משנה ערכין ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אבל בקרבנות אינו כן. אפילו אביו מת והניח לו ריבוא, ספינתו בים ובאו ברבואות -- אין להקדש בהן כלום.

נוסח הרמב"ם

אבל בקרבנות אינו כן אפילו אביו מת והניח לו ריבוא וספינתו בים ובאה לו בריבואות אין להקדש בהן כלום.

פירוש הרמב"ם

אבל בקרבנות אינו כן אפי' אביו מת והניח לו כו': מה שאמר אפי' אביו מת ר"ל שאם היה אביו נוטה למות וא"א לחיות ויורש ממנו נכסים אבל היה עני באותו הפרק שנתחייב בקרבן הרי זה יביא קרבן עני ואפי' אחר שהגיעו לרשותו הנכסים: ומה שאמר ספינה אין דעתו שיהיה בתוכה מיני סחורות שא"כ הרי עשיר נקרא אלא שהיא טעונה מושכרת ברבואות הרי הוא נחשב עני עד שהגיעה הספינה לפי ששכירות אינה משתלמת אלא בסוף ואין אנו אומרים עליו עשיר מחמת היותו בעל ספינה לפי שאין בידו מחיה אלא בשכירתה והמשנה הזאת היא לר' אליעזר שאומר אין אנו מחמירים בערכים אלא כחמור ששוכר אותו להסתפק מחייתו משכירתו וכדי שלא נתבטל מחייתו כמו שיתבאר דעתו בששי מהמסכתא הזאת ואינה הלכה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אפילו אביו מת - בשעה שנתחייב זה בקרבן היה אביו גוסס ונוטה למות, ומת וירש ממנו רבוא קודם שהביא קרבנו, אינו מביא אלא קרבן עני, כמו שהיה בשעה שנתחייב בקרבן:

ספינתו בים - לא שהיתה ספינתו טעונה מסחורות שלו ברבוא, דא"כ עשיר הוא. אלא שהיתה ספינתו מושכרת לאחרים בריבוא שכר, והוא אין בידו אלא אותה ספינה. ומשום שכרה לאו עשיר הוא, דאין שכירות משתלמת אלא בסופה, ונמצא שעכשיו עני הוא. ומשום הספינה עצמה לאו עשיר הוא, דהאי תנא סבר כמאן דאמר לקמן שאם היה המעריך חמר נותן לו הכהן חמורו ואינו נוטלו להקדש, ואם היה אכר מניח לו צמד בקרו דהיא פרנסתו, והכי נמי מניח לו ספינתו:

פירוש תוספות יום טוב

ספינתו בים. פירש הר"ב מושכרת לאחרים כו'. ומשום שכרה לאו עשיר הוא. דאין שכירות משתלמת אלא בסיפה. וילפינן ליה מקרא כדפי' הר"ב משנה י"א פ"ט דב"מ. ומ"ש הר"ב. דהאי תנא סבר כמ"ד לקמן. במשנה ג' פ"ו. ועיין שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אבל בקרבנות אינו כן.:    שאם היה מצורע עשיר והעני או עני והעשיר הכל הולך אחר הבאת קרבנותיו כדתנן בס"פ בתרא דנגעים מצורע שהביא קרבנותיו עני והעשיר או עשיר והעני וכו' ואיתא נמי בברייתא בגמ' וטעמא דאיקבע בקרא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל מדברי כולן נלמוד דבתר הבאת קרבנותיו אזלינן:

אפילו מת אביו וכו':    אערכין קאי ומילתא באפי נפשה היא אפילו מת אביו של מעריך זה בשעה שהכהן מעריכו והניח לו רבוא או ספינתו וכו' ובגמרא פריך אביו מת והניח לו רבוא עשיר הוא ותירץ ר' אבהו אימא ומניח לו רבוא שהיה אביו גוסס בשעה שהכהן מעריכו מהו דתימא רוב גוססים למיתה קמ"ל זו היא שיטת רש"י ז"ל למתני' ולגמרא אבל רעז"ל תפס כו' הרמב"ם ז"ל והרגמ"ה ז"ל. וז"ל הרגמ"ה ז"ל אבל בקרבנות אינו כן שאם היה עני והעשיר אינו מביא קרבן עשיר אלא אפי' מת אביו בשעה שהוא חייב להביא בה קרבן והניח לו רבוא ליטרא או ספינתו בים ובאה לו בריבואות שכירות אין להקדש בהן כלום ומביא קרבן עני עכ"ל ז"ל לפי' מתני' וז"ל תוס' ז"ל אבל בקרבנות אפילו אביו מת אין לפרש הא בערכין אם מעריכו הכהן כשהוא עני ימתין עד שימות אביו שהיה עשיר ויתן ערך עשיר דהא אמרינן בתוספתא דערכין עני שהעריך עצמו אין אומרים לו לך ועשה מלאכה והבא ערך עשיר אלא מוטב שיביא ערך עני מיד ואל יביא ערך עשיר לאחר זמן אלמא משמע שאין ממתינין אלא ה"פ אפילו מת אביו שהיה גוסס כדמוקי לה בגמ' דקרבן מצורע אם היה אביו גוסס בשעת הבאת חטאת וקודם שהספיק להביא קרבנות מת אביו אין להקדש בהם כלום אבל בערכין אם העריכו הכהן בעניות לתת סלע ועד שלא גמר לתת סלע מת אביו והעשיר נותן ערך עשיר. אך קשה מאי האי דפריך בגמ' פשיטא והא הרבה אתא לאשמועי' שאם מת אביו קודם שהספיק להביא קרבנותיו והעשיר אין להקדש בהן כלום וי"מ דקאי אמילתיה דר' יהודה דאמר עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר אבל בקרבנות מת אביו כגון שהיה גוסס כדמוקי לה בגמרא והיה מתחלה עשיר והעני ועתה קרוב הוא להיות עשיר מירושת אביו אפ"ה אין להקדש בהן כלום ופריך בגמרא פשיטא דאין להקדש בהן כלום כיון שלא היה לו אותו ממון מעולם ע"כ. ועוד כתבו אמאי דמשני בגמרא לא צריכא שהיה אביו גוסס פי' בקונטרס אבל בערכין בדעת הכהן תלה רחמנא ואי חזי דאביו גוסס אינו מעריכו עד שימות אביו ולא נהירא דלקמן אמרי' אין להקדש אלא מקומו ושעתו ובסמוך נמי אמרינן וכו' לכן נראה לר"י דלא קאי אבל בקרבנות אינו כן אמת אביו אלא אהא דלעיל קאי וסוף מילתא דר' יהודה היא והא דמפ' אח"כ אפי' מת אביו והניח לו וכו' מילתה באפי נפשה היא וקרבנות וערכין שוין בו עכ"ל ז"ל. בפי' רעז"ל דהאי תנא סבר כמ"ד לקמן וכו' אמר המלקט ר' אליעזר היא לקמן בפ' שום היתומים וה"ל סתם ואח"כ מחלוקת. עוד בסוף פי' רעז"ל והכא נמי מניח לו ספינתו. אמר המלקט פי' בזה המחויב קרבן ולפי' רש"י ז"ל ניחא טפי דלא צריך למימר והכא נמי דהיא היא דגבי ערכין אמרו ר' אליעזר ובערכין מיירי נמי מתניתין:

תפארת ישראל

יכין

אבל בקרבנות:    של מצורע:

אפילו אביו מת והניח לו רבוא:    ר"ל אפילו אם בשעה שנתחייב בקרבן היה אביו גוסס, והרי רוב גוססין למיתה, ועכשיו מת, וירש רבוא:

ספינתו בים ובאו בריבואות:    עדיין לא באו בשעה שנתחייב. ולא מיירי שהיה הסחורה שלו, דאם כן עשיר היה. רק ר"ל שפסקו לו רבואות שכר ספינתו. והרי שכירתו אינה משתלמת רק לבסוף [כב"מ פ"ט מי"א]. ואי משום ספינתו. האי תנא ס"ל כמ"ד דמניח לו הגזבר להמעריך הדבר שמתפרנס ממנו [כפ"ו מ"ג]. ולא קיי"ל כן, דעכ"פ ספינה לא נחשבת כלי אומנת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים