תפארת ישראל על פרה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על פרה · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

ששחטה שלא לשמה:    כגון לשם שום קרבן [עיין זבחים מו"ב]. או קבל או וכו'. דכולהו או או קתני:

קבל והזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה:    שעשה א' מג' עבודות הנ"ל בב' מחשבות. ואפילו הקדים מחשבת לשמה לשלש"מ. או שחישב בשעת שחיטה ששוחט לשמה ע"מ לקבל או להזות של"ש [עיין פסחים דסע"א]:

או שלא לשמה ולשמה פסול:    דחטאת קריי' רחמנא שיהא דינה כחטאת דפסול של"ש [כפ"ק דפסחים מ"ד]. אבל בשחטה סתם כשרה דקרבנות צבור סכין משכתן למה שהן [כזבחים דו"ב]. וה"ה בשחטה לשם חולין [כלקמן סי' י"א]:

ר"א מכשיר:    הואיל וכל מעשי' בחוץ:

ר"א מכשיר:    דמדמעשי' בחוץ. אפילו כשאר קרבן לא הוה [ונ"ל דלהכי פלגינהו תנא לב' בבי. משום דבכל חדא אשמעינן רבותא. דנקט שלש לרבותא דת"ק. ונקט שלא רחיץ לרבותא דר"א. דאפילו כשאר קרבן לא הוה]:

ר' יהודה מכשיר:    ת"ק דריש מהא דכתיב בפרת משה ונתת אותה לאלעזר. הא לדורות בכה"ג. ור"י דרש הדיוק דהא לדורות בכל כה"ד [כיומא מב"ב]:

ובכלי לכן היתה נעשית:    אפילו כשהכה"ג עושה אותה. דילפינן גז"ש חוקת עולם חוקת עולם. דכתיב בפרה ובעובד פנים של יו"כ. ולפיכך כשעשאה כה"ג בבגדי זהב נמי פסולה. מדהו"ל יתור בגדים:

משנה ב[עריכה]

שרפה חוץ מגתה:    הוא הגומא שמערכתה עומדת בתוכה [כפ"ג מ"י]:

והוא מכוון נגד פתח ההיכל. מדצריך לשחטה ולהזות דמה ולשרפה הכל נגד פתח ההיכל מדהקשו כולן להזאה. דמפורש בו בקרא שיהא נגד פתח ההיכל [כזבחים קיג"א ותוס' שם ד"ה שנאמר]. ול"ל שהי' הגת רחב כפתח ההיכל ממש. ולא פחות. ונקט שרפה. וה"ה שחטה. רק נקט שרפה איידי ב' גתות ואידך דנקט. דכולן רק בשרפה מיירי:

או בשתי גתות:    שחלקה לב' חלקים ושרף חציה בזו וחציה בזו:

או ששרף שתים בגת אחת פסולה:    וכמו דדרשינן [חולין לב"א] ושחט אותה לבדה. ה"נ פשוט דדרשינן ושרף את הפרה. דהיינו לבדה:

הזה ולא כיון כנגד הפתח:    של ההיכל:

פסולה:    והא דלא כלל תנא להזאה בהדי הנך דרישא. נ"ל משום דשרפת חוץ מגיתה. דהיינו שלא כנגד הפתח. רק מהיקשא ילפינן לה. מדהוקש להזאה. ואגב דאיירי בשרפה. נקט בהדה כל פסולי דשרפה בהדדי. אבל השתא נקט הזאה. דמפורש בה בקרא שתהיה נגד הפתח. ואקדים פסול שרפה שלא כנגד הפתח. דמדאתיא מדרשא חביבא לי' [כנדה נה"ב תוס' ד"ה כיחו]:

הזה מששית שביעית:    ר"ל שלא טבל אצבעו בין הזאה ו' לז'. רק הזה הזאת ז' מדם הנשאר באצבעו מהזאת ו'. ואף שחזר וטבל אצבעו והזה אח"כ הזאה אחת כדינה. אפ"ה פסולה. דהרי שירי הדם שבאצבעו מהזאת ו' נפסלו להזאת ז'. וא"כ היתה הזאת פסולה זו מפסקת בין ז' הזאות הכשרות:

משביעית שמינית:    ר"ל אבל אם משיורי הדם שבאצבעו מהזאת ז'. הזה הזאה ח'. או שחזר וטבל אצבעו. והזה הזאה ח' ממש:

וחזר והזה שמינית כשרה:    אף שהוסיף בהזאות רק שלא כדין עשה [כזבחים פ"ח מ"י]. אבל מדאין כאן שינוי בגוף הפרה לא נפסלה. מיהו להרמב"ם [פ"ד מפרה] דוקא בהזה הכהן אחר הזאה הח'. אבל בהזה אותה הוא עצמו. נפסלה הפרה. מדעסק בשעת עשייתו במלאכה דלא שייך לה:

משנה ג[עריכה]

שרפה שלא בעצים:    רק הצית האש בגופה:

או בכל עצים:    ר"ל לא באותן מינים שנמנו לעיל [פ"ג מ"ח]:

אפילו בקש או בגבבה:    אף שאין מרבין אפר כלל:

כשרה:    אע"ג דלכתחלה צריך לשרפה שלמה [כחולין יא"א]. אפ"ה בדיעבד כשרה. אם רק שרף כל שבה:

כשרה:    דהו"ל כמחשב בקרבן לאכול דבר שאין דרכו לאכול דכשר [כזבחים ל"ה. ומנחות יז"ב]. ולפענ"ד נראה דדוקא בשחטה לשם קרבן אחר נפסל. אבל לשם חולין כשרה. דמינה מחריב בה. שלא מינה לא מחריב בה [כזבחים דג"א]. א"כ ה"נ לאכול מבשרה וכו' דלאו מינה הוא. [מיהו בחישב בשעת שחיטה או קבלה להזות דמה למחר לת"ק פסול דחטאת קריי' רחמנא. *והא דלא נקט הכי לעיל במשנה א' בהדי שלא לשמה. נ"ל דה"ט. משום דמכח כ"ש שמעינן כך. דהרי גם בשלא לשמה דכשר בשאר קרבנות. פסול לת"ק בפרה. כ"ש בשחט להזות למחר מדמה. דפסול גם בשאר קרבנות. ונ"ל דבשחט לשרפה למחר כשרה. דהרי אפילו באמת שרפה למחר כשרה. ובלבד שישרפנה ביום ועיין בזר זהב מהגאון רב"א זצוק"ל בתוספתא פ"ב דפרה]:

ר"א אומר אין מחשבה פוסלת בפרה:    אפילו חישב בשחיטה וקבלה להזות דמה למחר. ואע"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו כן בשל"ש במשנה א'. נקט התם לרבותא דרבנן דדינה כחטאת ממש. ונקט הכא במחשבת הזמן לרבותא דר"א דאפילו כשאר קרבן לא הוה. ואע"ג דגם הא כבר שמעינן לי' לר"א משלא רוחץ ידור"ג כשר. אפ"ה קמ"ל הכא אף במחשבת הזמן שהוא בגוף הפרה וגם חמירא דחייב כרת על אכילתה. אפ"ה מכשיר ר"א בפרה:

משנה ד[עריכה]

מתחלה ועד סוף:    היינו מתחלת שחיטה עד אחר קיבוץ אפרה. ובש"ס [חולין דלע"ב] מייתי רש"י הספרי דיליף כן מקרא:

מטמאין בגדים:    או כלים שנגעו המתעסקין בשעת עסקן בפרה בשחיטתה. או בשעת קבלת דמה או בשעה שמשיך לתוכה האגודת אזוב. או בשעה שמשליך לשם עצים. או בשעה שמהפך בגופה או חותה בגחלים. אבל לאחר שפירש מעסקו. אף שלא טבל אינו מטמא בגדים. וכ"כ המסדר המערכה שלה. או המצית את האור. אף בשעת עסקו אמ"ט בגדים [זבחים קז"א. וי"ל דזהו דוקא המצית האור כדי להדליק המערכה. אבל המצית המערכה עצמה ודאי מטמא בגדים בשעה שמצית. דהרי והשורף אותה יכבס בגדיו כתיב. והמצית המערכה עוסק בשרפת הפרה עצמה]. וכ"כ הנוגע בהפרה בשעה שמונחת ע"ג מערכתה. ואין כוונתו להתעסק בשרפתה. אמ"ט בגדים [כלקמן פ"ח מ"ג]. אבל המשמרה ע"ג מערכתה שלא יפקע אבר ממנה לחוץ. אף שלא נגע בה מטמא בגדים מד"ס. שמא יתעסק בגופה [כב"מ צג"א]:

ופוסלים אותה במלאכה:    אפילו כשלא הפסיק בעסקה כגון ששחט וחתך דלעת בחיתוך א' [רש"י חולין כט"ב]. וה"ה בשאר מעשי'. ואפילו לא הפסיק בעבודה עצמה. רק בין עבודה לעבודה. כגון שעשה מלאכה בין שחיטה להזי'. מיהו דוקא בהתכוון להמלאכה שעשה עם עסקה. וגם רק קודם שנעשת אפר. אבל בעשה מלאכה בשעת כנוס אפרה או בשעה שעושה שאר מעשי' באפרה אחר שנעשית אפר כשרה [רמב"ם פ"ד מפרה הי"ז. ואע"ג דכללינהו תנא לטומאת בגדים ומלאכה בחדא מחתא. אפ"ה לא ראי זה כראי זה. דמלאכה פוסלת רק עד שנעשית אפר. אבל טומאת בגדים גם אח"כ בשעת שאוסף הפרה מטמא. וכמ"ש בתורה בפירוש וכבס האוסף את אפר וגו']:

אירע בה פסול בשחיטתה:    ע"י עסק אחר שעסק אז או ששחטה שלא לשמה. דאי בנתנבלה. הרי גם נבלה מטמאה בגדים:

אינה מטמאה בגדים:    היינו בגדים או כלים שנוגע בשעה שעושה א' מהדברים הנזכרים לעיל סי' י"ג. דמדנפסל בשחיטה. אינה פרה האדומה כלל [רש"י שם]:

אירע בה בהזייתה:    כשמזה מדמה נגד קדשי קדשים. אירע פסול בהזיי' במלאכה וכדומה:

כל העוסק בה לפני פסולה מטמאה בגדים:    דמדנשחטה כדינה. כבר נעשה בה מעשה שלימה בכשרות. ולהכי כל לפני פסולה עדיין היא בכשרותה לטמא בגדים:

נמצאה חומרה:    ר"ל מה שהחמירה תורה לפסלה בהמלאכה שעשה בשעת עסקו עמה:

קולה:    דמאז אינה מטמאה תו בגדי המתעסק [וק' פשיטא. ונ"ל דקמ"ל דבאירע בה שום ספק בהזאה סד"א שלא ידקדקו כל כך לחקור כשרותה. אלא יחמירו בה לפסלה. קמ"ל דחומרא דאתא לידי קולא היא. ולהכי צריך לחקור יפה. שמא כשרה היא]:

לעולם מועלין בה:    בפרה כשרה מיירי. דהנהנה בה בשוה פרוטה משעה שהוקדשה. עד אחר שכינס אפרה. חייב קרבן מעילה. והנהנה מאפרה אח"כ. פטור ממעילה [כמנחות נא"ב]. אבל באירע בה פסול אחר שנשחטה. הרי משנפסל אין בה מעילה. דאפילו כקדשי בדק הבית לא הוה. ורק מועלין בה מדחטאת קריי' רחמנא. ומדנפסלה תו אינה חטאת. דהרי אינה מטמאה תו בגדים [רכ"מ פ"ב דמעילה ה"ב. ועיין תוס' חולין. א"א. וע"ז כג"ב ד"ה אלא]:

ומרבין לה עצים:    עד שתעשה אפר. דאח"כ כשמרבה שם עצום. הו"ל כמערב אפר מקלה באפר פרה דלא בטל ברוב ואסור לקדש בו [כלקמן פ"ט מ"ז]:

ובכהן:    דאע"ג דרק שחיטה. הזיי'. והשלכת אגודה היו צריכין שיעשו על ידי הכהן שהפרישו [ולתרגום יונתן גם השלכת אגודה לא הי' צריך שיהי' ע"י הכהן המופרש]. ולשמואל גם שחיטתה הי' כשרה אפילו בזר [כיומא מב"א]. אפ"ה כל מעשיה משעה ששחטה עד אחר שנעשית אפר כגון הצתת אליתה ורבוי עצים ושרפתה. היו צריכין שיעשו דוקא ע"י כהנים. אבל אח"כ המאסף האפר. והממלא מים. והמקדש. כולן כשרין בזר. ואפילו באשה חוץ מחרש שוטה וקטן. וגם הזאת מי חטאת על הטמא כשרה בכל הנ"ל חוץ מטומטום ואינך שנזכרו בשלהי מכלתין:

המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר:    אכולה קאי וכדאמרן:

והמלאכה פוסלת במים:    בשעת מלויין. אם עשה אז מלאכה. נפסלו מלהזותן:

עד שיטילו את האפר:    ר"ל וה"ה אם בין שאיבת המים להטלת האפר לתוכן. עשה איזה מעשה שא"צ להמים נפסלו. ואם אחר שהטיל בהן האפר. ואפילו בשעה שמזה. עשה מלאכה. לא פסלן:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]