משנה נגעים ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הפורח -

מן הטמא - טהור.

חזרו בו ראשי איברים - טמא,

עד שתתמעט בהרתו מכגריס.

מן הטהור - טמא.

חזרו בו ראשי איברים - טמא,

עד שתחזור בהרתו לכמות שהיית.

(ב) בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה -

פרחה בכולו,

ואחר כך הלכה לה המחיה,

או שהלכה לה המחיה,

ואחר כך פרחה בכולו - טהור.

נולדה לו מחיה - טמא.

נולד לו שיער לבן -

רבי יהושע - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

(ג) בהרת, ובה שיער לבן -

פרחה בכולו -

אף על פי ששיער לבן במקומו - טהור.

בהרת ובה פסיון -

פרחה בכולו - טהור.

וכולן שחזרו בהן ראשי איברים - הרי אלו טמאין.

פרחה במקצתו - טמא,

פרחה בכולו - הרי הוא טהור.

(ד) כל פריחת ראשי איברים, שבפריחתן טיהרו טמא -

כשחזרו - טמאים.

כל חזירת ראשי איברים, שבחזירתן טימאו טהור -

נתכסו - טהור,

נתגלו - טמא,

אפילו מאה פעם.

(ה) כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת - מעכב את הפריחה,

וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת - אינו מעכב את הפריחה.

כיצד?

פרחה בכולו,

אבל לא בראש, ובזקן, בשחין, במכווה, ובקדח המורדין.

חזר הראש, והזקן - ונקרחו,

השחין, והמכווה, והקדח - ונעשו צרבה.

פרחה בכולו,

אבל לא בכחצי עדשה סמוך לראש, ולזקן, לשחין, ולמכווה, ולקדח.

חזר הראש, והזקן - ונקרחו,

השחין, והמכווה, והקדח - ונעשו צרבה.

אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת - טמא,

עד שתפרח בכולו.

(ו) שתי בהרות, אחת טמאה ואחת טהורה -

פרחה מזו לזו,

ואחר כך פרחה בכולו - טהור.

בשפתו העליונה, ובשפתו התחתונה,

בשתי אצבעותיו, בשני ריסי עיניו -

אף על פי מודבקין זה לזה, והן נראין כאחת - טהור.

פרחה בכולו, אבל לא בבוהק - טמא.

חזרו בו ראשי איברים כמין בוהק - טהור.

חזרו בו ראשי איברים פחות מכעדשה -

רבי מאיר - מטמא.

וחכמים אומרין: בוהק פחות מכעדשה -

סימן טומאה - בתחילה,

ואין סימן טומאה - בסוף.

(ז) הבא בכולו לבן - יסגיר.

נולד לו שיער לבן - יחליט.

השחירו שתיהן - או אחת מהן,

הקצירו שתיהן - או אחת מהן,

נסמך השחין לשתיהן - או לאחת מהן,

הקיף השחין את שתיהן - או את אחת מהן,

או חלקן השחין, ומחית השחין, והמכווה, ומחית המכווה, והבוהק -

נולד לו מחיה, או שיער לבן - טמא,

לא נולד לו לא מחיה, ולא שיער לבן - טהור.

וכולן שחזרו בהן ראשי איברים - הרי אלו כמו שהיו.

פרחה במקצתו - טמא.

פרחה בכולו - הרי הוא טהור.

(ח) ואם בכולו פרחה כאחת -

מתוך הטהרה - טמא,

ומתוך הטומאה - טהור.

הטהור -

מתוך הסגר - פטור מן הפריעה, ומן הפרימה,

ומן התגלחת, ומן הציפורין.

מתוך החלט - חייב בכולן.

זה וזה - מטמאין בביאה.

(ט) הבא בכולו לבן,

ובו מחיה כעדשה, ופרחה בכולו,

ואחר כך חזרו בו ראשי איברים -

רבי ישמעאל אומר:

כחזירת ראשי איברים - בבהרת גדולה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

כחזירת ראשי איברים - בבהרת קטנה.

(י) יש מראה נגעו לכוהן - ונשכר,

יש מראה - ומפסיד.

כיצד?

מי שהיה מוחלט, והלכו להן סימני טומאה -

לא הספיק להראותו לכוהן, עד שפרחה בכולו - טהור,

שאילו הראה לכוהן - היה טמא.

בהרת, ואין בה כלום -

לא הספיק להראותו לכוהן, עד שפרחה בכולו - טמא,

שאילו הראה לכוהן - היה טהור.

הדף הראשי של משנה נגעים ח

משנה נגעים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב