משנה פרה ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף, מטמאין בגדים, ופוסלים אותה במלאכה.

אירע בה פסול בשחיטתה, אינה מטמאה בגדים.

אירע בה בהזייתה, כל העוסק בה לפני פסולה, מטמאה בגדים.

לאחר פסולה, אינה מטמאה בגדים.

נמצאה חומרה קולהי.

לעולם מועלין בה, ומרבין לה עצים, ומעשיה ביום, ובכהן, המלאכה פוסלת בה, עד שתעשה אפר.

והמלאכה פוסלת במים, עד שיטילו את האפר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה. אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ, כֹּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ, מְטַמְּאָה בְגָדִים. לְאַחַר פְּסוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ. לְעוֹלָם מוֹעֲלִים בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם, וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר.

נוסח הרמב"ם

כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בגדים ופוסלין אותה במלאכה אירע בה פסול בשחיטתה אינה מטמא בגדים אירע בה בהזיתה כל שעוסק בה לפני פסולה מטמא בגדים ולאחר פסולה אינו מטמא בגדים נמצא חומרה קולה לעולם מועלין בה ומרבין לה עצים ומעשיה ביום ובכוהן והמלאכה פוסלת בה עד שתיעשה אפר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו את האפר.

פירוש הרמב"ם

בזאת ההלכה יש עקרים רבים והבינם, אמר יתברך (במדבר יט, ג) ושחט אותה. אמרו בא הכתוב ולימד על הפרה שתהיה מלאכה פוסלת בשחיטתה, וזה מאמרו אותה שלא יתעסק בעסק אחר עם שחיטתה, וג"כ אמרו באומרו (שם) ושרף את הפרה. בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר, ואמנם כולם מטמאין בגדים הנה הפסוק אמר (שם) כאשר ישחטנה ואשר ישליך בה עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים. ואמר (שם) כאשר ישרפנה והשורף אותה יכבס בגדיו. ואמר כאשר ישחקנה וינפה אותה ויקבוץ אפרה, וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב. ואמרו שמה שאמר האל יתברך שהמשליך את האזוב מטמא בגדים ק"ו לאשר ישרפנה, ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו. ללמד שכל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונים רחיצת גוף והערב שמש, וכבר התבאר בתחלת זה הספר כוונת אמרנו מטמא בגדים זה שכל בגד או כלי יגע בו, והוא באותו העת מתעסק בשרפה הנה יטמאנו:

אמר יתעלה (שם) חטאת היא. מלמד שמועלין בה, ומי שנהנה ממנו בשוה פרוטה חייב מעילה כאשר יתחייב מי שנהנה בקדשי מזבח כפי מה שהתבאר בתחילת מסכת מעילה, ואמר לעולם בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה מועלים בה עד שתעשה אפר ואז לא ישאר בזה האפר מעילה, וכן מותר לקבצו בלילה ושלא בכהן, ושלא יפסל אם יתעסק במלאכה בעת קבוץ האפר כמו שאמרנו לעולם מועלין בה עד שתעשה אפר:

ומעשיה בכהן. עד שתעשה אפר ומרבין לה עצים עד שתעשה אפר אמר (במדבר יט, ט) ואסף איש טהור. אמר לפי שכל מעשה פרה בכהן שומע אני אף אסיפת האפר תהא בכהן ת"ל איש טהור. מגיד הכתוב שאסיפת האפר בכל אדם:

אמר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו האפר. אלו העיקרים שימם נכח עיניך כי עליהם סובבת זאת ההלכה ומלותיה, וזה שהמים ישאבו ממים חיים כמו שהתבאר, ויקחו אלו המים בכלי ויעורב עמהן מעט מאפר הפרה, שיעור שיתראה על פני המים וזה המעורב הוא אשר קראו האל מי נדה. והוא אשר קראו המשנה מי חטאת, ויקראו ג"כ מים מקודשים, וכל מה שתראה ותשמע בזאת המסכת מקודש, ומה שישתמש ממנו מקדש ומקדשים וזולת זה ר"ל השלכת האפר במים השאובין, וכל מה שתשמע ממלאין ומלא והממלא אמנם היא שאיבת אלו המים אשר יושלכו בהן האפר, ולזה המים אשר יובאו לקדוש לא יותר לו שיתעסק בדבר אחר כל עוד שישאבם ולא בעת נושאם ולא בעת יציקתם מכלי אל כלי, ובכלל כל עוד שלא יושם בו אפר הפרה המלאכה פוסלת בה, ואם השליך בה האפר ושב מקודש הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה בעת שיזה ממנו על הטמא לא יפסל בעשיית מלאכה, ואמרו בספרי אין לי אלא מלאכה פוסלת בפרה במים מנין תלמוד לומר (שם) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. רוצה לומר שמי נדה כמו פרה, כמו שהפרה נפסלת במלאכה כמו שביארנו כן המים, ואמרו שם או יכול אפילו קדשו תלמוד לומר למי נדה, כבר הן מי נדה. ר"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד שיחשוב בהן להיות מי נדה, אמנם אם שבו מי נדה הנה לא יפסלו במלאכה, ושמור הכוונות האלו תמיד. ר"ל הקדוש והמלוי, ושהמלוי נפסל במלאכה, ומעת התקדש המים באפר אין המלאכה פוסלת בהן ולשון התוספתא כל מעשיה ביום חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש, וכל מעשיה בכהנים חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש והזאה, ולעולם אין מזין ואין מקדשין הימנה אלא בכלי, כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה

פירוש רבינו שמשון

כל העוסקין בפרה אדומה מתחילתה ועד סופה:    באחת מכל עבודותיה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף מטמאין בגדים דכתיב בעץ ארז ואזוב (במדבר יט, ו) והשליך אל תוך שרפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וכתיב בשריפתה (שם) והשורף אותה יכבס בגדיו ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כ"ש מה ת"ל והשורף בא הכתוב ולימדך כל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף דריש ליה בסיפרי:

ופוסלין אותה במלאכה:    דתניא בספרי (במדבר יט, ג) ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה וכתיב (שם יט, ה) ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תפסל בשריפתה אלא בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר:

אירע בה פסול בשחיטתה:    לא שנתנבלה דא"כ מטמאה מטעם נבילה אלא בפסול מלאכה דומיא דבהזאתה והוא דקרי ליה בפרק שני דחולין (דף כט ב) נתקלקלה בשחיטתה דכיון דשחיטתה בפסול א"כ לא נעשה בה עדיין לשום פרה כלום בכשרות ואפילו למ"ד ישנה לשחיטתה מתחלה ועד סוף לא מטמיא בגדים אבל אירע פסול בהזאה כבר נעשית השחיטה בהכשר:

לעולם מועלין בה:    היינו בבשרה דחטאת קרייה רחמנא כדפרשינן בריש פירקין אבל משנעשית אפר אין מועלין בה כדתניא בשילהי התכלת (דף נא ב) חטאת מלמד שמועלין בה היא בה מועלין ואין מועלין באפרה:

ומעשיה ביום:    ושריפתה בלילה כדפרישית בריש פירקין:

והמלאכה פוסלת במים:    דתניא בספרי אין לי מלאכה פוסלת אלא בפרה במים מניין ת"ל (במדבר יט, ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה יכול אפילו קדשו בכלי ת"ל למי נדה כבר הם למי נדה וקדשו היינו שהטילו את האפר:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ד) "פרה שאירע בה פסול לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ר"ש אומר בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים מפני שנידונת על שם סופה אמר ר"ש מצאתי חנניא בן גמלא בציידן ואמר לי פרה שאירע בה פסול מהו אמרתי לו לפני פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים אמר לי והלא משמך אמר לי ר' אלעזר בין לפר פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים מפני שנידונת על שם סופה אמרתי לו לא אמרתי אלא בין אמרתי בין לא אמרתי נראין דברי." פי' על שם סופה דכיון דנפסלה לבסוף כאילו נפסלה מתחלה:

עוד תניא בתוספתא (שם) "כל מעשה פרה ביום חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש כל מעשיה באנשים חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש והזייה לעולם אין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין הימנה עד שתעשה אפר כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזיית מימיה." פי' מילוי. המים. קידוש נתינת אפר על המים וקצת קשה דנקט חוץ מאסיפת אפרה ושבק שריפה דכשרה בלילה כדתניא בסיפרי. כל מעשיה באנשים אית דגרסי בכהנים דרבי יהודה פוסל באשה מלקדש לקמן בפ"ה [מ"ד]:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל העסוקין בפרה אדומה, באחת מכל עבודותיה, בין בתחילה בין באמצע בין בסוף: מטמאין בגדים - דכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכיבס בגדיו הכהן, ובשריפתה כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו, ואם המשליך את האזוב מטמא בגדים, השורף לא כל שכן, אלא בא הכתוב ולימדך ז על כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים כבוס בגדים:

ופוסלים אותה במלאכה - דכתיב ושחט אותה, ולא שיעשה מלאכה אחרת עמה בשעת שחיטתה. וכן בשריפתה כתיב [ושרף את הפרה] ולא שיעשה מלאכה אחרת עם שריפתה, למדנו שמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה ח עד שתיעשה אפר:

אירע בה פסול בשחיטתה - לא שנתנבלה בשחיטה, דא"כ מטמאה בגדים משום נבילה, אלא פסול מחמת מלאכה, דומיא דאירע בה פסול בהזאתה:

אינה מטמאה בגדים - דכיון דשחיטתה בפסול, אם כן לא נעשה בה עדיין לשם פרה כלום בכשרות ט. אבל אירע בה פסול בהזאה, כבר נעשית השחיטה בהכשר:

לעולם מועלין בה - הנהנה ממנה בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה, חייב קרבן מעילה, עד שתיעשה אפר. אבל לאחר שנעשית אפר, אין באפר משום מעילה, דכתיב חטאת היא. חטאת, מלמד שמועלין בה יא. היא, בה מועלין, באפרה אין מועלין יב:

ומרבין לה עצים - נמי דוקא עד שתיעשה אפר:

ומעשיה ביום - בתוספתא מפרש, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש. שיכולים לאסוף אפר הפרה בלילה, ולשאוב המים מן הבאר והוא הנקרא מילוי, ולשים בתוכה האפר והוא הנקרא קידוש, כל זה מותר לעשות בלילה. וכל מעשה פרה, בכהן, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש וההזאה, שהם כשרים בזר. אסיפת אפרה, דכתיב ואסף איש טהור, מלמד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם יג. ובהזאה הוא אומר והזה הטהור על הטמא, בין שהוא כהן בין שאינו כהן:

והמלאכה פוסלת במים - דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה [חטאת היא], מה חטאת נפסלת במלאכה כדכתבינן לעיל, כך המים נפסלים במלאכה משעת המילוי:

עד שיטילו את האפר - שמטילים במים מאפר הפרה כשיעור שתיראה האפר במים ומהם מזין על הטמא, ואם לאחר שהטילו האפר במים עשה מלאכה אחרת עמה בשעת הזאת יד, לא פסל:

פירוש תוספות יום טוב

כל העסוקים בפרה כו' - פי' הר"ב דכתיב והשליך וכו' ואם המשליך כו' ומסיים הר"ש וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף. דריש לה בספרי. [והא דתנן עסוקים. כן הוא בכל הגירסאות שראיתי. ובפירושים ג"כ. ואף בחולין פ"ב דף כ"ט מייתי לה הכי. ולכך לא שלחתי יד להגיה העוסקים. ואף על גב דבספרי פ' חקת ובגמרא איתא העוסקים. אך הר"ש העתיק ג"כ העסוקים]:

ופוסלים אותה במלאכה - פי' הר"ב דכתיב ושחט אותה וכו' למדנו שמלאכה פוסלת כו' ומהיכן למדנו עד שתעשה אפר. אבל לשון ברייתא דספרי והביאה הר"ש. הא עד שלא יאמר יש לי בדין. אם פוסלת בשחיטתה. לא תפסול בשרפתה. אלא בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתיעשה אפר [והא דדרשינן הכא אותה. אף על גב דמפקינן לה לדרשא אחריתי בפ' דלעיל משנה ז' י"ל דתרתי במשמע]:

אינה מטמאה בגדים - לשון הר"ב דכיון דשחיטתה בפסול א"כ לא נעשה בה עדיין כלום בכשרות כו' ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף. [שהכל קרוי שחיטה. אפ"ה לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים. דהא דישנה כו'] היינו בשחיטה כשרה. אבל בשחיטה פסולה אגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל. אבל בהזאות כבר נעשה השחיטה בכשרות. הכי איתא בגמ' פ"ב דחולין דף כ"ט:

נמצא חומרה קול' - מה שהחמרנו לפסלה משום מלאכה. היא קולה. דמעתה ואילך אינה מטמאה בגדים. מהר"ם:

לעולם מועלין בה - פי' הר"ב עד שתעשה אפר דכתיב חטאת היא וכו' ברייתא בספ"ד דמנחות דף נ"א. וכתבו התוס' חטאת מלמד שמועלין בה. תימא תיפוק לי' דקדשי ב"ה היא (דמועלין בהן כדתנן בפ"ג [משנה ה] ורפ"ד דמעילה) וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל. דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד. ע"כ. כלומר בבהמה קדשי מזבח ולא דבדק הבית. כמו שפי' הר"ב שם פרק ה' משנה ג'. ולי נראה דקושיתם מעיקרא לאו קושיא דודאי דחטאת איצטריך קרא לשאר מילי כדדרשינן בריש פרקין. אלא מדהיא כתב למעוטי אפרה קאמר נמי דבכלל חטאת שיהו מועלין בה והיא אתא למעוטי אפרה. עוד כתבו התוספות. [שם דף נ"ב ד"ה אין מועלין] היא. בה מועלין. באפרה אין מועלין. תימא תיפוק לי דאפר הקדש מותר. כדאיתא בסוף תמורה [ושם כתבו הר"ב] וי"ל דשאני הכא דכל מצותה לשרפה עומד. ועוד נראה דטעמא דהתם משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. אבל הכא אכתי לא אתעביד. ע"כ:

ומרבין לה עצים - עיין מה שכתבתי בזה בפרק דלעיל משנה י"א:

ובכהן - כתב הר"ב חוץ מאסיפת אפרה והמלאוי והקדוש כו' ולא פי' במלאוי וקדוש מנלן. ובפ"ד דיומא דף מ"ג ומייתי לה הר"ב בפרק דלקמן משנה ד' דרש ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. הנך דאכשרי לך באסיפה. אכשרי לך בקדוש. פירש"י שאחר אסיפה כתיב ולקחו. אותם שנאמרו באסיפה. ע"כ. ומילוי נמי כתיב בההוא קרא ונתן עליו מים חיים אל כלי ומאל כלי דרש שיתן המים בכלי תחלה והיינו המלוי:

עד שיטילו את האפר - בספרי או יכול (אפי') קדשו ת"ל למי נדה. כבר הן מי נדה. ר"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד [שיחשוב בהן להיות] מי נדה. אמנם אם שבו מי נדה. הנה לא יפסלו במלאכה. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב ואם לאחר כו' עשה כו' עמה בשעת הזאתה. ל' הרמב"ם כך הוא אם השליך בה האפר כו' הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה וכו':

שיטילו את האפר - לשון הר"ב שמטילין במים מאפר הפרה. כלומר דמים ברישא בכלי. וקרא דונתן עליו מים חיים. פירשו הר"ב בפ"ק דתמורה משנה ה'. ועיין מ"ש שם בס"ד (ד"ה אין מי חטאת):

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף, דריש ליה בספרי:

(ח) (על הברטנורא) והא דין הוא, אם פוסלת בשחיטה לא תיפסל בשריפה, אלא לימד שפוסלת בה עד שתיעשה אפר. ספרי. הר"ש. ועתוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים, דהא דישנה כו' היינו בשחיטה כשרה. גמרא.

(י) (על המשנה) חומרה שמחמיר לפוסלה במלאכה מקיל בטומאת בגדים. מהר"ם:

(יא) (על הברטנורא) ותימה, תיפוק ליה דקדשי בדק הבית הוא דמועלין בהן. וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל דאינו אלא בקדשי מזבח. תוס'. ולי נראה, דחטאת איצטרך לשאר דרשות, אלא מדהיא למעוטי אפרה, קאמר נמי דבכלל חטאת שיהיו מועלין, והיא למעוטי אפרה:

(יב) (על הברטנורא) ותימא, תיפוק ליה דאפר הקדש מותר. יש לומר, דשאני הכא דכל מצותה לשריפה עומד. אי נמי, דטעמא דמותר דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אבל הכא אכתי לא אתעביד. תוס':

(יג) (על הברטנורא) וכל הכשר לאסיפה כשר לקידוש, כמו שכתב הר"ב בפרק ה' משנה ד'. ופירש"י, שאחר אסיפה כתיב ולקחו, אותם שנאמרו באסיפה. ומילוי נמי כתיב בהאי קרא ונתן מים חיים אל כלי, שיתן מים תחלה והיינו המילוי:

(יד) (על הברטנורא) וזה לשון הר"מ, אם השליך האפר כו' לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל העסוקים וכו'.:    [הגהה. כתוב בספר חן טוב פ' חקת דף ר"ב ע"א וז"ל בקיצור גם בענין שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים שהן ב' הפכים בנושא א' אין תימה מזה שיש להשיב תשובה נצחת שתמיד היא מרחקת טומאת מת שהיא טומאת ז' ולא טומאת ערב כטומאת שרץ ונבלה וכל העוסק בה מטמא טומאת ערב שאין הטהרה תלויה בה כי אם בהכניע היצה"ר שהביא מיתה לעולם העגל הגורם מיתה שהיא טומאת ז' אבל טומאת שרץ ונבלה גם אם לא עשו העגל היה בעולם א"כ לא יטהר טומאת ערב כיון שאינו ניצול בכוונתו כי אם מעון העגל הגורם מיתה טומאת מת הבאה על רגל העגל תדחה באפר פרה אבל טומאת ערב במקומה עומדת לכן בין הטמא מת עצמו שמזין עליו בין העוסקים בה כולן טמאין טומאת ערב שאין בה כח לבטל כי אם טומאת ז' במחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה להכניע היצה"ר אבי אבות הטומאה המסית ומדיח לאדם לחטוא אבל עדיין יצה"ר בעולם רישומו ניכר אפילו עשוי נשאר ממנו צורך מה מפני תקון העולם לכן נשאר דבר מה טומאה קלה עד יבא מורה צדק לקבוע תורתו בלבנו ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ולא ישאר ממנו מאומה ע"כ. ועיין עוד במ"ש בשמו ז"ל פרק בתרא דאהלות סי' ז':

נמצאה חומרה קולה:    כצ"ל:

בפי' רעז"ל כל זה מותר לעשות בלילה. אמר המלקט ובספרי קתני דגם שרפתה בלילה. הר"ש והרא"ש ז"ל. לפני פסולה מטמא בגדים לאחר פסולה אינו מטמא בגדים כך מצאתי בקצת נוסחאות:

המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:    יש ספרים שאינם גורסין כל זה וכתב החכם הר"ם ז"ל נ"ל שהם יותר מדוייקים משום דאי גרסי ליה א"כ עד שתיעשה אפר קאי אכולהו ובספרי קתני דשרפתה כשרה בלילה. עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים