משנה סוכה ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

מצות לולב ט כיצד? (יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת), מוליכין את לולביהן להר הבית, והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב י האצטבא, והזקנים מניחין את שלהן בלשכה.

ומלמדים יא אותם לומר, כל מי שמגיע לולבי בידו, הרי הוא לו במתנה.

למחר משכימין ובאין, והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין ומכין איש את חברו.

וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד?

יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,
מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת,
וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא;
וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה.
וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר:
כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְּיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְּמַתָּנָה.
לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין;
וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם,
וְהֵן מְחַטְפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ.
וּכְשֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה,
הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.

נוסח הרמב"ם

מצות לולב, כיצד?

כל העם -
מוליכין את לולביהן - להר הבית.
והחזנין - מקבלין מידם,
וסודרין אותן - על גג האיצטווה.
והזקנים -
מניחין את שלהם - בלשכה.
ומלמדין אותן לומר:
"כל מי שהגיע לולבי - בידו,
הרי הוא לו - במתנה".
ולמחרת - היו משכימין, ובאים.
והחזנין - מזרקין לפניהם.
והן - מחטפין,
ומכים - איש את חברו.
וכשראו בית דין,
שהם באין - לידי סכנה,
התקינו -
שיהא כל אחד ואחד - נוטל מביתו.

פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מוליכין את לולביהן להר הבית - יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע"ש:

החזנים - שמשים שהיו שם לצרכי צבור:

על גב האצטבא - רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:

והזקנים - הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:

ומלמדין - ב"ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:

פירוש תוספות יום טוב

מצות לולב. פירש"י מצות לולב ביו"ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:

והחזנים פירש הר"ב שמשים ועיין מ"ש בס"ד רפ"ז דיומא:

על גב האיצטבא. ה"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתיבש ויבש פסול ובפ"ק דפסחים גרסינן גג משום שהונחו החלות שם. כדי שיראו העם שלא הגיע זמן איסור חמץ. וה"נ גרסינן גג במשנה ד' פ"ח דשקלים. ולא כמו שהועתק בספרי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות כלי המקדש גב:

ומלמדין כו'. אבל במשנה י"ג דפ' דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד. מהאי טעמא לפרש"י דלעיל שהיו רק כהנים. ולהר"ן והרמב"ם היינו טעמא דערבה שלוחי ב"ד הביאום. ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ"כ תוס' סוף דמ"ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) מצות לולב. פירש"י מצות לולב ביר'ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:

(י) (על המשנה) על גב. ה"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתייבש:

(יא) (על המשנה) ומלמדין אבל במשנה י"ג דפרק דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד מהאי טעמא לפרש"י שהיו רק כהנים. ולהר"מ ולהר"נ היינו טעמא דערבה שלוחי ב"ד חביאום ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ"כ התוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מצות לולב כיצד:    פי' רש"י ז"ל מצות לולב בי"ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד. משמע שאינו גירסא במשנה וכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו:

כל העם מוליכין את לולביהם להר הבית:    בפירקין דף מ"ד ועיין במ"ש ספ"ה דפסחים:

על גב האיצטבא:    גמ' תני תנא קמיה דרב נחמן (הגהה בע"ד אני מסתפק קצת אם היה צריך להיות רב יהודה) סודרן על גג האיצטבא א"ל וכי לייבשן הוא צריך והרי היבש פסול אלא אימא על גב האיצטבא: אמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו ותניא נמי הכי ופי' רש"י ז"ל והאיצטבא סביב סביב מוקפת ובתוך אותו היקף עוד אחר וכתבו תוס' ז"ל וכי לייבשן הוא צריך תימה שאותו תנא נתחלפה שיטתו דהכא דה"ל למיתני על גב הוה תני על גג ובפ"ק דפסחים גבי שתי חלות של תודה דה"ל למיתני' על גג הוה תני על גב וי"ל דאותו התנא היה שונה שניהם בשוה או שניהם על גג או שניהם על גב וכשהגיע לו רב יהודה בראשון אמר לו שטעה והיה סבור שכן יש להיות גם באחר ע"כ:

כל מי שהגיע לולבי וכו':    ברוקח סי' רפ"א וטוב הוא ללמד ולומר לכל בני אדם לכל מי שיגיע מצות שלי בידו הרי הן לו במתנה כמו גבי לולב:

תפארת ישראל

יכין

מוליכין את לולביהן להר הבית:    מע"ש. ונ"ל דהאתרוג מכורך בענפי הערבות והדס היה:

והחזנין:    השמשים שמשמשים שם:

וסודרין אותן על גב איצטבא:    הר הבית שחוץ לעזרה, היה מוקף כסאות בנויות בהר, ומסוככות למעלה מפני הגשמים [ועי' פסחים פ"א סי' כ"ב] ומניחין הלולבות על גב הכסאות ולא על גגן, שלא יתיבשו:

והזקנים:    שחלשין מלחטוף למחר:

מניחין את שלהן בלשכה:    בחדר המיוחד לזה:

ומלמדים אותם:    בית דין מלמדין להעם:

הרי הוא לו במתנה:    דאינו יוצא ביו"ט ראשון בלולב שאינו שלו. ולעיל [פ"ג משנה י"ג] בבית הכנסת, לא הוצרכו לכך שלא היה עם רב. וכמו כן במשנה ה' במורביות לא הוצרכו לכך, משום דרק ע"י שלוחי ב"ד הובא, והעם לוקחים משם:

והחזנין זורקין אותם לפניהם:    בהר הבית שהיה חוץ לעזרה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים