משנה פסחים ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האישה -

בזמן שהיא - בבית בעלה,
שחט עליה אביה,
שחט עליה בעלה,
תאכל - משל בעלה.
הלכה ברגל הראשון - לעשות בבית אביה,
שחט עליה אביה,
שחט עליה בעלה,
תאכל - ממקום שהיא רוצה.
יתום - ששחטו עליו אפטרופין,
יאכל - ממקום שהוא רוצה.
עבד - של שני שותפין,
לא יאכל - משל שניהם.
חציו עבד,
וחציו בן חורין,
לא יאכל - משל רבו.


(ב) האומר לעבדו:

"צא - ושחוט עלי את הפסח" -
שחט גדי - יאכל.
שחט טלה - יאכל.
שחט גדי, וטלה - יאכל מן הראשון.
שכח - מה אמר לו רבו,
כיצד יעשה?
ישחוט גדי, וטלה - ויאמר:
"אם גדי, אמר לי רבי -
גדי שלו - וטלה שלי.
ואם טלה, אמר לי רבי -
טלה שלו - וגדי שלי".
שכח רבו, מה אמר לו -
שניהם יצאו - לבית השריפה,
ופטורין - מלעשות פסח שני.


(ג) האומר לבניו:

"הריני שוחט את הפסח,
על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" -
כיון שהכניס הראשון - ראשו, ורובו,
זכה בחלקו - וזיכה את אחיו עימו.
לעולם נמנין עליו -
עד שיהא בו כזית - לכל אחד ואחד.
נמנין,
ומושכין את ידיהן ממנו,
עד שישחוט.
רבי שמעון אומר:
עד שיזרוק הדם.


(ד) הממנה אחרים עימו - על חלקו,

רשאין בני חבורה,
ליתן לו את שלו,
והוא אוכל - משלו,
והן אוכלין - משלהם.


(ה) זב -

שראה שתי ראיות - שוחטים עליו בשביעי.
ראה שלש - שוחטים עליו בשמיני.
וכן -
שומרת יום כנגד יום - שוחטין עליה בשני.
ראת שני ימים - שוחטין עליה בשלישי.
והזבה - שוחטין עליה בשמיני.


(ו) האונן,

והמפקח בגל,
וכן מי שהבטיחוהו - להוציאו מבית האסורים,
החולה,
והזקן,
שאינן יכולין לאכל - כזית,
אין שוחטין עליהם.
ועל כולם -
אין שוחטין עליהם - בפני עצמן,
שלא יביאו את הפסח - לידי פסול.
לפיכך,
אם אירע בהן פסול - פטורין, מלעשות פסח שני.
חוץ מן המפקח בגל - שהיה טמא מתחילתו.


(ז) אין שוחטין את הפסח - על היחיד,

דברי רבי יהודה.
רבי יוסי - מתיר.
אפילו - חבורה של מאה,
ואינן יכולין לאכול - כזית,
אין שוחטין עליהן.
ואין עושין חבורה - נשים, ועבדים, וקטנים.


(ח) אונן -

טובל - ואוכל את פסחו לערב,
אבל - לא בקדשים.
השומע על מתו,
והמלקט לו עצמות,
טובל - ואוכל בקדשים.
גר - שנתגייר ערב פסחים,
בית שמאי אומרין:
טובל - ואוכל את פסחו לערב.
בית הלל אומרין:
הפורש מן הערלה - כפורש מן הקבר.


הדף הראשי של משנה פסחים ח