תוספות יום טוב על ערכין ד
<< · תוספות יום טוב · על ערכין · ד · >>
והשנים בנידר והערכין בנערך. תימה אמאי לא ערבינהו בהדי הדדי. וליתני השנים והערכים בנערך. ועוד תימה אמאי לא תנא זכר נותן ערך נקבה ולא אצטריך לקמן לומר הנערכין [צ"ל והערכין] בנערך וכו'. תוס'. והערך בזמן הערך. פי' הר"ב שאם העריך עצמו. עמ"ש ברפ"ב:
אם היה מצורע עני מביא קרבן עני. גמ'. ואע"ג דמדירו עשיר. ואם דל הוא אמר רחמנא ולא דל הוא. א"ר יצחק כשהיה מדירו עני. ודלמא עליה דידיה חס רחמנא אמדירו לא דהכתיב הוא אמר רב אדא בר אהבה ואין ידו משגת לרבות את הנודר. אבל מדירו עשיר הכי נמי דמייתי בעשירות א"כ מאי אבל בקרבנות אינו כן [הא בקרבנות נמי אזלת בתר נודר] אאידך מלתא אם היה מצורע עשיר מביא קרבן עשיר. ואע"ג דמדירו עני. דהכתיב הוא [הוא חס רחמנא עליה ולא על מדירו] וכך העתיק הרמב"ם בסוף הלכות מחוסרי כפרה. ופרכינן ולרבי דאמר אף בערכין כן. לא צריך קרא למעוטי דמערכין נפקא לן דמייתי בעשירות. הוא למעוטי מאי. למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר. ונ"ל דה"פ. ולר' דאמר אף בערכין כן. כלומר השתא דר' שאמר אף בערכין כן. ולא דרבנן פליגי אדרבי כדפירש"י ותוס' אלא כדכתב הרמב"ם בפירושו שאין מחלוקת בין רבי לחכמים. וכן בחבורו פ"ג מהלכות ערכין העתיק דברי רבי והראב"ד השיגו דחכמים חולקים. והכ"מ הניחו בצ"ע. ולי נראה שע"פ מה שכתבתי אין כאן השגה. ואומר אני. דאף הראב"ד לא אשתמטתיה הך פירושא. אלא דבסוגיא דלקמן אדרבי יהודה אומר עני והעשיר כו' גרסינן. ואלא הוא ל"ל לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו. ומהא ודאי משמע דרבנן פליגי אדרבי. ובזה י"ל דהרמב"ם לא גרס לה כלל:
והעשיר. פירש הר"ב קודם נתינה. ונ"ל דר"ל קודם שיערכנו הכהן. דהא קרא דאשר תשיג דילפינן מיניה. יעריכנו כתיב ביה וכן בברייתא לקמן [דף י"ח] גבי דמים דתני שעת נתינה פירש"י היינו שעה שהוא בא לב"ד. ע"כ. ובערכין ביאתו לכהן במקום ביאתו לב"ד בדמים הוא. ועיין בל' הר"ב פרק דלקמן מ"ב:
נותן ערך עשיר. שלוקחין ממנו מה שידו משגת וישאר שאר הערך עליו עד שיעשיר וישלים הערך שעליו. הרמב"ם פ"ב מה"ע:
רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר כו'. כתב הר"ב דכתיב ואם מך הוא מערכך עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. כתבו התוס' קשיא לרבי מאי דרשי רבנן בהוא דהכא [כלומר דהא לעיל דרשינן הוא דואם דל הוא. ] ושמא יש דרשה בשום מקום מהוא דהכא ודרשי ליה ע"כ. ולא ידעתי מאי קשיא להו דהא דרשינן ליה בפ"ו מ"ג. כמ"ש שם הר"ב. ובגמרא. אלא מעתה והוא עד. עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו. והא )[תנן] [במ"ד פ"ג דסנהדרין]. היה קרוב ונתרחק. הרי זה כשר. ר"י אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב. ומיהו בשאין בנים לבתו מודה ר"י משום דבראייה והגדה תלה רחמנא. כמ"ש שם. [אלא והוא] מבעי ליה לכדתניא ראה סיעה של בני אדם עומדים ועדיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתעידוני יכול יהו חייבין. ת"ל והוא עד והרי לא ייחד עידיו יכול אפי' אמר כל מי ת"ל והוא עד. והרי ייחד עידיו:
ספינתו בים. פירש הר"ב מושכרת לאחרים כו'. ומשום שכרה לאו עשיר הוא. דאין שכירות משתלמת אלא בסיפה. וילפינן ליה מקרא כדפי' הר"ב משנה י"א פ"ט דב"מ. ומ"ש הר"ב. דהאי תנא סבר כמ"ד לקמן. במשנה ג' פ"ו. ועיין שם:
נותן כזמן הערך. פי' הר"ב דכתיב כערכך יקום. תמיהה לי דהאי קרא לא בערך נפשות כתיב אלא בערך מקדיש שדה אחוזתו. ובשדה אחוזה אין דין השגת יד. אלא גרעון כסף. כפי השנים שעברו משנת היובל. ונ"ל דלהכי דרשינן לקרא לענין ערך נפשות. משום דכערכך יקום כוליה מיותר הוא. דלא הל"ל אלא אם משנת היובל יקדיש שדהו. והוא מושב לשלמעלה הימנו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף שזהו אם משנת היובל יקדיש. ואם אחר היובל יקדיש וגו'. ולמאי אצטריך למכתב כערכך יקום. אלא אם אינו ענין למקדיש שדה אחיזתו דלא אצטריך כלל. תנהו ענין למעריך נפשות:
בין להקל בין להחמיר. כלומר השנים האמורים בענין כולם כלמטה הימנו בין להקל בין להחמיר ששנת חמש ועשרים להקל ושנת ששים להחמיר. אבל לא קאי על הנלמדים בלבד. דבהו אין חלוקת להחמיר:
רבי אליעזר אומר עד שיהיו יתרות על השנים חדש ויום אחד. פירש הר"ב דיליף ג"ש למעלה למעלה מבכור כו'. ונאמר בבכור אדם ופדויו מבן חדש ומעלה. הכי איתא בגמרא. וכתבו התוס' וחפשנו אחר מקרא זה. ולא מצאנוהו כי אם ופדויו מבן חדש תפדה [בפ' קרח] ושמא דריש הכי מדכתיב פדויו מבן חדש. דמשמע מבן חדש ומעלה. מדלא כתיב בן חדש. ע"כ. והכ"מ בריש ה' ערכין. כתב על זה. אבל רש"י נראה דלא הוה גריס ופדויו שכתב וז"ל. ונאמר להלן גבי לוים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה דכבר נכנס בחדש האחר. אף כאן חדש ויום אחד. עכ"ל. וטעמו מדכתיב בפ' במדבר גבי לוים (במדבר ג') מבן חדש ומעלה תפקדם. עכ"ל הכ"מ. ומ"ש הר"ב אף כאן עד שיוסיף על ששים חדש ויום אחד. ובגמרא ואימא כי התס מה התם חד יומא אף הכא חד יומא א"כ ג"ש מאי אהני. פירש"י. בלא ג"ש ידענא דחד יומא בעינן דהא ומעלה כתיב. ע"כ. ומשמע ודאי דסברא זו דומעלה חד יומא משמע. היא סברא פשוטה ולכ"ע. דאי אמרת דרבנן לא מודו ליכא למימר ג"ש מאי אהני ליה. אלא ודאי דלכ"ע יום אחד למידין ממשמעותה דומעלה דגבי ששים. ותו למדין כולהו שנים מהדדי בג"ש דשנה שנה. והיינו טעמא דהרמב"ם שפוסק [פ"א מה"ע] כרבנן ומצריך יום א'. וא"צ לדחוקים שנדחק בהם הכ"מ. להא דמצריך אף לרבנן יום א' על שלשים במעריך בן חדש [ועיין בפ"ה דנדה משנה ד']:
משנה ערכין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב