רמב"ם על פרה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על פרה · ד · >>

משנה א[עריכה]

אמר השם יתברך בפרה (במדבר יט, יט) חטאת היא. ומאשר קראה חטאת חייבת משפטי החטאת, שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כמו שהתבאר בזבחים (דף ו.), ושהיא תצטרך רחיצת ידים ורגלים כשאר קדשי מזבח, ור' אליעזר אומר אחר שנשחטה בחוץ יצאת ממשפט הקדשים, ואמר בפרה אדומה (במדבר יט, ג) ונתתם אותם אל אלעזר הכהן. ר"מ אומר זאת נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בכ"ג, וזהו המאמר פה ושלא בכ"ג פסולה, וכבר ביארנו במה שקדם שהיא כשרה בכהן הדיוט וכלי לבן הם אותן שהיה לובש כ"ג ביוה"כ לעבודת היום כמו שהתבאר בפסוק, ואמנם הם ד' כלים [ג"כ] אשר היה לובש בהן [כל] כהן הדיוט לעבודה, ולשון התוספתא מצוותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט [כתונת מכנסים אבנט ומגבעת] ואם עשאה בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה, וידענו זה בגזרה שוה אמר האל יתברך ביוה"כ אשר לשון הפסוק בא באלה ד' בגדים (ויקרא טז, לד) והיתה זאת לכם לחוקת עולם. ואמר בפרה אדומה (במדבר יט, י) והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם. ואמרו מה חוקה האמורה כאן בבגדי לבן אף וכו', ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ב[עריכה]

בשתי גיתות שחתכה ועשה גת לקצתה וגת לקצתה, ואמרו או ששרף שתים בגת אחד אע"פ שהיתה כל אחת יוצאת לבדה כפי מה שקדם. ואמר האל יתברך (במדבר יט, ד) והזה אל נכח פני אהל מועד. ולזה יצטרך שיזה כנגד פתחו של היכל, והוא יראהו. ר"ל ההיכל כמו שיתבאר בפ' שני ממדות (מ"ד):

הזה מששית שביעית. ר"ל שהוא טבל אצבעו טבילה ששית והזה ממנה ששית ושביעית הנה פסלה, לפי שמתנאה כפי מה שהודעתיך על כל הזאה טבילה, ואע"פ שהוא שב אחר זה וטבל טבילה שביעית והזה ממנה הזאה שביעית הנה זה לא יספיק, לפי שהוא כבר פסלה, אמנם אם הזה מטבילת שביעי ב' הזאות שביעית ושמינית הנה היא כשרה, לפי שכבר נשלמו שבעה הזאות כמצוותה וכל מה שיבא אחר זה לא יפסידה, וזה אפי' שב והזה שמינית או תשיעית או עשירית לא פסלה:

משנה ג[עריכה]

כבר קדם לך סברת ר' אליעזר בתחלת זה הפרק שהוא לא (יטמא) [ידמה] דין שאר קדשים בפרה ואשר חייב (שנפסול) [שנכשיר] אותה אם חשב לאכול ממנה ואפי' אצל חכמים לפי שלא בא לריח ניחוח:

משנה ד[עריכה]

בזאת ההלכה יש עקרים רבים והבינם, אמר יתברך (במדבר יט, ג) ושחט אותה. אמרו בא הכתוב ולימד על הפרה שתהיה מלאכה פוסלת בשחיטתה, וזה מאמרו אותה שלא יתעסק בעסק אחר עם שחיטתה, וג"כ אמרו באומרו (שם) ושרף את הפרה. בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתעשה אפר, ואמנם כולם מטמאין בגדים הנה הפסוק אמר (שם) כאשר ישחטנה ואשר ישליך בה עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים. ואמר (שם) כאשר ישרפנה והשורף אותה יכבס בגדיו. ואמר כאשר ישחקנה וינפה אותה ויקבוץ אפרה, וכבס האוסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב. ואמרו שמה שאמר האל יתברך שהמשליך את האזוב מטמא בגדים ק"ו לאשר ישרפנה, ואמר והשורף אותה יכבס בגדיו. ללמד שכל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונים רחיצת גוף והערב שמש, וכבר התבאר בתחלת זה הספר כוונת אמרנו מטמא בגדים זה שכל בגד או כלי יגע בו, והוא באותו העת מתעסק בשרפה הנה יטמאנו:

אמר יתעלה (שם) חטאת היא. מלמד שמועלין בה, ומי שנהנה ממנו בשוה פרוטה חייב מעילה כאשר יתחייב מי שנהנה בקדשי מזבח כפי מה שהתבאר בתחילת מסכת מעילה, ואמר לעולם בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה מועלים בה עד שתעשה אפר ואז לא ישאר בזה האפר מעילה, וכן מותר לקבצו בלילה ושלא בכהן, ושלא יפסל אם יתעסק במלאכה בעת קבוץ האפר כמו שאמרנו לעולם מועלין בה עד שתעשה אפר:

ומעשיה בכהן. עד שתעשה אפר ומרבין לה עצים עד שתעשה אפר אמר (במדבר יט, ט) ואסף איש טהור. אמר לפי שכל מעשה פרה בכהן שומע אני אף אסיפת האפר תהא בכהן ת"ל איש טהור. מגיד הכתוב שאסיפת האפר בכל אדם:

אמר והמלאכה פוסלת במים עד שיטילו האפר. אלו העיקרים שימם נכח עיניך כי עליהם סובבת זאת ההלכה ומלותיה, וזה שהמים ישאבו ממים חיים כמו שהתבאר, ויקחו אלו המים בכלי ויעורב עמהן מעט מאפר הפרה, שיעור שיתראה על פני המים וזה המעורב הוא אשר קראו האל מי נדה. והוא אשר קראו המשנה מי חטאת, ויקראו ג"כ מים מקודשים, וכל מה שתראה ותשמע בזאת המסכת מקודש, ומה שישתמש ממנו מקדש ומקדשים וזולת זה ר"ל השלכת האפר במים השאובין, וכל מה שתשמע ממלאין ומלא והממלא אמנם היא שאיבת אלו המים אשר יושלכו בהן האפר, ולזה המים אשר יובאו לקדוש לא יותר לו שיתעסק בדבר אחר כל עוד שישאבם ולא בעת נושאם ולא בעת יציקתם מכלי אל כלי, ובכלל כל עוד שלא יושם בו אפר הפרה המלאכה פוסלת בה, ואם השליך בה האפר ושב מקודש הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה בעת שיזה ממנו על הטמא לא יפסל בעשיית מלאכה, ואמרו בספרי אין לי אלא מלאכה פוסלת בפרה במים מנין תלמוד לומר (שם) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. רוצה לומר שמי נדה כמו פרה, כמו שהפרה נפסלת במלאכה כמו שביארנו כן המים, ואמרו שם או יכול אפילו קדשו תלמוד לומר למי נדה, כבר הן מי נדה. ר"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד שיחשוב בהן להיות מי נדה, אמנם אם שבו מי נדה הנה לא יפסלו במלאכה, ושמור הכוונות האלו תמיד. ר"ל הקדוש והמלוי, ושהמלוי נפסל במלאכה, ומעת התקדש המים באפר אין המלאכה פוסלת בהן ולשון התוספתא כל מעשיה ביום חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש, וכל מעשיה בכהנים חוץ מאסיפת האפר והמלוי והקדוש והזאה, ולעולם אין מזין ואין מקדשין הימנה אלא בכלי, כל מעשיה מלאכה פוסלת בהן חוץ מאסיפת אפרה והזאת מימיה