מלאכת שלמה על נגעים ח

<< · מלאכת שלמה · על נגעים · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

מן הטמא טהור. טמא שנחלט וכ' טהור. דכתיב כולו הפך לבן טהור הוא. ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל נראה דה"ה טמא שנסגר וכן פסק שם ברפ"ז:

חזרו בו ראשי אברים. לרבותא שאפי' אינם מטמאים משום מחיה מטמאין בחזרה וסיפא דקתני חזרו בו ראשי אברים אע"ג דרבותא טפי הוי בכל שאר עור הבשר נקטה אגב רישא:

בפי' רעז"ל והא דתנן בסמוך וכ' עד ומשמע וכל שכן אם אינו במקומו שהוא טהור אמר המלקט כלומר וא"כ כיצד פירשת דפורח מן הטהור טמא ר"ל שהחליטו בשער לבן או במחיה ונשר שער לבן או נתכסית המחיה ואח"כ פרחה בכולו טמא הא תנן בסמוך דכה"ג בין במחיה בין בשער טהור ומשני התם כשלא טהרו ומתני כשטהרו והוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל. ועוד יש פי' אחר להר"ש תדרשנו משם:

משנה ב

ואח"כ הלכה לה המחיה שפשה הנגע עלי' אסי' בשעת הפריחה לא הלכה לה מחיה עד אח"כ הפריחה מטהרתו כך נלע"ד שצ"ל בפי' הר"ע ז"ל ומתני' זו ואין צריך לומר זו קתני. ופי' הרא"ש ז"ל אבל לא פשתה במחיה אין הפריחה מטהרתו דכל זמן שלא נתכסית המחיה אין פריחה מטהרת וכן אם נולדה מחיה אחר פריחה הרי נראה בו בשר חי ובשער לבן פליגי ר' יהושע יליף לה ממחיה. ורבנן כתיב בשר חי יטמא בשר חי החוזר טמא ואין שיער לבן החוזר טמא אלא טהור ע"כ:

משנה ג

בהרת כגריס ובה שער לבן. כך נראה שהיא גירסת הרא"ש ז"ל:

ובה שער לבן. לעיל אשמועינן דפריחה מטהרת אחר מחיה והשתא אשמועינן אחר שיער לבן ופשיון:

בפי' רעז"ל פרחה במקצתו טמא איצטריך לאשמועינן וכו' עד סופו. אמר המלקט זהו פי' הר"ש והרא"ש ז"ל וכתבו דאי לא תימא הכי משנה שאינה צריכה היא אבל הרמב"ם ז"ל נראה שמפ' דמשום רבותא דסיפא דקתני פרחה בכולו טהור קתני נמי רישא פרחה במקצתו טמא וז"ל פרחה בכולו טהור להודיעך שאין מתנאי אומרו כולו הפך לבן שיחזור ברגע אחד אבל אפי' שפרח בו מעט מעט בעת שיכללהו טהור הוא ע"כ וכן פי' ג"כ בסוף משנת הבא בכולו לבן דלקמן בפירקין ועוד פי' ואמנם כפל אלו הדינים בכאן ולמטה וכן ג"כ זכר חזרת ראשי אברים הכא ולמטה כדי שלא תחשוב לומר שזהו סימן במי שנהפך כולו לבן אחר החלט אולם מי שיכללהו קודם שיבא ליד כהן הייתי אומר שאין הדין כן קמ"ל שכולן שוין באלו הדינים ע"כ:

פרחה במקצתו טמא וכו'. נלע"ד דקאי אראשי אברים ואשמעינן דאע"ג דראשי אברים אינם מטמאין בבהרת כגריס מטמאין בפשיון כל שהוא ואשמעינן נמי דראשי אברים מעכבין הפריחה בכל שהוא שאם פרחה בכולו חוץ מקצת מראשי אברים אפי' כל שהוא טמא וכמו זה הפירוש פירשו לקמן ר"ש ורעז"ל במשנה ז' עכ"ל ז"ל של החכם הר"ם אוחנא ז"ל:

משנה ד

וכשחזרו טמאים. ס"א כשחזרו טמאים. וכולה מילתא דמתניתין כבר תנינן לה אלא איצטריך לאשמועינן אפי' מאה פעמים:

משנה ה

כל הראוי לטמא וכו'. ס"א ליטמא וכל שאינו ראוי ליטמא ביו"ד:

פרחה בכולו אבל לא וכו'. בת"כ פ"ט דפ' נגעים יליף לה מקרא:

המורדין. אי גרסי' ובמורדין יתפרש כאשר פי' רעז"ל לעיל רפ"ז:

חזר הראש וכו'. לא זו אף זו קתני כדמפרש רעז"ל אע"ג דעכשיו וכו'. ויש גירסא אחרת כאן להרמב"ם ז"ל עיין במהרי"ק ז"ל פ"ז דהלכות טומאת צרעת. וז"ל שם ונראה שרבינו ז"ל גורס פרחה בכולו אבל לא בראש ובזקן ובשחין ובמכוה ובקדח המורדין או בכחצי עדשה הסמוך להם ה"ז טהור חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת טמא עכ"ל ז"ל:

אע"פ שנעשה מקום המחיה בהרת טמא עד שתפרח בכולו. בתוספתא קתני פרחה בכולו אבל לא בכחצי עדשה וכ' חזר הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבא וחזר ונתמלא מקומן בבהרת ר' יעקב אומר הואיל ונסמכה טהורה לטהורה טהור וחכמים אומרים תראה בתחלה פירש הואיל ונסמכה טהורה משמע דקסבר ר' יעקב דאי לא פרחה בהן טהור ומתני' דלא כר' יעקב (הגהה נראה ואף על פי כן מתני' דלא כר' יעקב) אלא כרבנן אתיא והאי דאמרי רבנן יראה בתחלה ומתני' משמע דטהור משום דמקום המחיה והכל נתכסה בבהרת וברייתא בשלא פרחה על מקום המחיה ומיהו קשה מאי יראה הא אין מסגירין את המוחלט הר"ש ז"ל:

משנה ו

ואח"כ פרחה בכולו טהור. משום דטהורה וכו' לשון רעז"ל עד סוף. אמר המלקט כן פירשה הר"ש ז"ל. וכתב עליו הרא"ש ז"ל ולא נהירא לי האי טעמא דאי משום הפסק שבין שתי הפריחות קא מטהר לי' לפי שכבר טמא בפריחה ראשונה וה"ל פורח מן הטמא א"כ אמאי נקט שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה ופרחה מזו לזו ליתני בהרת טהורה ופרחה וחזרה ופרחה בכולו טהור ועוד דהאי מלתא כבר תנינן לה לעיל פרחה במקצתו טמא פרחה בכולו טהורה ונראה לפ' דבלא הפסק פרחה אלא שפריחת הטהורה עברה דרך הטמאה וכשהגיעה הפריחה עד הטמאה השלימה ופסקה פריחת הטהורה ונקראת הפריחה מכאן ואילך ע"ש הטמאה ולכך טהור ור' נחמי' פליג בתוספתא ואמר אם מתחלה פרחה מטמאה לטהורה טהור ומטהורה לטמאה טמא דאזיל בתר התחלת הפריחה. בשפתו העליונה וכו'. לפי פי' שפירשתי נראה לפ' בשתי אצבעותיו קאי ארישא וה"ק ל"מ כשיש הפרש בין שתי הבהרות דאמרי' כשהגיעה הפריחה עד הטמאה שפסקה ונשלמה שם הטהורה אלא אפי' הם סמוכות זו לזו שאחת בשפתו התחתונה וכו' אפ"ה אמרי' כשהגיעה הפריחה עד הטמאה פסקה שם הטהורה ממנה עכ"ל ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ז ולא עוד אלא אפי' היו אחת בשפתו העליונה ואחת בשפתו התחתונה וכ' והראב"ד ז"ל השיגו איני יודע מאי אפי' ע"כ ועיין שם בכסף משנה וזה קיצור לשונו ז"ל ורבינו ז"ל כפי פירושו שכתבתי דסיפא אשמעינן שאע"פ שאינו נראה כולו לבן אלא בשעת חבורן זה לזה חשוב הפך כולו לבן והשתא הוי שני הדברים מענין אחד ושפיר דמי למיתני ולא עוד ע"כ:

אע"פ שמדובקים. מ"מ מדביקים ונלע"ד שצריך הגהה להגהה וצריך להיות מדביקן:

אבל לא בבוהק. פי' רש"י ז"ל בפ' כל היד (נדה דף י"ט) בהק לשון לובן שנראה באנשים בחורים טפות לבנות מאוד בפניהם ע"כ:

חזרו בו ראשי אברים כמין בהק טהור. פי' הרמב"ם ז"ל שנאמר וביום הראות בו בשר חי יטמא לא מקום לבן ואמר יתעלה או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ולא אמר ונהפך לצרעת כמו שאמר תחלה וכסתה הצרעת הנה יתבאר מכל זה שאצל פריחת הצרעת לא יטהר ונאמר בו כולו הפך לבן עד שיחזור מקום הבהק צרעת ואצל הראות בשר חי אחר זה לא יטמא בו עד שיחזור ממנו הלובן לגמרי שאפילו הבהק לא ישאר בזה הבשר החי:

חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה. ר"ל כי כאשר היה בשר חי כעדשה ופחות מכעדשה מזו העדשה בהק ר"מ אומר מאחר שזה הבשר החי אינו כולו בהק אבל אשר בו מן הבהק פחות מכעדשה וכל פחות מכעדשה לא יתתבר אליו הנה הוא טמא זה המאמר אמר אותו ר"מ לדברי ר' יוסי אשר יאמר כי כאשר יראה בשר חי בראשי אברים לא יטמא עד שיהיה כעדשה וא"ל ר"מ לפי דעת זה ואפי' היה קצת העדשה ההיא בהק טמא אמנם אצל ר"מ הנה יאמר שבשר חי כאשר יראה כאשר נהפך כולו לבן הנה הוא טמא בכל שהוא כמו שנתבאר בספרא [הגהה אמר המלקט עיין בספרא דפ"ה דפרשת נגעים ותמצא כדבריו אם הוא טעות שם שצריך להחליף שם דברי ר"מ לר' יוסי ודברי ר' יוסי אשר שם לר' מאיר אבל אם אין שם טעות צ"ע בדבריו ולא מצאתי מוגה בפי' משנה זו ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כי לא הגיה ז"ל רק מסכת כלים וקצת פרקים ממסכת אהלות כאשר רמזתי קצת מהגהותיו שם:]. וחכ"א שאצל פריחת הצרעת בגופו כאשר כללהו כולו זולת פחות מכעדשה בשר וישלם שלימות השיעור כעדשה בהק הנה הוא נשאר בטומאתו ונאמר שכעדשה בכללו בשר חי תחשב לאמרו והנה כסתה הצרעת וזה בהק כמו שקדם אמנם כאשר כללה הצרעת וטהר ונתגלה ממנו בשר חי כעדשה וממנו קצת זאת העדשה בהק הנה אינו סימן טומאה ולא נחשוב אותה כולה בשר חי עד שיהא בשר חי זולת הבהק כעדשה כמו שהשרשנו עכ"ל ז"ל והראב"ד ז"ל בהשגות פ"ז דהלכות טומאת צרעת גריס וחכמים אומרים בהק ופחות מכעדשה וכו' בוי"ו ואפשר דהרמב"ם ז"ל גרס נמי הכי לפי שיטתו כמו שכתב שם מהרי"ק ז"ל ע"ש:

משנה ז

כתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א גרסי' גם כאן כל פריחת ראשי אברים וכו' כל המשנה כדלעיל ע"כ.

הבא בכולו לבן וכו'. כך מצאתי מוגה וגם ה"ר יהוסף ז"ל הגי' כן. וכן הוא בת"כ פרשה ג' דפרשת נגעים סי' ב' וספ"ה ובפ' ששי סי' ד':

פרחה במקצתו טמא. כך צ"ל:  

בפי' ר"ע ז"ל והא דתנא רישא. פשוט הוא שהוא דהא דתנא רישא וכו'. ובתוספתא פ"ד גרסינן נמי הבא בתחלה וכל ראשו נתוק או כל זקנו נתוק דאין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשיב כשחור משוייר וטמא משום פשיון אם הוא מן הצד אבל באמצע אין טמא משום שאין הנתק פושה לתוכו כמו גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד ע"כ עם פי' הר"ש ז"ל שהביאה לקמן בפ"י והרמב"ם ז"ל בספ"ח דהלכות צרעת. ובגד שבא כולו בתחלה ירקרק או אדמדם תמצא דינו שם ספי"ב:

משנה ח

בפי' ר"ע ז"ל דאם פרחה כולו בבת אחת נמי טמא כמו פרחה במקצתו. אמר המלקט דפרחה במקצתו דקתני במתני' דלעיל לאו דוקא:

הטהור מתוך הסגר פטור מן הפריעה. האי לישנא לאו דוקא דגם הטהור מתוך החלט פטור מפריעה ופרימה ומשום תגלחת וצפרים נקט האי לישנא והכי איבעי ליה למיתני מצורע מוסגר פטור מפריעה ופרימה ומוחלט חייב ובפ"ק דמגלה הלשון מכוון אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים. הר"ש והרא"ש ז"ל:

משנה ט

פרחה בכולו. אי בשהחליטו ואח"כ פרחה בכולו דכ"ע ל"פ דטהור וכי חזרו ראשי אברים ונתגלו טמא אלא הכא מיירי שלא הספיק להחליט עד שפרחה בכולו ר"ל שגם המחיה נתכסית בנגע:

בפי' ר"ע ז"ל. דר' ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן בתחלה חוץ מראשי אברים דטעון הסגר ע"כ וכך הוא לשון הר"ש ז"ל אבל לשון הרא"ש ז"ל דר' ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן דאם נתגלו בו ראשי אברים הרי הוא כמות שהיה ור' אלעזר וכו':

ור' ישמעאל אומר כחזרת ראשי אברים בבהרת גדולה. פי' הרמב"ם ז"ל בהרת גדולה היא כללות הצרעת לכל הגוף וא"ר ישמעאל הבשר שנתגלה כעדשה בראשי איברים הנה הוא טמא כדין חזרת ראשי אברים בהופך כולו לבן והוא בעל בהרת גדולה ור' אלעזר בן עזריה אומר שהוא מעת בואו אל הכהן היה כולו לבן ובו מחיה ודינו כדין בעל בהרת קטנה וכאשר נתגלה ממנו כעדשה בראשי אברים טהור לפי שראשי אברים לא יטמאו משום מחיה בבהרת כמו שכבר השרשנו בפ' הששי והלכה כר' ישמעאל עכ"ל. ויגעתי למצוא בחבורו בהרמב"ם זה הפסק שפסק כרבי ישמעאל ועד הנה לא מצאתיו דמשמע לי דלא נלמד דין זה לגמרי ממה שכ' שם בפ"ז סי' ב'. וכתב החכם הר"ס ז"ל על מה שכתב ר"ע ז"ל חוץ מראשי אברים דטעון הסגר אע"ג דפורח בכולו חוץ מראשי אברים מעכבין את הפריחה וטמא מוחלט התם הוא מוחלט מטעם פשיון אבל הכא דבא כולו לבן בתחלה חוץ מראשי אברים אין כאן פשיון וטעון הסגר ע"כ:

משנה י

לא הספיק להראות. אי קאי אנגע גרסי' להראותו ואי קאי אבהרת גרסי' להראותה או גרסי' להראות וקאי אכל מאן מתרוייהו דבעית למימר ואית דגרסי ברישא להראותן וקאי אסימני טומאה ובסיפא להראותה דקאי אבהרת: