משנה פסחים ח רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) האישה -
- בזמן שהיא - בבית בעלה,
- שחט עליה אביה,
- שחט עליה בעלה,
- תאכל - משל בעלה.
- הלכה ברגל הראשון - לעשות בבית אביה,
- שחט עליה אביה,
- שחט עליה בעלה,
- תאכל - ממקום שהיא רוצה.
- יתום - ששחטו עליו אפטרופין,
- יאכל - ממקום שהוא רוצה.
- עבד - של שני שותפין,
- לא יאכל - משל שניהם.
- חציו עבד,
- וחציו בן חורין,
- לא יאכל - משל רבו.
- וחציו בן חורין,
(ב) האומר לעבדו:
- "צא - ושחוט עלי את הפסח" -
- שחט גדי - יאכל.
- שחט טלה - יאכל.
- שחט גדי, וטלה - יאכל מן הראשון.
- "צא - ושחוט עלי את הפסח" -
- שכח - מה אמר לו רבו,
- כיצד יעשה?
- ישחוט גדי, וטלה - ויאמר:
- "אם גדי, אמר לי רבי -
- גדי שלו - וטלה שלי.
- ואם טלה, אמר לי רבי -
- טלה שלו - וגדי שלי".
- "אם גדי, אמר לי רבי -
- שכח רבו, מה אמר לו -
- שניהם יצאו - לבית השריפה,
- ופטורין - מלעשות פסח שני.
(ג) האומר לבניו:
- "הריני שוחט את הפסח,
- על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים" -
- כיון שהכניס הראשון - ראשו, ורובו,
- זכה בחלקו - וזיכה את אחיו עימו.
- כיון שהכניס הראשון - ראשו, ורובו,
- לעולם נמנין עליו -
- עד שיהא בו כזית - לכל אחד ואחד.
- נמנין,
- ומושכין את ידיהן ממנו,
- עד שישחוט.
- רבי שמעון אומר:
- עד שיזרוק הדם.
- ומושכין את ידיהן ממנו,
(ד) הממנה אחרים עימו - על חלקו,
- רשאין בני חבורה,
- ליתן לו את שלו,
- והוא אוכל - משלו,
- והן אוכלין - משלהם.
- ליתן לו את שלו,
(ה) זב -
- שראה שתי ראיות - שוחטים עליו בשביעי.
- ראה שלש - שוחטים עליו בשמיני.
- וכן -
- שומרת יום כנגד יום - שוחטין עליה בשני.
- ראת שני ימים - שוחטין עליה בשלישי.
- והזבה - שוחטין עליה בשמיני.
(ו) האונן,
- והמפקח בגל,
- וכן מי שהבטיחוהו - להוציאו מבית האסורים,
- החולה,
- והזקן,
- שאינן יכולין לאכל - כזית,
- אין שוחטין עליהם.
- ועל כולם -
- אין שוחטין עליהם - בפני עצמן,
- שלא יביאו את הפסח - לידי פסול.
- לפיכך,
- אם אירע בהן פסול - פטורין, מלעשות פסח שני.
- חוץ מן המפקח בגל - שהיה טמא מתחילתו.
(ז) אין שוחטין את הפסח - על היחיד,
- דברי רבי יהודה.
- רבי יוסי - מתיר.
- אפילו - חבורה של מאה,
- ואינן יכולין לאכול - כזית,
- אין שוחטין עליהן.
- ואינן יכולין לאכול - כזית,
- ואין עושין חבורה - נשים, ועבדים, וקטנים.
(ח) אונן -
- טובל - ואוכל את פסחו לערב,
- אבל - לא בקדשים.
- טובל - ואוכל את פסחו לערב,
- השומע על מתו,
- והמלקט לו עצמות,
- טובל - ואוכל בקדשים.
- והמלקט לו עצמות,
- גר - שנתגייר ערב פסחים,
- בית שמאי אומרין:
- טובל - ואוכל את פסחו לערב.
- בית הלל אומרין:
- הפורש מן הערלה - כפורש מן הקבר.
- בית שמאי אומרין:
הדף הראשי של משנה פסחים ח
משנה פסחים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב