משנה שבת טז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל כתבי הקודש-

מצילין אותן - מפני הדליקה,
בין שקורין בהן,
בין שאין קורין בהן.
אף על פי - שהן כתובין בכל לשון,
טעונין גניזה.
ומפני מה - אין קורין בהן?
מפני ביטול בית המדרש.
מצילין -
תיק הספר - עם הספר,
ותיק תפילין - עם התפילין
אף על פי - שיש בתוכן מעות.
לאיכן - מצילין אותן?
למבוי - שאינו מפולש.
בן בתירה אומר:
אף למפולש.


(ב) מצילין - מזון שלש סעודות,

הראוי לאדם - לאדם.
והראוי לבהמה - לבהמה.
כיצד?
נפלה דליקה -
בלילי שבת - מצילין מזון שלש סעודות.
בשחרית - מצילין מזון שתי סעודות.
במנחה - מצילין מזון סעודה אחת.
רבי יוסי אומר:
לעולם - מצילין מזון שלש סעודות.


(ג) מצילין -

סל מלא כיכרות,
אף על פי - שיש בו מאה סעודה.
ועיגול של דבלה,
וחבית של יין.
ואומר לאחרים -
בואו - והצילו לכם.
אם היו פיקחין -
עושין עימו חשבון - לאחר השבת.
להיכן - מצילין אותן?
לחצר המעורבת.
בן בתירה אומר:
אף לשאינה מעורבת.


(ד) ולשם הוא מוציא -

את כל כלי תשמישו.
לובש - כל שהוא יכול ללבוש,
ועוטף - כל שהוא יכול לעטוף.
רבי יוסי אומר:
שמונה עשר כלי.
וחוזר, ולובש - ומוציא.
ואומר לאחרים -
בואו - והצילו עימי.


(ה) רבי שמעון בן ננס אומר:

פורסין - עור של גדי,
על גבי -
שידה,
תיבה,
ומגדל,
שאחז בהן האור -
מפני - שהוא מחרך.
ועושין מחיצה - בכל הכלים,
בין מלאים - בין ריקנים,
בשביל - שלא תעבור הדליקה.
רבי יוסי - אוסר,
בכלי חרס חדשים - מלאים מים,
שאינן יכולין - לקבל את האור,
והן מתבקעין - ומכבין את הדליקה.


(ו) נוכרי שבא לכבות -

אין אומרין לו:
"כבה", ו"אל תכבה" -
מפני - שאין שביתתו עליהן.
אבל קטן שבא לכבות -
אין שומעין לו -
שכן - שביתתו עליהן.


(ז) כופין קערה -

על גבי הנר -
בשביל - שלא תאחוז בקורה.
ועל צואה של קטן,
ועל עקרב - שלא תישוך.
אמר רבי יהודה:
מעשה,
בא לפני רבן יוחנן בן זכאי - בערב,
ואמר: "חושש אני לו - מחטאת".


(ח) נוכרי -

שהדליק את הנר,
משתמש לאורו - ישראל.
ואם בשביל ישראל - אסור.
מילא מים - להשקות בהמתו,
משקה אחריו - ישראל.
ואם בשביל ישראל - אסור.
עשה כבש - לירד בו,
ירד אחריו - ישראל.
ואם בשביל ישראל - אסור.
מעשה,
ברבן גמליאל והזקנים,
שהיו באין בספינה,
ועשה גוי - כבש לירד בו,
וירדו בו זקנים.


הדף הראשי של משנה שבת טז