משנה מעשר שני ה ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ה · משנה ג | >>

[עריכה]

כרם רבעי, בית שמאי אומרים: אין לו חומש ואין לו ביעור; ובית הלל אומרים: יש לו.

בית שמאי אומרים: יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודין לעצמן; ובית הלל אומרים: כולו לגת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֶּרֶם רְבָעִי,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִּעוּר;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֵשׁ לוֹ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יֶשׁ לוֹ פֶּרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת,

וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָן;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלוֹ לַגַּת:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כרם רבעי -

בית שמאי אומרים:

אין לו חומש,

ואין לו ביעור.

בית הלל אומרים:

יש לו.

בית שמאי אומרים:

יש לו פרט,

ויש לו עוללות,

ועניים - פודין לעצמן.

בית הלל אומרים:

כולו - לגת.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר השם יתברך בכרם רבעי "קדש הלולים לה'"(ויקרא יט, כד), ואמר במעשר "קדש לה'"(ויקרא כז, ל).

בית הלל דרשו "קדש" "קדש" ואומרים, כמו שמי שפדה מעשר שני שלו יוסיף חומש וחייב בביעור, כמו שיתבאר בזה הפרק, כמו כן הדין בכרם רבעי.

ובית שמאי לא דרשי "קדש" "קדש", אבל אומרים כיון שלא נתבאר בתורה זה הדין, לא נחייב אותו בו.

וכמו כן אומרים בית הלל, מעשר ממון גבוה הוא כמו שבארנו, והם אומרים נלמד כרם רבעי מן המעשר בכל דיניו, ולפיכך אינו חייב בפרט ולא בעוללות לפי שהוא ממון גבוה, אבל דורכים אותו כולו, וזהו מאמרם כולו לגת.

ובית שמאי אומרים שהוא ממון בעלים, וחייב בפרט ובעוללות.

וכבר קדמה לשון זו ההלכה במסכת פאה (פרק ז, משנה ו):

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

אין לו חומש. כשפודה ואפילו בעלים אין צריכין להוסיף חומש ואע"ג דבית שמאי לא ילפי קדש קדש ממעשר [מודה] דיש לו פדיון [ואין] צריכין להוסיף חומש כדדרשינן בריש כיצד מברכין (דף לה.) מדכתיב קדש הלולים:

ואין לו ביעור. בשנה הג' והששית של שמטה שהמעשרות מתבערים מן הבית שאסורים להשהותם יותר כדכתיב כי תכלה לעשר (דברים כו):

וב"ה אומרים יש לו. כדמפרשי' בפ' האיש מקדש (דף נד:) דילפינן קדש קדש ממעשר מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי כן ומשנה זו במס' פיאה פ"ז (מ"ו) ושם פירשנוה יפה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אין לו חומש - אין הבעלים צריכין להוסיף חומש כשפודים אותו:

ואין לו ביעור - בשנה שלישת וששית [נ"א. רביעית ושביעית שהמעשרות מתבערין, דחומש וביעור לא נאמרו בכרם רבעי אלא במעשר. ומיהו מודו ב"ש דפדיון מיהא אית ליה, ואע"ג דלא נאמר פדיון במקרא בכרם רבעי, דילפי ליה מדכתיב (ויקרא יט) קדש הלולים, קרי ביה חלולים אחליה והדר אכליה:

וב"ה אומרים יש לו - דילפי קדש קדש ממעשר, ליתן לו כל דין מעשר:

יש לו פרט ויש לו עוללות - דסברי ממון בעלים הוא ולא ממון גבוה הלכך חייב בפרט ובעוללות ככל כרם דעלמא. והעניים שמלקטים הפרט ועוללות מכרם רבעי, פודין לעצמן ואוכלין הפדיון בירושלים:

וב"ה אומרים כולו לגת - דסברי ממון גבוה הוא כמו מעשר, הלכך אין לו פרט ועוללות, אלא דורכים אותו כולו כאחת ומעלה ואוכל בירושלים, או פודהו ומעלה הדמים לירושלים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

כרם רבעי וכו'. משנה זו שנויה במ"ו פ"ז דפאה וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כרם רבעי בש"א וכו': ברמב"ם פ"ט דהלכות מעשר שני סי' ד' כתב דרבעי פטור מפרט ועוללות וגם מלקט ושכחה. וטעמא דב"ש גבי חומש וביעור פליגי רבי ורשב"ג אביו בירוש' רבי סבר כיון דכתיבי בהדיא גבי מעשר שני דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו וכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר וגו' וסבירא ליה נמי דגמרי ב"ש קדש קדש מש"ה הוכרח לפ' דדוקא בשביעית הוא דפליגי דלא נהיג מעשר שני בו הלכך אי איתרמי כרם רבעי בשביעית לית ביה חומש וביעור ורשב"ג סבר אף בכולהו שני נמי פליגי דב"ש לא גמרי קדש קדש ממעשר:

ובה"א יש לו: למ"ד דפליגי בשביעית דוקא טעמא דבית הלל הוא דקסברי דלחומרא הוא דילפינן קדש קדש ממעשר אבל לקולא דהיינו לפוטרו מקדושתו דחומש וביעור כיון דאין נוהג בה מעשר שני לא ילפי' ולמ"ד בכולהו שני נמי פליגי טעמייהו כדמפ' בפ' האיש מקדש דבית הלל גמרי קדש קדש נאמר בכרם רבעי קדש הלולים ונאמר במעשר שני וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ קדש לה' מה מעשר שני יש לו חומש ויש לו ביעור דבהדיא כתיב ביה אף כרם רבעי נמי וכתבו שם תוס' ז"ל וגם הר"ש ז"ל וא"ת למה לן הלולים למשמע דאחלינהו והדר אכלינהו תיפוק לי מהך ג"ש וי"ל דאי מג"ש לא הוה ידעינן דפדיון רבעי נוהג אלא בזמן שמעשר שני נוהג ולא בשנה שלישית וששית א"נ ה"א מאי חזית דגמרת ממעשר נילף משביעית שתופס דמיו אבל מאחר דגמר מהלולים שאינו תופס דמיו גמר ממעשר ע"כ:

יש לו פרט ויש לו עוללות: הך בבא בין לרבי בין לרשב"ג בכולהו שני שבוע איתה ואפי' במעשר שני נמי פליגי ולהודיעך כחן דבית הלל שנוייה גבי רבעי תדע דגמרי ב"ש נטע רבעי ממעשר שני דס"ל כר' יהודה נכסיו הוי ומש"ה חייבו בחלה בירושלמי ואליבא דר' יוחנן. והוא רבנן דר"מ דמחייבי מעשר שני בחלה בברייתא דבס"פ חלק. ואית ביה נמי קדושין וא"כ הה"נ גבי מעשר שני גופיה דה"ל למיתני הכי דלב"ש יש לו פרט וכו' אלא משום דבבא דרישא שנויה גבי רבעי תנא סיפא נמי גבי כרם רבעי אבל על כרחיך הכא ל"פ ב"ש וב"ה אלא במשמעות דקדש קדש דכתיבי במעשר שני ובכרם רבעי בהדיא דלא משמע להו לב"ש דקדש משמע ממון גבוה דלעולם נכסיו הוי ומש"ה לרבי דסבר דגמרי ג"ש פי' דדוקא לית להו בשנה שביעית דצריך חומש וביעור אבל בשאר שני שבוע הני תרתי אית להו אבל בפרט ובעוללות דלא כתיבי דכ"ע ל"פ ובכולהו שני פליגי בשניהם דנכסיו גמורין נינהו דהא בתרווייהו כתיב קדש ובמשמעות קדש פליגי דב"ה גופייהו לית להו גבי מעשר אלא מטעם משמעות קדש דמשמע ממון גבוה וב"ש פליגי עלייהו דסברי דלא אתי לאורויי דממון גבוה הוי אלא לענין דבעי פדיון בגבולים והפדיון צריך להעלותו בירושלם כבכורים אבל לדבר אחר לא ומש"ה ר"מ דפליג עליה דר' יהודה היינו דס"ל דמשמעות קדש משמע נמי דהיינו ממון גבוה ואין כאן קדושין כב"ה בהאיש מקדש ומילתייהו בין לענין קדושין בין לענין חלה הוי. והעניים פודין לעצמן אית ספרים דגרסי ליה ואית ספרים דלא גרסי ליה ובפ' האיש מקדש אינו בשום ספר והרשב"א ז"ל לא גריס ליה וכן משמע מן הירושלמי מדאקשי ליה ר' זירא לרב ביבי מדיוקא דמתני' ולא מקשי ליה בפשיטותא דקתני והעניים פודין לעצמן משמע דלא גרסינן ליה במתני'. כולו לגת ואין לעניים בו כלום כדפרישית דכולו ממון גבוה הוא וכר' מאיר עכ"ל ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל. אבל בת"כ פרשה ג' דפרשת קדושים גרסי' והעניים פודין וכו'. ובירוש' מפ' דלב"ש דאמרי יש לו פרט ויש לו עוללות מחייבי בחלה בגבולין ור' יהודה ס"ל כותייהו וכדכתבינן. ור' יהודה דפטר סוריא מנטע רבעי בסוף פ"ג דמס' תרומות וי"ד שנה נמי של כבוש וחלוק פטר להו מנטע רבעי בירושלמי אע"ג דמחייבי בערלה כדתנן בריש ערלה עת שבאו אבותינו וכו' ס"ל כבית שמאי: