מלאכת שלמה על פרה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על פרה · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

ר' אליעזר:    ביוד. ברוב הספרים. ויש דפוסים בכולה מתני' אלעזר בלתי יו"ד:

ושלא בכ"ג פסולה:    בתוספתא קתני דברי ר"מ ר' יוסי ב"ר יהודה ור"ש ור"א בן יעקב אומרים אפי' בכהן הדיוט וכמדומה לי שצריך להגיה בתוספתא ר' יוסי ור' יהודה ור"ש ור"א בן יעקב אומרים אפילו בכהן הדיוט וכן מצאתיו אחרי כן בכסף משנה ברייתא בשם ספרי שם פרק ראשון. ומשמע קצת מתוך פי' הרמב"ם ז"ל דגרסי' דברי ר"מ ור' יהודה מכשיר ומכל מקום דלא ממאן דגריס גם בהאי סיפא ור' אליעזר מכשיר או ר' אלעזר:

ובכלי לבן היתה נעשית.:    י"ס ובבגדי לבן ותימה אמאי לא קתני ובכלי זהב פסולה ומינה משמע דבכלי לבן היתה צריכה להעשות. ואין לומר דלכתחלה בעינן בכלי לבן ומיהו אם עשאה בכלי זהב כשרה דהא מג"ש דחוקת חוקת ילפינן לה וקיימא לן דחוקה עכובא הוא וכן פסק ג"כ הרמב"ם ז"ל שם רפ"ד וכן מצאתי בתוספתא בהדיא בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה ואפשר דכיון דתנא ובמחוסר בגדים פסולה הוי מלה כוללת דכיון דלא עשאה בבגדי לבן כהלכתה ממילא נמי משתמע שאם עשאה בבגדי זהב שהיא פסולה דהוי כמחוסר בגדים. כך נלע"ד:

משנה ב[עריכה]

שרפה חוץ מגתה:    בירושלמי דתרומות פ' ששי דף מ"ד אמרי' שאם שרפה חוץ למקום שחיטתה שהיא פסולה ומפיק לה מקרא דכתיב על פרשה ישרוף דה"מ למכתב ופרשה ישרוף או עם פרשה ישרוף וכתב על למידרש דפרשה לשון פרישה מקום שפירש אותה אחר שהביאה מביתו אל מחוץ למחנה נכח המקדש ושחטה שם ישרוף אותה ולא במקום אחר ע"כ. והוא פי' הר"ש שיריליו ז"ל והר"ר אלעזר אזכרי ז"ל. וגם אם שחטה חוץ מגתה פסולה. ופי' הר"ש ז"ל חוץ מגתה מקום המוכן לה כנגד פתחו של היכל. ומיהו לר' אושעיא דאמר בר"פ בתרא דזבחים דשרפה שלא כנגד הפתח כשרה צ"ל דחוץ מגתה היינו לפנים מן החומה משום דבעי' והוציא אותה אל מחוץ למחנה וריש לקיש מפ' התם חוץ ממקום הבדוק לה כלומר שיש תחתיו חלל מפני קבר התהום ור' יוחנן פליג עליה משום דאין זה אלא מעלה בעלמא ע"כ:

מששית שביעית.:    פירש הרמב"ם ז"ל הזה מששית שביעית שמטבילה הששית הזה שתי הזאות ששית ושביעית פסולה דעל כל הזאה טבילה אבל הזה מטבילה שביעית שביעית ושמינית כשרה שכבר שלמו שבע הזאות בכשרות:  

משנה ג[עריכה]

ולשתות מדמה כשרה:    כצ"ל וכמו שפי' רעז"ל. וכן גירסת הרמב"ם ז"ל ג"כ שם ביד פ"ד וז"ל שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח ע"כ. אמנם מתוך פירושו כאן במשנה משמע קצת שהיה גורס בתחלה בילדותו פסולה וז"ל ואשר חייב שנפסול אותה אם חשב לאכול ממנה ואפילו אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח ע"כ. ומ"מ יש ספק אצלי אם היה צריך להגיה לשונו ז"ל כך ואשר חייב שלא נפסול אותה אם חשב לאכול ממנה ואפילו אצל חכמים לפי שלא נאמר בה לריח ניחוח. אחר זמן רב בא לידי תוספות יום טוב והילך לשונו על מנת לאכול מבשרה וכו'. ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת כו' עד ומה מאד נדחק הכ"מ בפירוש ר"א דהכא בפ"ד מה"פ ובלי ספק דאשתמיטתיה פי' הר"ש והר"ב ז"ל ע"כ. ולע"ד נראה דתירוצו השני שכתב שם אינו דחוק וזה כל לשונו ומה שכתב ע"מ לאכול מבשרה וכו' שם שחטה ע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה כך היא גירסת רבינו ז"ל ואע"ג דמסיים בה ר' אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת בפרה צריך לומר דלאו אמאי דסמיך לי' קאי דא"כ היינו ת"ק אלא אריש פירקא קאי דקתני שחטה שלא לשמה וכו' פסולה. ועוד י"ל דת"ק לא מכשר אלא בע"מ לאכול מבשרה או לשתות מדמה משמע הא שאר מחשבות פוסלות בה ור' אליעזר פליג ואמר דאין שום מחשבה פוסלת בה ע"כ. וי"ס ר' אלעזר בלתי יו"ד:

משנה ד[עריכה]

כל העסוקים וכו'.:    [הגהה. כתוב בספר חן טוב פ' חקת דף ר"ב ע"א וז"ל בקיצור גם בענין שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים שהן ב' הפכים בנושא א' אין תימה מזה שיש להשיב תשובה נצחת שתמיד היא מרחקת טומאת מת שהיא טומאת ז' ולא טומאת ערב כטומאת שרץ ונבלה וכל העוסק בה מטמא טומאת ערב שאין הטהרה תלויה בה כי אם בהכניע היצה"ר שהביא מיתה לעולם העגל הגורם מיתה שהיא טומאת ז' אבל טומאת שרץ ונבלה גם אם לא עשו העגל היה בעולם א"כ לא יטהר טומאת ערב כיון שאינו ניצול בכוונתו כי אם מעון העגל הגורם מיתה טומאת מת הבאה על רגל העגל תדחה באפר פרה אבל טומאת ערב במקומה עומדת לכן בין הטמא מת עצמו שמזין עליו בין העוסקים בה כולן טמאין טומאת ערב שאין בה כח לבטל כי אם טומאת ז' במחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה להכניע היצה"ר אבי אבות הטומאה המסית ומדיח לאדם לחטוא אבל עדיין יצה"ר בעולם רישומו ניכר אפילו עשוי נשאר ממנו צורך מה מפני תקון העולם לכן נשאר דבר מה טומאה קלה עד יבא מורה צדק לקבוע תורתו בלבנו ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ ולא ישאר ממנו מאומה ע"כ. ועיין עוד במ"ש בשמו ז"ל פרק בתרא דאהלות סי' ז':

נמצאה חומרה קולה:    כצ"ל:

בפי' רעז"ל כל זה מותר לעשות בלילה. אמר המלקט ובספרי קתני דגם שרפתה בלילה. הר"ש והרא"ש ז"ל. לפני פסולה מטמא בגדים לאחר פסולה אינו מטמא בגדים כך מצאתי בקצת נוסחאות:

המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:    יש ספרים שאינם גורסין כל זה וכתב החכם הר"ם ז"ל נ"ל שהם יותר מדוייקים משום דאי גרסי ליה א"כ עד שתיעשה אפר קאי אכולהו ובספרי קתני דשרפתה כשרה בלילה. עכ"ל ז"ל: