משנה פסחים ח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ח · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

זב שראה שתי ראיות, שוחטין עליו בשביעי.

ראה שלוש, שוחטין עליו בשמיני שלו.

שומרת יום כנגד יום, שוחטין עליה בשני שלה.

ראתה שני ימים, שוחטין עליה בשלישי.

והזבה יב שוחטין עליה בשמיני.

משנה מנוקדת

[עריכה]

זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלֹשׁ, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ. שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ. רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי. וְהַזָּבָה שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי:

נוסח הרמב"ם

זב שראה שתי ראיות - שוחטים עליו בשביעי.

ראה שלש - שוחטים עליו בשמיני.
וכן שומרת יום כנגד יום - שוחטין עליה בשני.
ראת שני ימים - שוחטין עליה בשלישי.
והזבה - שוחטין עליה בשמיני.

פירוש הרמב"ם

זו המשנה היא צריכה לעיקרים אני אבארם לך.

והם כי כשראה הזב שתי ראיות נטמא, וסופר שבעה ימים בלא ראיה, וטובל בשביעי, ומביא קרבן בשמיני ואחר יאכל בקדשים, לפי שהוא מחוסר כפורים ומחוסר כפורים אינו אוכל בקדשים. אמר השם יתברך "כי יהיה זב מבשרו זובו טמא"(ויקרא טו, ב), הוא זכר בכאן מלת זיבות שתי פעמים ואמר "טמא", ואמר "עוד זאת תהיה טומאתו בזובו"(ויקרא טו, ג), וזכר מלת זיבות שלוש פעמים ואמר "טומאתו", ובאה הקבלה "מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלוש וקראו טמא, הא כיצד? שתים לראיה ושלש לקרבן", ופירוש דיני הראיה יתבארו במקומו ואין לנו צורך בכאן להאריך בם.

וכמו כן האשה כשראתה דם בלא עת נדתה שלושה ימים רצופים הרי היא זבה, וסופרת שבעה ימים בלא ראיה, ותביא קרבן בשמיני כמו הזב ואחר תאכל בקדשים לערב. ואמר השם יתברך "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו'"(ויקרא טו, כה), ובקבלה "ימים שנים, רבים שלשה". וכשתראה יום אחד תמתין עד למחרת, אם לא ראתה דבר טובלת בשלישי ואוכלת בקדשים לערב, ואם ראתה בשלישי הרי היא זבה גמורה, והיא תקרא באלו הימים השלשה שומרת יום כנגד יום.

ואחר שתדע אלו העיקרים, תדע זאת ההלכה כולה.

וזה הדין הולך על העיקר שהזכרתיך בפרק שלפני זה, והוא כי מי שאינו ראוי לאכילת הפסח יום ארבעה עשר אבל יהיה ראוי לערב, שוחטים עליו ובתנאי אם טבל כבר שלא יהיה מחוסר אלא הערב שמש, ויהיה גם כן כשנתן קרבנותיו לבית דין אם היה מחוסר כפורים, ואז ישחט עליו ואף על פי שאותו היום אינו ראוי אלא בטומאת מת בלבד, כאשר בארתי לך שם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זב שראה שתי ראיות - שטמא טומאת ז' ואין טעון קרבן:

שוחטין עליו - ואע"פ שלא העריב שמשו. והוא שטבל בשעת השחיטה דהא חזי למיכל לאורתא. דדוקא טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד נדחה לפסח שני אע"ג דחזי למיכל לאורתא, כדכתיב (במדבר ט) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, ביום ההוא לא היו יכולים, הא לערב היו יכולים לאכול בפסח, ונדחו לפסח שני. אבל שאר טומאות אי חזי למיכל לאורתא שוחטים עליו ואע"פ שלא העריב שמשו:

ראה שלש - לא חזי למיכל עד דמייתי כפרה:

שוחטין עליו - אם חל שמיני שלו בערב פסח אפילו לא הביא כפרתו. והוא שנתן קרבנותיו לב"ד יא:

שומרת יום כנגד יום - הרואה תוך י"א יום שבין נדה לנדה דבעיא לספור יום המחרת, שוחטין עליה ביום הספירה. דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול. ואע"פ שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה:

והזבה - שראתה ג' ימים רצופים בתוך י"א יום וצריכה לספור ז' נקיים ולהביא קרבן, שוחטין עליה בשמיני:

פירוש תוספות יום טוב

שוחטין עליו בשביעי. פירש הר"ב והוא שטבל בשעת השחיטה דדילמא פשע ולא טביל. גמרא. ומ"ש טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד נדחה וכו' כבר כתבתי במשנה ב' פרק ו' דזוהי שטת הרמב"ם וקרא כוותיה דייקא ולא יכלו לעשו' הפס' ביום ההוא הא לערב וכו'. ואלו לשטת הראב"ד וסייעתו שכתבתי לעיל דבטבילה תליא. הלא כך היו יכולין ביום ההוא כמו למחר אם יטבלו ביום ההוא. ואם לא יטבלו גם למחר לא יהיו יכולין לעשות. כן כתב בכ"מ. ועוד הארכתי בשמו לעיל:

ראה שלש שוחטין עליו. כתב הר"ב והוא שנתן קרבנותיו לבית דין. וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין בית דין של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:

והזבה וכו' בשמיני. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לב"ד ובפירוש הרמב"ם חסר וכצ"ל וטובל בשביעי וכשראה שלש ראיות סופר שבעה ימים בלא ראיה וטובל בח' [צ"ל בז'] ומביא קרבן בח':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) וליכא למיחש דלמא פשעי דחזקה שאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופרות. גמרא:

(יב) (על המשנה) והזבה כו'. היינו נמי כשמסרה קרבנותיה לבית דין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

זב וכו':    והגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכן שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני ראתה שני ימים וכו' וכתב שכן מצא בכל הספרים וביד שם פ' ששי סי' ג' ועיין במה שכתבתי לקמן ר"פ מי שהיה טמא בשם תוס' ז"ל:

והזבח שוחטין עליה בשמיני:    גמ' תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי שלה א"ל זבה בשביעי שלה מי חזיא הא אפי' לעולא דס"ל שוחטי' וזורקי' על טמא שרץ ה"מ טמא שרץ דחזי לאורתא הא עד למחר דמתיא כפרה לא חזי אלא אימא בשמיני פשיטא מהו דתימא כיון דמחסרא כפרה לא דילמא פשעא ולא מקרבא קמ"ל וכגון דמסרינהו לב"ד וכדרב שמעיה דאמר חזקה אין ב"ד של כהנים עומדין מן העזרה עד שיכלו כל צרור וצרור של כל אשה ואשה הנתונים בשופר. וכתבו תוס' ז"ל אמתני' דקתני זב שוחטין עליו בשמיני ליכא למיפרך פשיטא דמצי למימר דקתני לה אגב רישא דזב שראה שתי ראיות ושומרת יום כנגד יום שוחטין עליה ולא חיישי' שמא תראה ותסתור ע"כ: עוד גרסי' בגמ' רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי א"ל נדה בז' אפי' למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ משום דחזי לאורתא נדה לאורתא דשבעה הוא דטבלה ועד שמנה דעבדא הערב שמש לא חזי אלא אימא בשמיני פשיטא השתא ומה זבה דמחסרא כפרה שוחטין וזורקין עליה בח' נדה דלא מחסרא כפרה צריכא למימר דשחטינן וזרקינן עלה נדה איצטריכא ליה דהא קמ"ל בשמיני אין בשביעי לא משום דנדה שאינה סופרת ז' נקיים אלא ז' עם ימי ראייתה אינה טובלת עד לאחר שקיעת החמה של שביעי והערב שמש לא הוי לדידה עד שקיעת החמה של יום ח' אבל זבה טבילתה ביום ז' דכתיב וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר ובתחלת היום עבדא לה כבר ספירה. ירוש' תני ר' חייא נדה שוחטין עליה בשמיני בועל נדה שוחטין עליו בז' א"ר יוסי הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום השביעי שלו:

תפארת ישראל

יכין

זב שראה שתי ראיות:    דצריך ז' נקיים וא"צ קרבן:

שוחטין עליו בשביעי:    של ז"נ שלו ודוקא בטבל כבר ולא העריב שמשו, אבל בלא טבל, לא, דשמא יפשע ולא יטבול ומה"ט לא נקט נמי נדה, דהרי טבילתה בלילה ושמא לא תטבול. מיהו טמא מת, אפי' טבל והוזה, כל שלא העריב שמשו, נדחה לפסח שני:

ראה שלש:    דאז חייב גם כן להביא קרבן בח' שלו:

שוחטין עליו בשמיני שלו:    אף שתולה בדעת אחרים שיקריבו קרבנו. ודוקא שמסר קרבנותיו כבר לב"ד, אף שלא הוקרבו עדיין, חזקה שיקריבום הב"ד עוד היום:

שומרת יום כנגד יום:    עי' בהקדמתי לטהרות סי' כ"ז וסי' ע', דברוא' יום א' או ב' בי"א יום שבין נדה לנד', טובלת למחר וסופרת יום ההוא בטהרה, וכשתעריב שמשה, טהורה:

שוחטין עליה בשני שלה:    אף שהוחזקה קצת לראית, טפי מזב:

והזבה:    ר"ל בראתה ג' ימים בי"א יום הנ"ל, שאז זבה היא וצריכה ז' נקיים, וחייבת להביא קרבן ביום הח':

שוחטין עליה בשמיני:    נ"ל דמדקתני סתמה משמע גם בפסח שני, ולפ"ז קמ"ל הכא גם באשה, אף דבשני, נשים רשות [כרמב"ם פ"ז ה"ג מק"פ], או נ"ל דקמ"ל אף דבליל שאחר שמיני שלה, יתחילו ימי נדתה, והרי אז רגילה לראות דם, דמדאמרה תורה על ימי זיבה שהן בלא עת נדתה, ש"מ דז' ימי נדה הן עת נדתה ורגילה לראות בהן, אפ"ה שוחטין עליה. [אב"י כוונת רבינו הגדול בפי' הא' היא שיכולה לעשות אפי' בפסח שני חבורה שכולה נשים, ועל זה הראה על הרמב"ם עי"ש, ועי' לח"מ שם פ"ה ה"ח]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים