליקה בשבת. מדאסור לכתבן לגמרי מדין המשנה:

ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה:    רק שאין מצילין אותן בשבת:

ומפני מה אין קורין בהם:    בכתובים:

מפני ביטול בית המדרש:    דכתובים דבר הממשיך הלב נינהו (כפ"ק דיומא). ואתא לאמנועי מלשמוע הדרשה שהיא תוכחת חיים. וגם יש בה הוראת איסור והיתר. והאידנא שכבר השתרש ופשט המנהג שהכל באים לשמוע הדרשה בשבת. וכ"ש במקומות שאין דורשין בשבת. מותר לקרות בכתובים בשבת. ומותר נמי להצילן. מדליקה בשבת. וכ"ש עכשו שנתרופפו הלבבות ונתגברה השכחה. דלהכי התירו לכתוב גם סדרי תפלות ותלמוד ומדרשים והתירו מה"ט נמי לכתוב הכל בכל הלשונות דאע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו (כע"ז ל"ו א') הכא שאני. דעת לעשות לה' הפרו תורתך. ולהכי מותר להציל כל כתבי קודש שבעולם. אפי' כתובים בלשון אחר (בעל המאור פרק כל כתבי). ואפילו ספרים שלנו שנקבעו בדפוס מותר להצילם. דדפוס כתב מעליא הוא (כמג"א של"ד ט"ז וי"ז. ועי' מ"ש מגילה פ"ג ד'):

מצילין תיק הספר:    (פיטעראל) של ספר:

עם הספר ותיק התפילין עם התפילין:    וא"יצ ללבשן (כפ"י דעירובין). דהכא זמנו בהול:

ואף על פי שיש בתוכן מעות:    ר"ל שבתוך התיק מונח ג"כ מעות. ודוקא בהונחו התפילין והמעות יחד מע"ש (מג"א של"ד סק"כ):

ולהיכן מצילין אותן:    כל הנך דלעיל:

למבוי שאינו מפולש:    ר"ל רחוב שיש לו ג' מחיצות. ולחי או קורה ברוח ד'. אפילו לא ערבו והשתתפו בני החצירות שם. שרי משום כבוד כתבי קודש שם:

בועז

פירושים נוספים