משנה ערכין ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ד · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אבל בקרבנות אינו כן.

הרי שאמר, "קרבנו של מצורע זה עלי", אם היה מצורע עני, מביא קרבן עניא; עשיר, מביא קרבן עשירב.

רבי אומר, אומר אני אף בערכין כן, וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני, שאין העשיר חייב כלום. אבל העשיר שאמר "ערכי עלי" ושמע העני ואמר "מה שאמר זה עלי", נותן ערך עשיר.

היה עני והעשיר או עשיר והעני, נותן ערך עשירד. רבי יהודה אומר, אפילו עני והעשיר וחזר והעני -- נותן ערך עשיר.

נוסח הרמב"ם

אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עליי אם היה מצורע עני מביא קרבן עני עשיר מביא קרבן עשיר רבי אומר אומר אני אף בערכים כן וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום אבל עשיר שאמר ערכי עליי ושמע העני ואמר מה שאמר זה עליי נותן ערך עשיר עני והעשיר או עשיר והעני נותן ערך עשיר רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר.

פירוש הרמב"ם

אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר כו': אין בין רבי וחכמים מחלוקת אלא מבאר לנו איך יהיה הערך ג"כ דומה לקרבן כמו שאמר ור' יהודה שאומר שמי שהעריך והיה עני ואח"כ העשיר ואח"כ העני שהוא נותן ערך עשיר הואיל ונתחייב בערך בשום זמן ובזמן ההוא היה עשיר ומביא ראיה ממה שנאמר ואם מך הוא מערכך עד שיהא מך מתחלתו ועד סופו וחכ"א הואיל והיה עני בשעת הערך והעשיר בזמן שנותן הערך הרי הוא נותן ערך עני והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אומר אני אף בערכין כן - אילו מתרמי אף בערכין דומיא דקרבנות, הוי כקרבנות. דהא דאמרת דערכין אינן כקרבנות. משום דלא דמו אהדדי, דמפני מה עני שהעריך עשיר נותן ערך עני לפי השג יד, לפי שאין העשיר חייב כלום, ולא דמי למצורע. וזה שאמר על העשיר, לא נתכוין אלא לפי מדת שנותיו של עשיר שפחותים או יתרים על שנותיו שלו, הלכך נדון בהשג יד. אבל עשיר שאמר ערכי עלי דהוי חייב ערך שלם, דומיא דמצורע [עשיר] ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי, נותן ערך עשיר:

הכי גרסינן היה עני והעשיר או עשיר והעני משלם ערך עשיר - היה עני והעשיר קודם נתינה ג, משלם ערך עשיר, אשר תשיג יד הנודר אמר רחמנא, והרי ידו משגת. עשיר והעני נמי תשיג יד הנודר כתיב, והרי היתה משגת בעת שנדר:

רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר - דכתיב (ויקרא כז) ואם מך הוא ה מערכך, עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

אם היה מצורע עני מביא קרבן עני. גמ'. ואע"ג דמדירו עשיר. ואם דל הוא אמר רחמנא ולא דל הוא. א"ר יצחק כשהיה מדירו עני. ודלמא עליה דידיה חס רחמנא אמדירו לא דהכתיב הוא אמר רב אדא בר אהבה ואין ידו משגת לרבות את הנודר. אבל מדירו עשיר הכי נמי דמייתי בעשירות א"כ מאי אבל בקרבנות אינו כן [הא בקרבנות נמי אזלת בתר נודר] אאידך מלתא אם היה מצורע עשיר מביא קרבן עשיר. ואע"ג דמדירו עני. דהכתיב הוא [הוא חס רחמנא עליה ולא על מדירו] וכך העתיק הרמב"ם בסוף הלכות מחוסרי כפרה. ופרכינן ולרבי דאמר אף בערכין כן. לא צריך קרא למעוטי דמערכין נפקא לן דמייתי בעשירות. הוא למעוטי מאי. למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר. ונ"ל דה"פ. ולר' דאמר אף בערכין כן. כלומר השתא דר' שאמר אף בערכין כן. ולא דרבנן פליגי אדרבי כדפירש"י ותוס' אלא כדכתב הרמב"ם בפירושו שאין מחלוקת בין רבי לחכמים. וכן בחבורו פ"ג מהלכות ערכין העתיק דברי רבי והראב"ד השיגו דחכמים חולקים. והכ"מ הניחו בצ"ע. ולי נראה שע"פ מה שכתבתי אין כאן השגה. ואומר אני. דאף הראב"ד לא אשתמטתיה הך פירושא. אלא דבסוגיא דלקמן אדרבי יהודה אומר עני והעשיר כו' גרסינן. ואלא הוא ל"ל לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו. ומהא ודאי משמע דרבנן פליגי אדרבי. ובזה י"ל דהרמב"ם לא גרס לה כלל:

והעשיר. פירש הר"ב קודם נתינה. ונ"ל דר"ל קודם שיערכנו הכהן. דהא קרא דאשר תשיג דילפינן מיניה. יעריכנו כתיב ביה וכן בברייתא לקמן [דף י"ח] גבי דמים דתני שעת נתינה פירש"י היינו שעה שהוא בא לב"ד. ע"כ. ובערכין ביאתו לכהן במקום ביאתו לב"ד בדמים הוא. ועיין בל' הר"ב פרק דלקמן מ"ב:

נותן ערך עשיר. שלוקחין ממנו מה שידו משגת וישאר שאר הערך עליו עד שיעשיר וישלים הערך שעליו. הרמב"ם פ"ב מה"ע:

רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר כו'. כתב הר"ב דכתיב ואם מך הוא מערכך עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. כתבו התוס' קשיא לרבי מאי דרשי רבנן בהוא דהכא [כלומר דהא לעיל דרשינן הוא דואם דל הוא. ] ושמא יש דרשה בשום מקום מהוא דהכא ודרשי ליה ע"כ. ולא ידעתי מאי קשיא להו דהא דרשינן ליה בפ"ו מ"ג. כמ"ש שם הר"ב. ובגמרא. אלא מעתה והוא עד. עד שיהא כשר מתחלתו ועד סופו. והא )[תנן] [במ"ד פ"ג דסנהדרין]. היה קרוב ונתרחק. הרי זה כשר. ר"י אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב. ומיהו בשאין בנים לבתו מודה ר"י משום דבראייה והגדה תלה רחמנא. כמ"ש שם. [אלא והוא] מבעי ליה לכדתניא ראה סיעה של בני אדם עומדים ועדיו ביניהן ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתעידוני יכול יהו חייבין. ת"ל והוא עד והרי לא ייחד עידיו יכול אפי' אמר כל מי ת"ל והוא עד. והרי ייחד עידיו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) עני. ואע"ג דמדירו עשיר:

(ב) (על המשנה) עשיר. ואע"פ דמדירו עני. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ונראה לי דרוצה לומר קודם שיעריכנו הכהן, דהא קרא דאשר תשיג דילפינן מיניה, יעריכנו כתיב ביה. וכן בברייתא לקמן גבי דמים דתני שעת נתינה. פירש"י. עד שעה שהוא בא לב"ד. ובערכין ביאתו לכהן במקום ביאתו לב"ד בדמים הוא:

(ד) (על המשנה) עשיר. שלוקחין ממנו מה שידו משגת, וישאר שאר הערך עליו עד שיעשיר וישלים הערך שעליו. הר"מ:

(ה) (על הברטנורא) ורבנן דרשי ליה בפרק ו' משנה ג' לדרשא אחריתי כמ"ש שם הר"ב. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו':    ביד פי"ד דהלכות מששה הקרבנות סימן ט' וספ"ה דהלכות מחוסרי כפרה:

רבי אומר אומר אני:    הכי נמי אשכחן שאמר בלשון הזה בפ"ק דתעניות בברייתא רבי אומר אומר אני משעה שמפסיק לשאלה כך מפסיק להזכרה. גם שם בפ' שני דף י"ז ושם בירושלמי סוף ע"ד דדף ס"ה רבי אומר אומר אני כהנים אסורים לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. וכן ג"כ אמר בתוספתא דפ"ד דשביעית כמו שכתבתיה בפ"ז דמסכת שביעית סימן ד' וכן ג"כ בירושלמי דתרומות ר"פ האוכל תרומה שוגג וגם בפ' יום הכפורים וגם בפ' שמנה שרצים קאמר רבי אומר אומר אני הכוסס את החטה של תרומה משלם קרן וחומש. וגם שם בפסחים פ' מקום שנהגו דף ל"א ע"א ובע"ז פ"ק הלכה ג' רבי אומר אומר אני שהוא אסור משום שני דברים משום כלי זין ומשום הלכות בהמה גסה וה"נ אשכחן שם בירושלמי פרק כל שעה (פסחים דף כ"ח) ע"ד ובפ' מי שהיה טמא דף ל"ז ע"א בר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד שנאמר לא יאכל חמץ היום עוד ברבי שם בפ"ק דיומא ריש דף ל"ט רבי אומר אומר אני שלא יטול אלא מחצה אית תנאי תנו רבי אומר אומר אני נוטל מחצה. וגם בירושלמי פ' שני דיום טוב רבי אומר אומר אני אין פחות מכזית גם שם ספ"ק דמגילה תניא רבי אומר אומר אני אף משנכנסו ישראל לארץ אין נסכים קריבין אלא מבפנים ע"כ (וכן בריש פרק האשה רבה בירושלמי שמואל אמר אומר אני שמא שלח לה גיטא ממ"ה ע"כ אע"פ שאין זה דומה לגמרי לדלעיל) גם בפ' בתרא דיבמות שם בירושלמי ר' יהודה בן בבא אומר אומר אני חבר היה וגם זה ל"ד להנהו דלעיל אלא דומה למאי דמייתי בירושלמי ר"פ שני דכתובות רבי אחא אומר אומר אני אותו הגמל שהיה אוחר נשכו. עוד בירושלמי ר"פ אלו נאמרין רבי אומר אומר אני ק"ש אינו נאמר אלא בלשון הקדש מ"ט והיו הדברים האלה ורמזתיו שם ראש הפרק ועיין שם טור גם בירושלמי פ' עגלה ערופה דף כ"ג ע"ד רבי אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה:

וכי מפני מה עני:    יש גורסים אמר רבי וכי מפני מה וכו' ולא מצאתי גירסא זו בשום מקום אבל ודאי שהם דברי רבי. וגם בת"כ פרשה ד' דפ' מצורע ליתה ובודאי שהמגיה הוא שטעה. וע"ש בס' קרבן אהרן שהאריך לבאר סוגית הגמרא שעל מתני' ובסוף פירש דרך אחרת שרבי לא פליג ארבנן אלא מבאר ליישב כל הסוגיא לפי שיטה זו ע"ש. ושם נראה שדקדק מלות אומר אני. וז"ל הרגמ"ה ז"ל וכי מפני מה וכו' כלומר א"כ מפני מה קתני רישא דמתני' עני שהעריך את העשיר וכו'. וכתבו תוס' ז"ל כיצד עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני מפרש הר"ר מנחם מיוני כגון עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עני אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר קרבן מצורע זה עלי וכו' ואהא פליג רבי ואומר דעשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר כמו בקרבנות וכן משמע ריהטא דשמעתא דאמרי' אבל מדירו למצורע עשיר מאי ה"נ דמייתי בעשירית אי הכי מאי אבל בקרבנות אינו כן דמשמע דבקרבנות אזלינן בתר נידר והלא בקרבנות כמו כן הדין דאזלינן בתר מדיר שאם אמר עשיר קרבנות של מצורע עני זה עלי מביא קרבן עשיר וא"כ מאי חילוק יש בקרבנות לערכין ומשני אחדא פי' אמצורע עשיר והדירו עני דאילו גבי מצורע אם אמר עני קרבן של מצורע עשיר זה עלי נותן ערך עשיר דלא אזלינן בתר הנודר ובערכין אזלינן בתר הנודר דאילו אמר עשיר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עני דאזלינן בתר הנודר ומש"ה איצטריך ואם דל הוא למעוטי גביה דלא אזלינן בתר נודר כמו בערכין ולרבי דאמר ערכין וקרבן שוין בדין זה א"כ לא איצטריך הוא למעוטי מצורע עשיר שהדירו עני דנותן ערך עשיר שהרי גבי ערכין כן הדין אלא איצטריך הוא למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר דסד"א הואיל ורבי בתר חיובא דגברא אזיל ה"נ ניזיל בתר חיובא דגברא ונייתי קרבן עני קמ"ל דלא אבל לרבנן לא איצטריך הוא למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר דהואיל דבערכין אזלינן בתר נודר פשיטא דבמצורע נמי אזלינן בתר נודר ולא איצטריך הוא להכי וכן פי' רש"י ז"ל עכ"ל ז"ל וביד פ"ג דהלכות ערכין סימן ה' ו':

תפארת ישראל

יכין

אף בערכין כן:    ר"ל אילו אתרמי בערכין דומיא דקרבנות, אז דינו כקרבנות, רק עני שהעריך לעשיר דקאמרת שאין דינו כקרבנות, ה"ט משום דלא דמי אהדדי, וכדמפרש:

שאין העשיר חייב כלום:    והא דקאמר ערך של זה עלי, לא נתכוון רק לפי מדת שנות הנערך כך יתחייב, הלכך נידון כפי השג יד הנודר. אבל מצורע, שאמר עליו אחר, קרבנות של מצורע זה עלי, הרי המצורע חייב להביא, להכי משלם זה כפי חיוב המצורע. ואת"ל עכ"פ מה נ"מ בין דידי לדידך, הרי בין כך או כך נותן בערך כפי הנודר. להכי מסיים אבל וכו':

ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי:    הרי זה דמי למצורע, ולדידי נותן וכו':

נותן ערך עשיר:    ואם עני הוא נותן כל מה שיש לו, והשאר נשאר חוב עליו. [וכחכמים לעיל רפ"ב]. אבל לדידך דקאמרת סתמא דאזלינן בתר הנודר, ולא מחלקת בין שהנידור מחוייב או לא, א"כ גם בכה"ג נותן ערך עני, דהיינו כפי הנודר:

או עשיר והעני:    ר"ל עני שהעריך, וקודם שהעריכו הכהן כמה יתן, נתעשר, או שהיה עשיר כשהעריך, ונתעני קודם שהעריכו הכהן:

נותן ערך עשיר:    ואם הוא עני נותן כל מה שיש לו, והשאר ישאר חוב עליו שכשיהיה לו ישלם. [וקמ"ל הכא דבכה"ג אינו נכלל במאי דקאמר במשנה א' דהערך בזמן הערך, דהיינו רק לעניין זמן סך שנות המעריך גופיה, ולא לעניין זמן השגת ידו. ולהכי קאמר כזמן הערך, ולא קאמר כזמן הנדר. ואפ"ה נקט הך בבא הכא, ולא לקמן כשמפרש הערך בזמן הערך, משום דאיירי הכא בשהעריך כשהוא עני או כשהוא עשיר, להכי נקט נמי כשהעריך כשהוא עני והעשיר או איפכא]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים