משנה נגעים ח י

בהלכה ראשונה, אם ראהו הכהן כאשר הלכו סימני טומאה היה פוטר אותו, וכאשר תפרח הצרעת בכל גופו אחר זה יהיה טמא, לפי מה שהשרשתי לך שהופך כולו לבן מתוך הפטור טמא.

ובהלכה השנית, בעת שהיה בו בהרת ואין בה כלום, לו ראהו הכהן היה מסגירו לפי מה שקדם בשביעי, וכאשר תפרח בגופו אחר זה יהיה טהור, לפי מה שהתבאר שהופך כולו לבן מתוך הסגר טהור. וכאשר עזב עצמו עד שפרחה בכולו יהיה טמא לפי מה שקדם, שהבא בכולו לבן יסגיר, וידוע שכל מוסגר טמא:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מי שהיה מוחלט. בשער לבן או במחיה או בפסיון:

שאילו הראה לכהן. כשהלכו סימני טומאה היה מטהרו ואם אחרי כי היה פורח היה טמא דהוה ליה פורח מן הטהור אבל השתא הוה ליה פורח מן הטמא וטהור:

עד שפרחה בכולו טמא. כלומר טעון הסגר כבא כולו לבן בתחלה ואם מתחלה קודם שפרחה הראה לכהן היה מסגיר ובסוף שבוע כשפרחה הוה ליה פורח מתוך הסגר דטהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מי שהיה מוחלט - בשער לבן או במחיה או בפשיון:

לא הספיק להראות לכהן - שסימני טומאה הלכו:

שאילו הראה לכהן - כשהלכו סימני טומאה היה מטהר, ואם אחר כן היה פורח, היה טמא, דהוה ליה פורח מן הטהור, אבל השתא הוי ליה פורח מן הטמא, וטהור:

בהרת ואין בה כלום - אין בו סימן מסימני טומאה:

עד שפרחה בכולו טמא - כלומר, טעון הסגר כבא כולו לבן בתחילה. ואם מתחילה קודם שפרחה הראה אל הכהן היה מסגיר, ובסוך שבוע כשפרחה, הוי ליה פורח מתוך הסגר וטהור:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

יש מראה נגעו לכהן ונשכר. כפי הלשון נראה. שזריזתו להראותו לכהן. משכירו. וכן לשון הרמב"ם בסוף פ"ז מהלכות טומאת צרעת [הלכה ז']. יש מראה נגעו לכהן ונשכר. מפני שהקדים להראותו. ולא נתאחר. וק"ל דבנדון לא הוי הכי. דהא קתני לא הספיק להראות כו' שאילו הראה לכהן היה טמא. וכן נמי בסיפא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על המשנה) יש כו'. הלשון משמע שזריז ונשכר הוא בזה שהקדים להראות, והדר תני שאילו הראה כו'. וכן בסיפא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

לא הספיק להראות. אי קאי אנגע גרסי' להראותו ואי קאי אבהרת גרסי' להראותה או גרסי' להראות וקאי אכל מאן מתרוייהו דבעית למימר ואית דגרסי ברישא להראותן וקאי אסימני טומאה ובסיפא להראותה דקאי אבהרת:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

יש מראה נגעו לכהן ונשכר: ע"י שנזדרז להראותה לכהן מקודם. ומלת מראה לאו דוקא דאפילו ראהו. כל שלא חרץ משפטו הו"ל כלא ראהו [וכדמוכח לעיל פ"ז מ"ג ומ"ק ד"ז ב']:

כיצד: מראה ומפסיד קמפרש. מדסליק מיני' [כרתוי"ט ריש שבת]:

מי שהיה מוחלט: על א' מג' סי' שבבהרתו:

והלכו להן סימני טומאה: בכל האופנים המפורשים לעיל [פ"א מ"ה]:

לא הספיק להראותה לכהן: שעבר הסיט"ו:

עד שפרחה בכולו טהור: מדפרח מתוך החלט:

שאילו הראה לכהן: שעבר הסיט"ו והי' אומר שהוא טהור:

היה טמא: הרי הי' אז פורח מתוך הטהרה. והרי שע"י זריזותו להראות נגעו מקודם הי' מפסיד:

לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו טמא: ר"ל מסגירו ככל הבא בתחלה כולו הפך לבן:

שאילו הראה לכהן: בעודה בהרת קטנה. והי' הכהן משגירו. והי' מוצא בסוף הסגר שפרח בכולו:

היה טהור: דהרי פרח מתוך ההסגר. הרי שע"י זריזתו להראות נגעו הי' מרוויח. ואע"ג דכבר אשמעינן תנא כה"ג כבר לעיל [פ"ז מ"ג]. קמ"ל נמי הכא. דגם לענין פריחה אין אנו משגיחים על השנויים שהי' בהנגע קודם שהובאה לפני הכהן:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת