משנה סוכה ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מצות לולב ט כיצד? (יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת), מוליכין את לולביהן להר הבית, והחזנין מקבלין מהן וסודרין אותן על גב י האצטבא, והזקנים מניחין את שלהן בלשכה.

ומלמדים יא אותם לומר, כל מי שמגיע לולבי בידו, הרי הוא לו במתנה.

למחר משכימין ובאין, והחזנין זורקין אותם לפניהם. והן מחטפין ומכין איש את חברו.

וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה, התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד, (יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת), מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶן לְהַר הַבַּיִת,

וְהַחַזָּנִין מְקַבְּלִין מֵהֶן וְסוֹדְרִין אוֹתָן עַל גַּב הָאִצְטַבָּא,
וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִין אֶת שֶׁלָּהֶן בַּלִּשְׁכָּה.

וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לוֹמַר, כָּל מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי בְיָדוֹ, הֲרֵי הוּא לוֹ בְּמַתָּנָה.

לְמָחָר מַשְׁכִּימִין וּבָאִין, וְהַחַזָּנִין זוֹרְקִין אוֹתָם לִפְנֵיהֶם.

וְהֵן מְחַטְפִין וּמַכִּין אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ.

וּכְשֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.

נוסח הרמב"ם

מצות לולב כיצד כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידם וסודרין אותן על גג האיצטווה והזקנים מניחין את שלהם בלשכה ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה ולמוחרת היו משכימין ובאים והחזנין מזרקין לפניהם והן מחטפין ומכים איש את חברו וכשראו בית דין שהם באין לידי סכנה התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל מביתו.

פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מוליכין את לולביהן להר הבית - יו"ט ראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהן מע"ש:

החזנים - שמשים שהיו שם לצרכי צבור:

על גב האצטבא - רחבה של הר הבית היתה מוקפת באצטבאות לישב שם ומסוככות למעלה מפני הגשמים:

והזקנים - הדואגים שלא ידחפום למחר כשיבואו לקחת איש לולבו:

ומלמדין - ב"ד את כל העם לומר אם יבוא לולבי אל יד חבירי הרי הוא שלו במתנה, כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול:

פירוש תוספות יום טוב

מצות לולב. פירש"י מצות לולב ביו"ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:

והחזנים פירש הר"ב שמשים ועיין מ"ש בס"ד רפ"ז דיומא:

על גב האיצטבא. ה"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתיבש ויבש פסול ובפ"ק דפסחים גרסינן גג משום שהונחו החלות שם. כדי שיראו העם שלא הגיע זמן איסור חמץ. וה"נ גרסינן גג במשנה ד' פ"ח דשקלים. ולא כמו שהועתק בספרי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות כלי המקדש גב:

ומלמדין כו'. אבל במשנה י"ג דפ' דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד. מהאי טעמא לפרש"י דלעיל שהיו רק כהנים. ולהר"ן והרמב"ם היינו טעמא דערבה שלוחי ב"ד הביאום. ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ"כ תוס' סוף דמ"ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) מצות לולב. פירש"י מצות לולב ביר'ט הראשון שחל להיות בשבת כיצד:

(י) (על המשנה) על גב. ה"ג גב כדאיתא בגמרא. דאי על הגג היה מתייבש:

(יא) (על המשנה) ומלמדין אבל במשנה י"ג דפרק דלעיל לא הוצרכו ללמד דבגבולין היה כמ"ש שם ולא היה העם רב. ולקמן במורביות נמי לא הוצרכו ללמד מהאי טעמא לפרש"י שהיו רק כהנים. ולהר"מ ולהר"נ היינו טעמא דערבה שלוחי ב"ד חביאום ואין אחד מהן זוכה בה עד למחרת. וכ"כ התוספ':


פירושים נוספים