משנה פסחים ח רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האישה, בזמן שהיא בבית בעלה -

שחט עליה אביה, שחט עליה בעלה - תאכל משל בעלה.
הלכה ברגל הראשון, לעשות בבית אביה -
שחט עליה אביה, שחט עליה בעלה - תאכל ממקום שהיא רוצה.
יתום, ששחטו עליו אפטרופין - יאכל ממקום שהוא רוצה.
עבד של שני שותפין - לא יאכל משל שניהם.
חציו עבד, וחציו בן חורין - לא יאכל משל רבו.


(ב) האומר לעבדו: "צא, ושחוט עלי את הפסח" -

שחט גדי - יאכל; שחט טלה - יאכל;
שחט גדי וטלה - יאכל מן הראשון.
שכח מה אמר לו רבו, כיצד יעשה? -
ישחוט גדי וטלה, ויאמר:
"אם גדי, אמר לי רבי - גדי שלו, וטלה שלי;
ואם טלה, אמר לי רבי - טלה שלו, וגדי שלי".
שכח רבו, מה אמר לו - שניהם יצאו לבית השריפה.
ופטורין מלעשות פסח שני.


(ג) האומר לבניו:

"הריני שוחט את הפסח, על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" -
כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו - זכה בחלקו, וזיכה את אחיו עימו.
לעולם נמנין עליו - עד שיהא בו כזית, לכל אחד ואחד.
נמנין, ומושכין את ידיהן ממנו - עד שישחוט.
רבי שמעון אומר: עד שיזרוק הדם.


(ד) הממנה אחרים עימו, על חלקו -

רשאין בני חבורה, ליתן לו את שלו - והוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהם.


(ה) זב שראה שתי ראיות - שוחטים עליו בשביעי.

ראה שלש - שוחטים עליו בשמיני.
וכן שומרת יום כנגד יום - שוחטין עליה בשני.
ראת שני ימים - שוחטין עליה בשלישי.
והזבה - שוחטין עליה בשמיני.


(ו) האונן, והמפקח בגל,

וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים,
החולה, והזקן, שאינן יכולין לאכל כזית - אין שוחטין עליהם.
ועל כולם, אין שוחטין עליהם בפני עצמן - שלא יביאו את הפסח לידי פסול.
לפיכך, אם אירע בהן פסול - פטורין מלעשות פסח שני;
חוץ מן המפקח בגל - שהיה טמא מתחילתו.


(ז) אין שוחטין את הפסח על היחיד - דברי רבי יהודה.

רבי יוסי מתיר.
אפילו חבורה של מאה, ואינן יכולין לאכול כזית - אין שוחטין עליהן.
ואין עושין חבורה - נשים, ועבדים, וקטנים.


(ח) אונן - טובל, ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים.

השומע על מתו, והמלקט לו עצמות - טובל, ואוכל בקדשים.
גר שנתגייר ערב פסחים -
בית שמאי אומרין: טובל, ואוכל את פסחו לערב.
בית הלל אומרין: הפורש מן הערלה, כפורש מן הקבר.


הדף הראשי של משנה פסחים ח