משנה מעשר שני ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כרם רבעי -

מציינין אותו - בקוזזות אדמה.

ושל ערלה - בחרסית.

ושל קברות - בסיד,

וממחה - ושופך.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

במה דברים אמורים? - בשביעית.

והצנועין -

מניחין את המעות, ואומרין:

"כל הנלקט מזה - מחולל על המעות האלו".

(ב) כרם רבעי -

עולה לירושלים - מהלך יום, לכל צד.

ואיזה הוא תחומה? -

אילת - מן הדרום.

עקרבת - מן הצפון.

לוד - מן המערב.

והירדן - מן המזרח.

ומשרבו הפירות -

התקינו, שיהא נפדה - סמוך לחומה.

ותנאי היה הדבר -

אימתי שירצו, יחזור הדבר - לכמות שהיה.

רבי יוסי אומר:

משחרב בית המקדש - היה תנאי זה.

ותנאי - אימתי שייבנה בית המקדש,

יחזור הדבר - לכמות שהיה.

(ג) כרם רבעי -

בית שמאי אומרים:

אין לו חומש,

ואין לו ביעור.

בית הלל אומרים:

יש לו.

בית שמאי אומרים:

יש לו פרט,

ויש לו עוללות,

ועניים - פודין לעצמן.

בית הלל אומרים:

כולו - לגת.

(ד) כיצד פודים נטע רבעי? -

מניח את הסל,

על פי שלשה, ואומר:

"כמה אדם, רוצה לפדות לו בסלע,

על מנת להוציא יציאות מביתו",

ומניח את המעות, ואומר:

"כל הנלקט מזה,

מחולל על המעות האלו,

מכך וכך סלים - בסלע".

(ה) ובשביעית - פודהו בשוויו.

אם היה הכל מופקר -

אין לו, אלא שכר לקיטה.

הפודה נטע רבעי שלו -

מוסיף עליו חמישיתו,

בין שהוא - שלו,

בין שניתן לו - במתנה.

(ו) ערב יום טוב האחרון - של פסח,

של רביעית, ושל שביעית - היה הביעור.

כיצד היה הביעור? -

נותנין -

תרומה, ותרומת מעשר - לבעליה.

מעשר ראשון - לבעליו.

מעשר עני - לבעליו.

מעשר שני, והבכורים - מתבערים בכל מקום.

רבי שמעון אומר:

הבכורים, ניתנין לכהנים - כתרומה.

והתבשיל -

בית שמאי אומרים:

צריך לבער.

בית הלל אומרים:

הרי הוא - כמבוער.

(ז) מי שהיו לו פירות בזמן הזה,

והגיעה שעת הביעור -

בית שמאי אומרים:

צריך לחללן - על הכסף.

בית הלל אומרים:

אחד - שהן כסף,

ואחד - שהן פירות.

(ח) אמר רבי יהודה:

בראשונה -

היו שולחין - אצל בעלי בתים שבמדינות,

ואומרין להן:

"מהרו, והתקינו פירותיכם,

עד שלא תגיע - שעת הביעור".

עד שבא רבי עקיבה - ולמד,

שכל הפירות, שלא באו לעונת המעשרות -

פטורין - מן הביעור.

(ט) מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו -

צריך לקרוא להם - שם.

מעשה ברבן גמליאל, והזקנים,

שהיו באין בספינה.

אמר רבן גמליאל - לזקנים:

"עישור - שאני עתיד למוד,

נתון - ליהושע,

ומקומו - מושכר לו.

עישור אחר - שאני עתיד למוד,

נתון לעקיבה - כדי שיזכה בו לעניים,

ומקומו - מושכר לו".

אמר רבי יהושע:

"עישור - שאני עתיד למוד,

נתון - לאלעזר בן עזריה,

ומקומו - מושכר לו".

ונתקבלו, זה מזה - שכר.

(י) במנחה ביום טוב - היו מתוודים.

כיצד היה הווידוי? -

"ביערתי הקודש מן הבית"(דברים כו יג) -

זה מעשר שני, ונטע רבעי.

"נתתיו ללוי" -

זה מעשר לוי.

"וגם נתתיו" -

זו תרומה, ותרומת מעשר.

"לגר ליתום ולאלמנה" -

זה מעשר עני,

ולקט, שכחה, ופאה,

אף על פי, שאינן מעכבין את הווידוי.

"מן הבית" -

זו חלה.

(יא) "ככל מצותך, אשר ציויתני"(דברים כו יג) -

הא, אם הקדים מעשר שני - לראשון,

אינו יכול להתוודות.

"לא עברתי ממצותיך" -

לא הפרשתי ממין - על שאינו מינו,

לא מן התלוש - על המחובר,

ולא מן המחובר - על התלוש,

ולא מן החדש - על הישן,

ולא מן הישן - על החדש.

"ולא שכחתי" -

לא שכחתי - מלברכך,

ומלהזכיר שמך עליו.

(יב) "לא אכלתי באוני ממנו"(דברים כו יד) -

הא, אם אכלו באנינה -

אינו יכול להתוודות.

"ולא ביערתי ממנו בטמא" -

הא, אם הפרישו בטומאה -

אינו יכול להתוודות.

"ולא נתתי ממנו למת" -

לא לקחתי ממנו - ארון, ותכריכין למת,

ולא נתתיו - לאוננים אחרים.

"שמעתי בקול ה' אלוהי" -

הביאותיו - לבית הבחירה.

"עשיתי ככל אשר ציויתני" -

שמחתי - ושימחתי בו.

(יג) "השקיפה ממעון קודשך מן השמים"(דברים כו טו) -

עשינו - מה שגזרת עלינו,

אף אתה עשה עימנו - מה שהבטחתנו.

"השקיפה ממעון קודשך מן השמים,

וברך את עמך את ישראל" - בבנים, ובבנות.

"ואת האדמה אשר נתת לנו" -

בטל ובמטר, ובוולדות בהמה.

"כאשר נשבעת לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש" -

כדי שתיתן טעם - בפירות.

(יד) מכאן אמרו:

ישראל וממזרים - מתוודים.

אבל - לא גרים,

ולא עבדים משוחררים,

שאין להם חלק - בארץ.

רבי מאיר אומר:

אף לא כהנים, ולוים,

שלא נטלו חלק בארץ.

רבי יוסי אומר:

יש להן ערי מגרש.

(טו) יוחנן כוהן גדול -

העביר הודית המעשר.

אף הוא -

ביטל - את המעוררים,

ואת הנוקפים.

עד ימיו -

היה פטיש - מכה בירושלים.

ובימיו -

אין אדם צריך לשאול - על הדמאי.

הדף הראשי של משנה מעשר שני ה

משנה מעשר שני, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב