משנה מעשר שני א ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק א · משנה ג | >>

[עריכה]

הלוקח בהמה לזבחי שלמים, או חיה לבשר תאוה, יצא העור לחולין^ו, אף על פי שהעור מרובה על הבשר.

כדי יין סתומות, מקום שדרכן למכור סתומות^ז, יצא קנקן לחולין.

האגוזים והשקדים, יצאו קליפיהם לחולין.

התמד עד שלא החמיץ, אינו נלקח בכסף מעשר.

ומשהחמיץ, נלקח בכסף מעשר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים,

אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה,

יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין,

אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׁר.

כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר סְתוּמוֹת,

יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין.

הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים,

יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין.

הַתֶּמֶד,

עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ, אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵר.

וּמִשֶּׁהֶחֱמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הלוקח בהמה לזבחי שלמים,

וחיה לבשר התאוה -

יצא העור - לחולין,

אף על פי שהעור - מרובה על הבשר.

כדי יין סתומות -

מקום - שדרכן להימכר סתומות,

יצא קנקן - לחולין.

האגוזים והשקדים -

יצאו קליפיהן - לחולין.

התמד -

עד שלא החמיץ - אינו נלקח בכסף מעשר.

משהחמיץ - נלקח בכסף מעשר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מותר לקנות בהמה לזבחי שלמים ממעות מעשר שני, כי זבחי שלמים אוכלין אותם בעליהם, כמו שביאר הכתוב.

ובשר תאוה - הם זבחי חולין, שאמר השם יתברך בהם "כי תאוה נפשך לאכול בשר"(דברים יב, כ).

וקנקן - שם הכלי המכיל את המשקה.

וזה שאמר יצא העור והקנקן לחולין, יתקיים כשאין המוכר יודע בסחורה, כי אינו חושב שמכר אלא הבשר והיין בלבד, ואינו מקפיד על העור והקנקן, ולפיכך יצאו לחולין לפי שלא קנאו במעות מעשר שני. אבל אם קנאו מסוחר שיודע דמי הבשר והעור, לא יצא העור לחולין, והוא אמרם "הדא דתימא, כשיהיה המוכר הדיוט, אבל היה אומן, נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו".

וכבר בארנו כי התמד הוא פסולת הענבים שנותנין עליהם מים, ומניחין אותן זמן ידוע ונעשה חומץ, וקודם שיהיה חומץ הוא כמו המים שאסור לקנותו בכסף מעשר, וכשנעשה חומץ נקנה בכסף מעשר כמו שנקנין שאר המאכלים:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

יצא העור לחולין. ואין צריך לאכול דמי העור בירושלים:

מקום שדרכן לימכר סתומות. שדרך היין לימכר עם הקנקן וכולה נפקא לן בריש בכל מערבין (דף כז:) דתניא בן בג בג אומר בבקר מלמד שלוקחין בקר על גב עורו ובצאן שלוקחין צאן על גב גיזתה ביין מלמד שלוקחין יין על גב קנקן ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ ומיהו חיה לבשר תאוה לא נפקא לן התם שתהא נקנית אגב עורה:

קליפי שקדין ואגוזין דנהי דהן עצמן נקנין כדיליף התם פרי מפרי וגידולי קרקע מ"מ אגב עור וקליפין לא נפיק בהאי דינא דמיתורא דב' דריש לה ושמא מינייהו ילפינן במה מצינו כדא"ר יוחנן התם מאן דמתרגם לי בקר אליבא דבן בג בג מובילנא מאניה לבי מסותא:

ירושל' (הל' ב) א"ר זעירא הדא דתימר כשהיה המוכר הדיוט אבל אם היה המוכר אומן נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ותו מסיק א"ר מנא ודכותה אם היה הלוקח אומן נעשה כלוקח זה בפני עצמו וזה בפני עצמו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הלוקח בהמה, לזבחי - שלמים. ממעות מעשר שני, שכך הוא עיקר מצות מעות מעשר שני לקנות מהם שלמים, דילפינן שם שם לגזרה שוה מהר עיבל:

וחיה - שאינה ראויה להקרבה, וקנאה ממעות מעשר שני לאכול אותה בשר תאוה, כלומר חולין:

יצא העור לחולין - וא"צ לאכול דמיו בירושלים:

יצא הקנקן לחולין - ואין צריך למכרו ולאכול דמיו בקדושת מעשר בירושלים. והני מילי כשהמוכר והקונה הדיוטים ואין נותנים עיניהם אלא בבשר לאכול וביין לשתות אבל אם אחד מהם אומן לעבד עורות, או יוצר חרס דעכשיו ודאי נותן עיניו בעורות או בקנקנין, נעשה כקונה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ולא יצאו לחולין:

התמד - פסולת של ענבים שנתן עליהם מים ^ח:

אינו נלקח בכסף מעשר - דחשיב כמו מים, ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע ^ט:

נלקח בכסף מעשר - דכיון שהחמיץ חשיב אוכל, והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[*יצא העור לחולין. לשון הר"ש וכולהו נפקא לן בריש פ"ב דעירובין דתניא בן בג בג [אומר] בבקר מלמד שלוקחים בקר על גב עורו [ויצא העור לחולין ואין צריך למכרו ולחזור ולאכלו בירושלים] ובצאן מלמד שלוקחים צאן על גבי גיזתה [פירש"י אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקו לחולין ע"כ] ביין מלמד שלוקחים יין על גבי קנקנו. ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומיתורא דבי"ת דריש. וכך מסקי התוספות דהתם דמיתורא דביתי"ן דריש. דפרטי צריכין לכלל ופרט וכלל כדפי' הר"ב לקמן משנה ה וכתב עוד הר"ש דחיה לבשר תאוה דנקנה אגב העור וקליפי אגוזים ילפינן במה מצינו]:

מקום שדרכן למכור סתומות*). [*כלומר שמוכרין הקנקן עם היין. לשון הפירוש שהזכרתי]:

התמד. פי' הר"ב פסולת של ענבים וכו'. ובפרק בתרא דמעשרות משנה ו מפרש דכן בשמרים:

אינו נלקח בכסף מעשר. לשון הר"ב דחשיב כמו מים. ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע. ולקמן במשנה ה הביא הר"ב. וכן הרמב"ם ברייתא דממעיט מים ומלח מגדולי קרקע ופירש הרמב"ם שהמים יסוד פשוט הם. והמלח אדמה שרופה ע"כ. אבל הך דהכא ברייתא בפרק בכל מערבין דף כ"ז. ובפרק מרובה דף סג. והכי נמי איתא פ' ג' מינים דף לה. וצריך לומר דהך ברייתא סברה שאע"פ שהמים נקוים מתחת לארץ ככתוב במעשה בראשית ולא מקרקע גדלי מ"מ הואיל ונובעים הם מהארץ ונראין לעין כאילו גדלים ורבים מן הקרקע אצטריך למעוטינהו משום דלא הוו פרי מפרי. וכן לאותו המלח שהוא מים שרופים [*ומ"מ קשיא בין להר"ב בין להרמב"ם דלא ה"ל להביא ברייתא זו דממעטת אף דגים דממים גדלים ונזונים. אלא הברייתא דדרשה ברבוי ומיעוט דלא ממעט אלא מים ומלח כדאיתא התם לחד מ"ד. ומיהו לדידיה נמי כשיש במים ומלח המעורבים שומן דגים מותר ואע"ג דלא קאמר טעמא מ"מ פרי מפרי הוא והיינו טעמא דרש"י שכתב במתני' [ברפ"ג דעירובין] דמים ומלח אסור דלאו פרי מפרי הוא ולא כתב לגדולי קרקע. וכן בגמ' אדאמרינן דמים ומלח מעורבים נמי לא דבעינן פרי מפרש רש"י דדריש כלל ופרט. ונ"ל דזה שאמרו במתני' דלאו פרי מפרי הוא. לא דמאן דדריש ברבוי ומיעוט סבירא ליה שצריך פרי מפרי אלא דממילא כך הוא]: וגידולי קרקע. עיין מה שכתבתי במ"ב פ"ז דבבא מציעא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על המשנה) יצא העור. לחולין. כולהו נפקא לן ברפ"ב דעירובין. דתניא, בבקר, מלמד שלוקחים בקר על גבי עורו. ובצאן, מלמד שלוקחין צאן על גבי גיזותיה. וביין, מלמד שלוקחין יין על גבי קנקנו. ובשכר, מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומיתורא דבי"ת דריש. וחיה לבשר תאוה דנקנה אגב העור, וקליפי אגוזים, ילפינן במה מצינו. הר"ש:

(ז) (על המשנה) שדרכן למכור סתומות. כלומר שמוכרין הקנקן עם היין. תוי"ט בשם הפי':

(ח) (על הברטנורא) ובפרק בתרא דמעשרות מ"ו מפרש, דכן בשמרים:

(ט) (על הברטנורא) ולקמן במ"ה הביא ברייתא, דממעיט מים ומלח מגידולי קרקע, ופירש הר"מ שהמים יסוד פשוט הם, והמלח אדמה שרופה, ומה שהביא הר"ב כאן שממעטים מים משום דלא הוי פרי מפרי, הוא בריתא בעירובין [דף כ"ז]. וצריך לומר דהך ברייתא סברה, שאף על פי שהמים נקוים מתחת לארץ ככתוב במעשה בראשית ולא מקרקע גדלי, מכל מקום הואיל ונובעים הם מהארץ ונראין כאילו גדילים ורבים מן הקרקע, איצטריך למעוטינהו משום דלא הוי פירי מפירי, וכן לאותו המלח שהוא מים שרופים. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

הלוקח בהמה וכו': והאי דנקט הכא הלוקח דיעבד גבי בהמה לזבחי שלמים אגב חיה נקט ליה דעיקר מעשר שני לשלמים הן:

האגוזים והשקדים יצאו קליפיהם לחולין: הא אתי מקל וחומר מצאן אגב גזותיה דמרבינן ליה מבי"ת דובצאן דהא גזה דלמיגז קיימא ומזדבנא צאן לחודיה וגיזה לחודה ויוצאה לחולין הני דלעולם נמכרין כן לא כ"ש. ועיין בר"פ בכל מערבין:

התמד: עיין לעיל פ"ה דמעשרות סי' ו' ומדברי הרמב"ם ז"ל שם בפ"ז נראה דבחדא סגי או החמיץ או רמא תלתא ואשכח ארבעה. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל התמד עד שלא החמיץ נ"ל לפ' דמייתי להאי עניינא הכא משום דלעיל קאמר שמותר לקנות בהמה שיש בה בשר ועור במעות של מעשר שני אע"פ שהעור לבדו אסור לקנות במעות מעשר שני וכן התמד ג"כ אע"פ שהמים אסור לקנות בדמי מעשר שני מ"מ ע"י היין שיש בו מותר לקנותו והיינו כשהחמיץ שאז יש בו טעם של יין אע"פ שהמים מרובים על התמד עכ"ל ז"ל: