משנה סוכה ד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ניסוך כז המים כיצד כח? צלוחית של זהב מחזקת שלשת לגים היה ממלא מן השלוח. הגיעו לשער המים, תקעו והריעו ותקעו.

עלה בכבש ופנה לשמאלו, שני ספלים של כסף היו שם. רבי יהודה אומר, של סיד היו, אלא שהיו משחירין ל פניהם מפני היין.

ומנקבין כמין שני חוטמין דקין, אחד מעבה ואחד דק, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת. מערבי של מים, מזרחי של יין.

עירה לא של מים לתוך של יין, ושל יין לתוך של מים -- יצא.

רבי יהודה אומר לב, בלוג היה מנסך כל שמונה.

ולמנסך אומרים לו, הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן לג.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד , צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ.

הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.

עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיַּיִן.

וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת.

מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן.

עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם, יָצָא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר , בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנָה.

וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבֵּהַּ יָדֶךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן.

נוסח הרמב"ם

ניסוך המים שבעה כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגים היה ממלאה מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה לכבש ופנה לשמאלו ושני ספלים של כסף היו שם רבי יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרים מפני היין ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחד מעבה ואחד מדק כדי שיהו שניהם כלים בבת אחת מערבי של מים ומזרחי של יין עירה של מים לתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא רבי יהודה אומר מלוג היה מנסך כל שמונה ולמנסך אומרין לו הגבה את ידך שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם.


פירוש הרמב"ם

ניסוך המים [שבעה] כיצד צלוחית של זהב כו': החוטם שהיה בספל המים היה דק יותר מאותו שהיה בספל היין כי יינם היה עב יותר מן המים ור' יהודה אומר לוג של מים בלבד היה מנסך כל שמנת ימי החג וניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני ויש לו רמזים נסתרים בתורה ואותן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה אינן מאמינים בניסוך המים ולפיכך כשניסך זה המים על רגליו רגמוהו כל העם באתרוגיהם לפי שהיה צדוקי שאינו מאמין בניסוך המים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מן השלוח - הוא מעיין כט הסמוך לירושלים:

מחזקת ג' לוגין - [זהו] פחות שבנסכים, רביעית ההין לכבש:

שער המים - אחד משערי עזרה נקרא כן, על שם שבו מכניסין צלוחית של מים דנסוך החג:

תקעו והריעו - משום שנאמר (ישעיהו יב) ושאבתם מים בששון:

עלה בכבש - שהיה בדרומו של מזבח:

ופנה לשמאלו - שנסכים נעשים בקרן מערבית דרומית, וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:

שהיו משחירים פניהן - מחמת היין, ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:

כמין שני חוטמין דקין - חוטם אחד בספל אחד ונקב אחד בחוטמו. והכהן מערה בפי הספלים והנסכים מקלחים ויורדים דרך החוטמין על גג המזבח, ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד:

אחד מעובה ואחד דק - אחד מהנקבים עבה. והוא אותו של יין, ואחד דק אותו של מים. כדי שיהיו כלין שניהן בבת אחת. שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין עב יותר ומאחר לצאת, לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלין בבת אחת:

ה"ג מערבי של מים, מזרחי של יין - הספלים היו נתונים אצל הקרן סמוכים זה לזה, זה לפני זה, אחד לצד מערב ואחד לפנים ממנו דהיינו למזרח:

ר' יהודה אומר כו' - בתרתי פליג, אג' לוגין פליג ואז' דקאמר תנא קמא, ואתא ר' יהודה למימר אף בשמיני מנסכים. ואין הלכה כרבי יהודה:

הגבה את ידר - כדי שנראה אם תתן מים בספל. לפי שצדוקים אין מודים בנסוך המים:

שפעם אחת נסר - צדוקי אחד את המים על רגליו:

פירוש תוספות יום טוב

ניסוך המים. בפ"ג ד' ל"ד. ופ"ד דף מ"ד אמרינן דהל"מ הוא והכי מסקינן בפ"ק דתענית דף ג'. אע"ג דדרשי תנאי רמוזי בקראי:

כיצד צלוחית כו'. הכא תנא סדר המילוי והניסוך ובפרק דלקמן תני השמחה והיציאה מבית המקדש אל השילוח למלאות:

מן השילוח. פירש הר"ב הוא מעיין וכו'. דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה. תוספות [מ"ח ד"ה מנה"מ]:

ופנה לשמאלו. טעמא מפורש במשנה ג' פ"ו דזבחים:

שני ספלים של כסף. הקשו בתוס' דהך צלוחית של זהב מקודש הי' דהא במשנה דלקמן אמרינן דחבית לא הוי מקודש ש"מ דצלוחית מקודש הוי. וא"כ היאך מורידין בקודש משל זהב לשל כסף והתנן דאין מורידין במנחות [פי"א משנה ז'. ובמשנה ד' פרק ו' דשקלים] ותירצו די"ל דספלים היו קבועים בסיד. ולא כלים נינהו דנחשבים כגופו של מזבח. והרי הם כלבונה שהיתה בבזיכין של זהב שהיו מקטירין על המזבח:

שהיו מושחרין פניהם מפני היין. דכיון דאמר מר עירה של יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי. גמרא:

עירה של מים לתוך של יין וכו'. לכאורה נראה לפרש כלומר שהחליף. וכן לשון רש"י בגמרא אאתי לאשחורי דלעיל לפי שפעמים שמחליפין. אבל ל' הרמב"ם בפ"י מהלכות תמידין. ואם עירה המים וכו' או היין וכו' ונסך שניהם בכלי אחד יצא:

רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמנה. לא מצאתי טעם לדבריו. וא"א לומר דלא סבירא ליה הל"מ. כמ"ש בשם התו' בכיוצא בזה במשנה ג' פ"ח דיבמות. והאריך הרמב"ם בזה בהקדמתו לזרעים עיין שם. ועי' מ"ש במשנה ב' פ"ב דסוטה. וי"ל דסבירא ליה דכמו שנתרבית לשמחת שלמים כדלעיל ה"נ יש לרבות לשמחת ניסוך דמקרי שמחה כדלקמן. ובטעם דלוג אפשר שסובר כראב"י דמשנה ג' פ"ט דמנחות דסבירא ליה אפילו מנחה של ששים עשרון אינו מביא אלא לוגה וכיון דמתנדב סתם אינו מביא אלא לוג. ה"נ דלא פי' בכמה הוא הניסוך מביא לוג. ואף ר' נחמיה ס"ל כראב"י כדאיתא בגמ' התם. ועוד אפשר דיליף ממצורע עני שמביא לוג שמן א' למנחתו ואע"פ דזה יחיד וזה צבור יליף מהפחות כך נ"ל. [*ושוב מצאתי בפירש"י פי"ג דזבחים שכתב בלוג גמירי לה ע"כ. ועיין עוד מ"ש שם בס"ד]:

באתרוגיהן. ללמדך שאין ניסוך אלא בשחר בשעת נטילת לולב. גמ' פרק ב' דיומא דף כ"ו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על המשנה) ניסוך כו'. בגמרא אמרינן דהלכה למשה מסיני היא אע"ג דדרשי תנאי רמוזי בקרא:

(כח) (על המשנה) כיצד כו'. הכא תנא סדר המילוי והניסוך ובפרק דלקמן תני השמחה והיציאה מבהמ"ק אל השילוח למלאות:

(כט) (על הברטנורא) ממעיני הישועה. תוספ':

(ל) (על המשנה) מושחרין כו'. דכיון דאמר מר עירה של יין כו' יצא אתי לאשחורי גמרא:

(לא) (על המשנה) עירה כו'. לכאורה משמע כלומר שהחליף וכן הוא ברש"י אבל לשון הר"מ ואם עירה כו' ונסך שניהם בכלי אחד יצא:

(לב) (על המשנה) רי"א כו'. א"א לומר דלא ס"ל הלכה למשה מסיני. וי"ל דס"ל דכמו שנתרבית לשמחת שלמים כדלעיל ה"נ יש לרבות לשמחת ניסוך כדלקמן דמקרי שמחה ולוג גמירי לה. רש"י ועתוי"ט:

(לג) (על המשנה) באתרוגיהן. ללמדך שאין ניסוך אלא בשחר בשעת נטילת לולב. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ניסוך המים וכו':    עוד סוף הפרק ביד פ' עשירי דהלכות תמידין ומוספין סי' ו' ז' ח' ט' י'. וי"ס דלא גרסי' הכא מלת שבעה והכי נמי מסתברא דהא לא אתא לפרושי אם הם ז' רק כיצד הוא יהיה ז' או פחות או יותר לא נחית תנא לפרושי האי השתא שהרי אין צריך בו פירוש:

צלוחית של זהב:    תוס' פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"י:)

מן השלוח:    לפי' תוס' ז"ל מייתי לה בגמ' מדכתיב ממעייני הישועה:

ותקעו והריעו ותקעו:    ג"כ מדכתיב ברישיה דקרא ושאבתם מים בששון:

הגיעו לשער המים:    בחזרתם לאחר ששאבו המים וכדפי' רש"י ז"ל לקמן פ' החליל סוף סי' ה' גבי ושלש למלוי המים והביאו שם ר"ע ז"ל:

עלה בכבש:    שהיה בדרומו של מזבח ופנה לשמאלו שנסכים נעשין בקרן מערבית דרומית עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כדתנן בפ' ששי דזבחים כל העולין למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן העולה לשלשה דברים אלו שהיו עולין וחוזרין לעקב ואלו הן ניסוך המים והיין ועולת העוף כשהיא רבה במזרח והתם איתה למתני' בדף ס"ד ופי' שם רש"י ז"ל ופנה לשמאלו ולא קתני ופנה לסובב דדוקא כשעולת העוף נעשית במזרח עומד בסובב לפי שיש לו כבש קטן במזרח לפנות הימנו לסובב כדאיתא לעיל מינה בההוא פירקא (בדף ס"ב) אבל לצד מערב אין לו כבש לפנות לסובב לנסכים ולעבודות הנעשין בקרן מערבית דרומית ע"כ בשנוי לשון קצת. ותוס' ז"ל בכתיבת יד גם הרב רבינו פרץ בגליון כתיבת יד חלקו עליו דלעולם היה סובב גם לקרן מערבית דרומית וכדתנן בפ' איזהו מקומן עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרמית וכו' מערבית דרומית ושירי הדם היה שופך על יסוד דרומי פי' יסוד דרומי מערבי ואם אין שם כבש כיצד ירד מן הסובב ליסוד דרומי מערבי ולחזור על עקבו אי אפשר כדקאמר במתני' אלא ודאי ש"מ כשבא בסוף לקרן מערבית דרומית היה יורד מן הסובב בכבש קטן לכבש גדול ומן הגדול יורד ליסוד לשפוך שיירי הדם שהיה שופך על יסוד דרומית מערבית ומאותה דסוכה לא קשה מידי די"ל דשאני ניסוך דלא אפשר ליה לעשות בעמדו על הסובב דמן הסובב עד ראש הקרן ששם היו השיתין היה גבוה ד' אמות הלכך היה צריך לעשות הניסוך בראש המזבח אבל ודאי היה שם כבש לשאר עבודות שהיה צריך לעשות שם מעל הסובב אבל זה קשה אם היה בצד מערב שני כבשים חד לסובב וחד ליסוד ובמזרח היה אחד לסובב שהיה פונה שם להקיף הרי שלש כבשים ולעיל לא חשיב אלא שני כבשים וי"ל דלא חשיב לעיל אלא כבשים לשתי רוחות אבל לעולם לכל רוח היו כבשים הצריכין לו עכ"ל ז"ל:

אלא שהיו מושחרין מפני היין:    י"ס פניהן מפני היין ובתוספתא ובירוש' ליתיה. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ובגמ' בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי משחיר כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי לפי שפעמים שמחליפן:

כמין שני חוטמין דקין:    חוטם א' וכו' עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כך פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו תוס' ז"ל וזו תימה מנין לו כל אותו הענין שמחוטם של הספלים מקלח על גג המזבח ומשם לנקב המזבח ומשם לשיתין דילמא דמנקב הספלים יורדין לשיתין כמין שני נקבי חוטם ולא שהיה בולט כמין חוטם כי ההיא דתנן במסכת מדות גבי דמים ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקים שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן ומתערבין באמה ושמא כמין בליטת חוטם היה עשוי על הנקב שלא יפול עליו דבר לסותמו ע"כ:

אחד מעובה ואחד מידק:    אחד מהנקבים עבה וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל על פי' זה משמע שרוצה לומר שהיה הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה משמע ששולי הספל היו עבים ומתוך כך אין המשקה ממהר לבוא ע"כ:

כָלִין בבת אחת:    בנקודת קמ"ץ תחת הכ"ף של מלת כלין:

במה שפי' ר"ע ז"ל מפני שהיין עבה יותר וכו' אמר המלקט ומתני' רבנן היא דאמרי דכי הדדי נינהו של מים ושל יין כל אחד שלשה לוגין והכי נמי מסתברא דאי ר' יהודה ומעובה היינו של יין שהוא שלשה לוגין ודק היינו של מים שהוא לוג ליתא דרחב וקצר אית ליה דתניא ר' יהודה אומר שתי קסוואות היו שם אחד של מים וא' של יין של יין פיה רחב של מים פיה קצר ורחב משמע יתר על קצר טפי מיתורא דמעובה על הדק ש"מ:

מערבי של מים וכו':    כתב רש"י ז"ל ה"ג מערבו של מים ומזרחו של יין הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני זה סמוכים זה לזה אחד לצד מערב ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח ע"כ והעתיקו ה"ר עובדיה ז"ל ונראה שר"ל דאית דלא גרס האי בבא במתני' או דאית דמהפכי למיתני מערבי של יין ומזרחי של מים א"נ דקשה ליה לרש"י ז"ל דהתנן בפ' ששי דזבחים דבקרן מערבית דרומית היו השיתין וא"כ היכי תני הכא מזרחי של יין דהא אינו רק במערבית דרומי' להכי פי' דה"ג ואעפ"כ לא קשי מידי דאפי' במקום קטון כטפח ובפחות נמי שייך לומר מערבי ומזרחי כך נלע"ד ויש מי שפי' שרש"י ז"ל כיון לומר דגרסי' מערבו ומזרחו בויו ולא נהירא אע"פ שרש"ל ז"ל לא הגיהו מ"מ ר"ע ז"ל העתיקו ביוד. אחר זמן מצאתי שכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל וז"ל מערבו של מים מזרחו של יין אם כן המזרחי של יין בשלשה נכ"י וירו' ותוספתא ור' עובדי' מערבי של מים ובבבלי כדכתיבנא מערבו של מים מזרחו של יין וכתב רש"י ז"ל דה"ג וכ"מ ברש"י כ"י וז"ל פי' אחר כ"י מערבו של מים זהו מזרחו של יין ע"כ:

ר' יהודה אומר בלוג היה מנסך:    בפירקין דף מ"ז ובפ"ק דתענית דף ג'. בפי' ר"ע ז"ל צריך להגיה בתרתי פליג אשלשה לוגין פליג וכו':

ולמנסך וכו':    פ' שני דיומא דף כ"ו והתם דייק רב אשי ממתני' יתירה דקתני באתרוגיהם דה"ל למיתני ורגמוהו כל העם ותו לא אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל דאין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר שהיא שעת נטילת לולב ודייקי' להא נמי ממתני' דפ' שני דיומא סי' ה' כדכתבינן התם:

שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו וכו':    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

ורגמוהו כל העם באתרוגיהם:    מסיים בברייתא דמייתי בגמ' ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום:


פירושים נוספים