משנה פאה ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ג · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הכותב נכסיו לעבדו, יצא בן חורין.

שייר קרקע כל שהוא, לא יצא בן חורין.

רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין, עד שיאמר: הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ, יָצָא בֶּן חוֹרִין.

שִׁיֵּר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר: הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן.

נוסח הרמב"ם

הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין רבי יוסי אומר יצא רבי שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהם.

פירוש הרמב"ם

הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין — מפני שעבדו בכלל נכסיו, וכבר הקנהו אותו. ואם שייר קרקע כל שהוא ואומר לו: כל נכסיי נתונין לך חוץ ממקום פלוני, לא יצא בן חורין לדעת תנא קמא, לפי שדעת תנא קמא שאין חולקין הדיבור, לפיכך זה התנאי תלוי בגוף העבד, וכאילו התנה באבר מאבריו, ויצטרך לספר כריתות וליכא, ועל כן לא ישתחרר העבד ולא יקנה בנכסים בשום פנים, ואפילו ייחד שם המקום שהתנה בו; וכל שכן כשלא ייחד אותו. ור' יוסי חולק על זה, וקילס ר' שמעון [בתוספתא] שהוא אומר שחולקין הדיבור, ואין לנו לומר כשהתנה בנכסים – שהתנה בגופו של עבד, אלא אמר: כל נכסי קנויין לך חוץ ממקום פלוני, יצא לחירות, וקנה כל הנכסים לבד המקום ההוא. ואפילו לא היה לבעליו אלא אותו המקום שהתנה בו ואין לו קניין אחרים זולתו, יצא העבד לחירות, ואף על פי שלא נשאר לו לקניין שיקנה אחר שהתנה בכל קנייניו מלבד העבד.

וזה עניין דברי רבי שמעון: לעולם הוא בן חורין, רוצה לומר, כי כל זמן שלא התנה בפירוש בגוף העבד, כבר הוא בן חורין, אחר שהתנה בקצת נכסיו שהקנה לעבד קצתם, או שהתנה בכל נכסיו, שלא הקנה מהם לעבד כלום. אלא אם התנה בדבר סתם, ואפילו אם יהיה דבר מועט, ואמר: "חוץ מאחד מריבוא שבנכסי", כבר נכנס בחלק ההוא בלא ספק חלק מגוף העבד, מפני שהוא מנכסיו, ואז נאמר: לאו כרות גיטא. ואין הלכה כר' שמעון.

ומה שאתה צריך לדעת, כי מה שאמר בעניין שכיב מרע, ובכותב נכסיו לבניו, ובכותב נכסיו לעבדו: שייר קרקע כל שהוא, וכן אם שייר מטלטלין הדין אחד. אבל אמר "קרקע" בכולן, מפני שהקדים לומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה, ומיגו דתני רישא "קרקע", תני סיפא "קרקע", כי הפאה לא תהיה אלא בקרקע:

פירוש רבינו שמשון

יצא בן חורין. אע"פ דלא כתב ליה עצמך ונכסיי קנויין לך אלא כתב כל נכסיי נתונין לפלוני עבדי קנה העבד בכל הנכסים ונתן לו את עצמו והאי דקאמר עבדי היינו עבדי שהיה כבר כדאמר גיטין (דף מב.):

שייר קרקע כל שהוא. קרקע לאו דווקא כדאמרי' בפ' מי שמת (קנ:) דעשו מטלטלין שיור אצל העבד:

לא יצא בן חורין. בפרק מי שמת (שם) פירש רבינו שמואל משום דתלינן שמא לעבד גופיה קא חשיב ליה קרקע משום דאיתקיש לקרקעות או מטלטלין משום דמטלטלי הוא ולא יתכן דבתוספתא קתני במילתיה דרבי שמעון חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית יצא בן חורין משמע בהכי פליגי דלת"ק לא יצא. אלא היינו טעמא דאי יש לו נכסים הרבה אמרינן כיון דנחת לשיורא לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר נכסים קאמר ולחנופי ליה קא אתי ולא שחרריה ואפילו אין לו שום נכסים אלא העבד והקרקע ששייר מ"מ לא יצא לחירות אי משום דל"ל פלגינן דבורא אי משום דלאו כרות גיטא הוא כדקאמר בפרק קמא דגיטין (דף ט.) שעל ידי כל נכסיי יש לו להשתחרר והוא שלא שייר בו:

לעולם הוא בן חורין. בפרק קמא דגיטין (שם) רוצה לדקדק מכאן דר"ש אית ליה פלגינן דבורא דמשמע לעולם אפילו אין לו אלא אותה העיר ואותה שדה כדקא תני בתוספתא דלא אפשר לקיים כל נכסיי אשאר נכסיו אלא אעצמו אפ"ה קנה עצמו בן תורין דפלגינן דבורא ומהאי נמי דייקינן דלר"מ לא פלגינן דבורא דלא שייך טעמא דנחת לשיורא אלא היכא דיש לו נכסים אחרים דאמרינן מדשייר אותה העיר שייר נמי העבד וכל נכסיי אשאר נכסים קאי אבל כשאין לו אלא אותה העיר מאיזה טעם יאמר ר"מ לא יצא בן חורין הא מה נפשך כל נכסיי אעבד קאי אלא ודאי משום דלא פלגינן דבורא:

חוץ מאחד מריבוא שבהן. דאין העבד נחשב בעיניו אלא כאחד מריבוא:

תניא בתוספתא. הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין אם שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר"ש אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר כל נכסיי נתתי לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהן לא אמר כלום חוץ מעיר פלונית חוץ משדה פלונית אע"פ שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר זכה העבד בנכסים וקנה עצמו בן חורין וכשנאמרו דבריו לפני רבי יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים פירוש זכה בנכסים אם יש שם נכסים וקנה עצמו בן חורין בכל ענין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכותב כל נכסיו לעבדו - שכתב כל נכסי נתונים לפלוני עבדי, הרי העבד בכלל הנכסים ונתן לו את עצמו. והא דקאמר עבדי היינו עבדי שהיה כבר:

שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין - דכל היכא דנחית לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר, וכי אמר כל נכסי לך אשאר נכסים קאמר ולחנופי ליה קאתי ולא שחרריה, כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסי. ואפילו אין לו שום נכסים אלא העבד והקרקע ששייר מכל מקום לא יצא לחירות, דכיון דאין מתקיים דבור כל נכסי דהא אתא חוץ ובטל ליה דלא פלגינן דבורא והוי בטל לגמרי ולא קנה לא עצמו ולא נכסים יט:

ר"ש אומר לעולם הוא בן חורין - בין אין לו נכסים אחרים אלא העבד והקרקע ששייר, ובין יש לו נכסים אחרים לעולם הוא בן חורין. ומוקמינן דבור כל נכסי בעבד לבדו כשאין לו נכסים אחרים, ולא אמרינן דבמה שאמר חוץ בטל דבורו שאמר כל נכסי, דפלגינן דבורא, ומקיימינן ליה בעבד ויצא בן חורין:

חוץ מאחד מרבוא - ולא פירש מהו משייר, דהתם אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו עבד, ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים ואע"ג דשוי טפי, ואין הלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

רבי שמעון אומר לעולם הוא בן חורין וכו'. ל' הר"ב ומוקמי' דבור כל נכסי בעבד לבדו כשאין לו נכסים וכו'. ולשון התוספתא הביאה הר"ש אעפ"י שאין לו וכו' ולפיכך מ"ש הר"ב בדברי ת"ק שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין וכו' ואפי' אין לו שום נכסים וכו'. משמע דכל שכן דאם יש לו עוד נכסים אחרים דלא יצא בן חורין וא"כ בדברי ר"ש הוה ליה לפרש ביש לו נכסים כי היכי דלא נימא דכי פליג ר"ש באין לו נכסים אבל ביש לו אין הכי נמי דמודה לת"ק דמוקמינן כל נכסי אמקצת נכסים וחוץ על מה ששייר וגם העבד בכלל השיור כיון דנוכל לקיים כל נכסי אמקצת נכסים מלבד השיור עם העבד. ור"ש לעולם קאמר דיצא בן חורין. וי"ל שדעת הר"ב שסברת תנא קמא שלעולם נותנת הסברא שמשייר העבד והלכך לא מיבעיא ביש לו נכסים שנוכל להעמיד דבור כל נכסי באותן נכסים ואז ודאי הוי השיור בעבד עם הקרקע כל שהוא ששייר אלא אפי' אין לו נכסים אחרים והוה לן למימר דעל כרחין מוקמינן דבור כל נכסי בעבד להכי שפיר פירש הר"ב בדברי ת"ק ואפילו אין לו וכו'. ודעת הר"ב בסברת ר"ש דסבירא ליה דלעולם הסברא נותנת לעשותו בן חורין דלמאי קאמר ליה המתנה. אלא ודאי שנתכוין לשחררו. והלכך אי יש לו נכסים אחרים והשתא ודאי האי דקאמר חוץ שנאמר דלא נתכוין בלבד לאותו קרקע כל שהוא אלא ביטל דבור כל נכסי. מכל מקום איכא למימר שביטל דבור כל נכסי באותן נכסים אחרים אבל לעבד עצמו לא ביטל דא"כ לא אהניא כלל דבורו. והסברא נותנת לסברת ר"ש שלעולם נעמיד דבריו שכיון לשחררו. אלא אפי' כשאין לו נכסים אחרים. וכי אמר חוץ דאתי ובטל דבור כל נכסי מלבד מה ששייר בהדיא הוה אמינא בהכרח הוי העבד בכלל הביטול דהא לית ליה שום נכסים אחרים להכי שפיר פי' הר"ב גם בדברי רבי שמעון כשאין לו וכו' דביש לו נמי פשיט ליה טפי דהוי משוחרר לדברי רבי שמעון ודברי הר"ב בפירוש הת"ק הם מועתקים מפירוש הר"ש ז"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על הברטנורא) משמע דכל שכן אם יש לו נכסים אחרים דלא יצא בן חורין וא"כ בדברי ר"ש הו"ל לפרש ביש לו נכסים כי היכא דלא נימא דכי פליג ר"ש באין לו כו' אבל ביש לו אין הכי נמי דמודה לתנא קמא כו'. ורבי שמעון לעולם קאמר דיצא בן חורין. תוי"ט וע"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הכותב נכסיו לעבדו כו':    בגיטין אמרי' בתוספתא כשנאמרו דברים לפני ר' יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים. ואמר שם רב נחמן אע"פ שקילס ר"י את ר"ש שאמר לעולם הוא בן חורין הלכה כר"מ שסובר דלא יצא לחירות. ופי' הרש"ש ז"ל לעולם הוא בן חורין. בא להוסיף ואפילו אין לו אלא אותה העיר או אותה שדה ואמר חוץ מאותה שדה וכו' וה"א כיון דאין לו נכסים אלא אותה העיר או אותה שדה ואין מתקיים דבור כל נכסיו אלא בעבד לבדו וכשאמר חוץ מבטל דבור מה שאמר כל נכסיי אפ"ה יצא לחירות דפלגינן דבורא. אלא כשיאמר חוץ מאחד מרבוא שבהן שלא יפרש מה שייר ואז נאמר דשייר העבד עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים


העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


משנה הקודמת - משנה - סדר זרעים - מסכת פאה - משנה הבאה


משנה פתוחה

(ח) הכותב נכסיו לעבדו – יצא בן חורין.
שייר קרקע כל שהוא – לא יצא בן חורין.
רבי שמעון אומר:
לעולם הוא בן חורין עד שיאמר:
"הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי, חוץ מאחד מרבוא שבהם".

משנה מנוקדת

נוסחאות ופירושים

נוסח הרמב"ם

[ט] הכותב נכסיו לעבדו – יצא בן חורין.
שייר קרקע כל שהוא – לא יצא בן חורין.
ר' יוסי אומר: יצא.
ר' שמעון אומר:
לעולם הוא בן חורין עד שיאמר:
"הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי, חוץ מרבוא שבהם".

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

פירוש הרע"ב

הכותב כל נכסיו לעבדו – שכתב: "כל נכסי נתונים לפלוני עבדי" – הרי העבד בכלל הנכסים, ונתן לו את עצמו. והא דקאמר: "עבדי" – היינו: עבדי שהיה כבר.

שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין – דכל היכא דנחית לשיורא, אמרינן לדידיה נמי שייר. וכי אמר: "כל נכסי לך" – אשאר נכסים קאמר, ולחנופי ליה קאתי, ולא שחרריה, כיון דלא אמר ליה "עצמך ונכסי". ואפילו אין לו שום נכסים אלא העבד, והקרקע ששייר – מכל מקום לא יצא לחירות, דכיון דאין מתקיים דבור "כל נכסי", דהא אתא "חוץ", ובטל ליה. דלא פלגינן דבורא, והוי בטל לגמרי, ולא קנה לא עצמו ולא נכסים.

רבי שמעון אומר: לעולם הוא בן חורין – בין אין לו נכסים אחרים, אלא העבד והקרקע שייר, ובין יש לו נכסים אחרים – לעולם הוא בן חורין. ומוקמינן דבור "כל נכסי" בעבד לבדו, כשאין לו נכסים אחרים. ולא אמרינן דבמה שאמר "חוץ" – בטל דבורו שאמר "כל נכסי"; דפלגינן דבורא, ומקיימינן ליה בעבד, ויצא בן חורין.

חוץ מאחד מרבוא – ולא פירש מהו משייר. דהתם אמרינן דאחד מרבוא דקאמר – היינו עבד, ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים, ואף על גב דשוי טפי. ואין הלכה כרבי שמעון.