משנה מעשר שני א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק א · משנה ה | >>

[עריכה]

הלוקח מים, ומלח, ופירות המחוברים לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה מעשר.

הלוקח פירות, שוגג, יחזרו דמים למקומן.

מזיד, יעלו ויאכלו במקום. ואם אין מקדש, ירקבו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַלּוֹקֵח מַיִם,

וּמֶלַח,

וּפֵרוֹת הַמְּחֻבָּרִים לַקַּרְקַע,

אוֹ פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם,

לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר.

הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת,

שׁוֹגֵג,

יַחְזְרוּ דָּמִים לִמְקוֹמָן.

מֵזִיד,

יַעֲלוּ וְיֵאָכְלוּ בַּמָּקוֹם.

וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ,

יֵרָקְבוּ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הלוקח מים, ומלח, ופירות - מחוברין לקרקע,

או פירות - שאינן יכולין להגיע לירושלים,

לא קנה מעשר.

הלוקח פירות -

שוגג - יחזרו דמיהן למקומן.

מזיד - יעלו ויאכלו במקום.

ואם אין מקדש - ירקבו.

אמר השם יתעלה במעות מעשר שני "ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך"(דברים יד, כו) וגו', ואמרו "בכל אשר תאוה" כלל, "בבקר ובצאן וביין ובשכר" פרט, "ובכל אשר תשאלך נפשך" כלל, העיקר אצלנו בזאת המידה כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. וכמו שיבאר בפרט דבר שהוא אוכל ורבה מן הארץ, כי בקר וצאן מצמח הארץ הם גדלים, ואינם דבקים בארץ ואפשר להתקיים זמן, כמו כן אין לו זמן בכסף מעשר שני אלא דבר שיש בו אלו העניינים שזכרנו.

ולפיכך אסור ליקח ממעות מעשר שני מים ומלח, לפי שאף על פי שהן נאכלים אינם גדלים מן הארץ, כי המים יסוד פשוט הם ואינו גדל מן הארץ, והמלח אדמה שרופה הוא. ולפיכך אסור לקנות פירות מחוברים לקרקע, או פירות שאינם יכולים להגיע לירושלים, לפי שאנו צריכין דבר דומה לבקר וצאן ויין ושכר.

ואמר לא קנה מעשר - רוצה בו שאותו דבר הנקנה אינו מעשר, ויצאו המעות לחולין.

ואמרו יחזרו דמים למקומן - עניינו שעל המוכר להחזיר דמים לבעלים, ויהיו אותן הדמים מעשר כמו שהיו ויקח פירותיו שמכר, לפי שהקונה הוא שוגג והוא מחשב שאינן מעשר שני, ולפיכך לא יצאו לחולין ולא קנה מעשר.

ואם קנה במזיד והוא יודע שאלו המעות מעות מעשר שני, דין אותם הפירות שיאכלו בירושלים.

ואם אין מקדש, יניחם עד שירקבו:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

מים ומלח אין נקחין בכסף מעשר כדאמרי' בפ' בכל מערבין (ד' כז.) ובדגים ובעופות פליגי התם:

פירות המחוברים לקרקע הרי הן כקרקע ואין כסף מתחלל עליהם כמו שאין מתחלל על הקרקע:

שאין יכול להגיע לירושלים אינך מיירי אפי' לקח בירושלים אבל האי מיירי בשלקח חוץ מירושלים ואין יכולין להגיע קודם שיגיעו שם [ירקבו]:

פירות שוגג דלא ידע שהן מעות מעשר והוי מקח טעות משום טירחא דאורחא ולא ניחא ליה דטורח הוא בפירות ממעות ואי הוה ידע שהן של מעשר לא הוה זבין בהו והיינו טעמא דבהמה נמי:

במקום. היינו ירושלים דכתיב (דברים יב) במקום אשר יבחר:

ואם אין מקדש ירקבו לקוח אינו נפדה טהור ברחוק מקום כדתנן לקמן בפ' ג' (מ"י):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הלוקח מים ומלח וכו' - מים ומלח אין נקנים בכסף מעשר שני, דכתיב (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר, פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך, חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע, דבקר וצאן גדלים מן הצמחים שהם גדולי קרקע, ותלוש, ודבר המתקיים עד שמוליכן לירושלים, אף כל דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע ותלוש, ודבר המתקיים, יצאו מים ומלח שאע"פ שהן אוכל אינן גדולי קרקע, יצאו פירות המחוברים לקרקע, שאינן תלושים, יצאו פירות הנרקבים קודם שיגיעו לירושלים שאינן דבר המתקיים, שכל אלו אין נקחים בכסף מעשר:

לא קנה מעשר - ולא חלה קדושת מעשר על הדבר הקנוי ולא יצאו המעות לחולין:

הלוקח פירות שוגג - שלא היה יודע שמכסף מעשר הוא קונה:

יחזרו דמים למקומן - המוכר לוקח פירותיו ומחזיר הדמים, משום דהוי כמקח טעות, שאם היה יודע הלוקח שהם דמי מעשר לא היה לוקח בהם פירות הללו, משום טורח הדרך, וכיון דשוגג הוא בטל מקח ^י:

מזיד - שידע שכסף מעשר הוא:

יעלו ויאכלו במקום - אשר יבחר ה', כלומר בירושלים:

ואם אין מקדש ירקבו - שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה טהור בריחוק מקום, כדתנן לקמן בפרק ג':

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הלוקח מים ומלח. פירש הר"ב שאינן גדולי קרקע. עיין מ"ש במ"ג:

[*יחזרו דמים למקומן. פי' הר"ב משום דהוי כמקח טעות שאם היה יודע וכו' כלומר אנן סהדי וכו' ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דלמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו. דא"כ במתני' דלקמן דמוקי לה הר"ב בברח או במזיד לוקמיה באינו מאמינו. כך נראה לי]:

[*ואם אין מקדש ירקבו. עיין בפירוש הר"ב במ"ז פ"ח דעדיות. ומ"ש שם בס"ד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על הברטנורא) כלומר דאנן סהדי שלא היה לוקח בהם, ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דילמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו, דאם כן, לקמן במ"ז דמוקי לה הר"ב בברח או במזיד, לוקמיה באינו מאמינו. כן נראה לי. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הלוקח מים ומלח וכו': והני מים ומלח ופירות המחוברין לקרקע. לא שנא שלקחן בירושלם ל"ש חוץ לירושלם ל"ש בשוגג ול"ש במזיד:

הלוקח פירות שוגג וכו' מזיד יעלו ויאכלו במקום: וקתני הלוקח דיעבד אין לכתחלה לא לפי שאין מחללין מעות על הפירות ברחוק מקום דלא שרי קרא לפדות הכסף במידי דאכילה אלא תוך העיר אלא הכסף עצמו מוליכין כדכתיב וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום ובתר הכי ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו':