משנה שבת טז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן אף על פי שהן כתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש מצילין תיק הספר עם הספר ותיק תפילין עם התפילין אף על פי שיש בתוכן מעות לאיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש בן בתירה אומר אף למפולש.

(ב) מצילין מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה לבהמה כיצד נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במנחה מצילין מזון סעודה אחת רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות.

(ג) מצילין סל מלא כיכרות אף על פי שיש בו מאה סעודה ועיגול של דבלה וחבית של יין ואומר לאחרים בואו והצילו לכם אם היו פיקחין עושין עימו חשבון לאחר השבת להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת.

(ד) ולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו לובש כל שהוא יכל ללבוש ועוטף כל שהוא יכל לעטוף רבי יוסי אומר שמונה עשר כלי וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עימי.

(ה) רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינן יכלין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה.

(ו) נוכרי שבא לכבות אין אומרין לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו שכן שביתתו עליהן.

(ז) כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישוך אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חושש אני לו מחטאת.

(ח) נוכרי שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה כבש לירד בו יירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וירדו בו זקנים.

הדף הראשי של משנה שבת טז