משנה מעילה ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי ישמעאל אומר, הדם קל בתחלתו וחמור בסופו, והנסכים חומר בתחלתן וקל בסופן.

הדם, בתחלה אין מועלים בו.

יצא לנחל קדרון, מועלים בו.

הנסכים, בתחלה מועלים בהן.

יצאו לשיתין, אין מועלים בהם.

נוסח הרמב"ם

רבי שמעון אומר הדם קל בתחילתו וחמור בסופו הנסכים חמור בתחילתן וקל בסופן הדם בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו הנסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשית אין מועלין בהן.

פירוש הרמב"ם

רבי שמעון אומר הדם קל בתחלתו וחמור כו'. כבר הקדמנו בשמיני מחולין שהדם אין מועלין בו שנאמר ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר ואמרו חכמים לכפרה נתתיו ולא למעילה ואמרו כי הדם הוא בנפש יכפר לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה לפי העיקר שהקדמנו שדבר שנעשית מצותו אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה הנה התבאר לך שאין הלכה כר"ש שאמר יש בו מעילה לאחר כפרה וכבר בארנו בסוכה ששיתין הם שני נקבים במזבח שמתמצין מהם ייני הנסכים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הדם בתחילה אין מועלין בו - היינו קודם זריקתו, דכתיב (ויקרא יז) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה:

יצא לנחל קדרון מועלין בו - היינו בתר זריקה. כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצונים ודמים הפנימים הנשפכים על מזבח העולה, מתערבים באמה, סילון שבעזרה, ויוצאים לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל. ומועלים בהן. והך מעילה, מדרבנן היא ולא מדאורייתא, דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:

יצאו לשיתין - נקב היה במזבח שבו יורדים הנסכים לשיתין, דהיינו יסודות של מזבח שהן חלולים ועמוקים מאד ו. ואם הכניס ידו וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום, אין מועלין בהן, שכבר נעשית מצותן:

פירוש תוספות יום טוב

רבי ישמעאל. נ"א ר"ש. וכן הגי' במשנה שבגמרא. וכן העתיק הרמב"ם בפירושו. אין מועלין. פירש הר"ב דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כו'. ועמ"ש במשנה ה' פ"ד דזבחים [ד"ה חוץ]. ומ"ש כדתנן. ביומא פ"ה משנה ו':

יצאו לשיתין. לשון הר"ב דהיינו יסודות כו'. והוא לשון ארמית תסכני בבטן אמי אשתית לי. וגידים תסככני וגידיא אשתייני:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) והוא לשון ארמית תסוכני בבטן אמי אשתית לי. וגידים תסוככני וגידיא אשתייני:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

רש"א וכו':    כך צ"ל. ואיתה בפרק התכלת (מנחות דף נ"ב:)

הדם בתחלה:    תוספות פי' הוציאו לו דף נ"ט ודפרק ב"ש דזבחים דף מ"ו ודס"פ כל הבשר: ובגמרא בדף י"ב איתא דדם משכחת לה דמועלין בו בתחלה כגון המקיז דם לבהמת קדשים דקיימא לן דמועלין מדאורייתא באותו דם משום דלא חזי לכפר ומש"ה נמי מועלין בסופו דהיינו כשיצא לנחל קדרון דאין לך דבר דמעיקרא אין בו מעילה ולבסוף יש בו. ואי קשיא תורין שלא הגיעו זמנם דתנן בסמוך דאין בהן מעילה מעיקרא וכשיגיע זמנם יש בהם מעילה מתרץ התם דבין בקדשים שמתו ובין בתורין שלא הגיע זמנם מועלין בהן מדרבנן ומשלם הקרן. ודחי לה דבשלמא גבי קדשיים שמתו דהוה בהו מעילה מן התורה אי אמרת דיש בהו מעילה לבסוף מדרבנן שפיר ודמו נמי לדם הקזה כדכתיבנא אבל תורין דלא הוה בהו מעיקרא מעילה קשיא לן אמאי מועלין בהם בסוף. והקשה פירוש לא נודע למי וא"ת והרי קדשים קלים דלפני זריקת דמים אין מועלין ולאחר זריקת דמים מועלין לא דמי דהכא ממילא אתיא מה שאין כן בקדשים קלים עכ"ל ז"ל:

יצא לנחל קדרון מועלין בו:    מדרבנן ומשלם הקרן בלבד אבל אינו מוסיף חומש וכ"ש שאינו מביא אשם מעילה כמו שכתבתי לעיל רפ"ק אבל במקדש אפילו מדרבנן אין מועלין לפי שאין גוזרין גזרה במקדש והא דנחל קדרון היינו בתר זריקה כדתנן אלו ואלו היינו דמים החיצוניים ודמים הפנימיים הנשפכין על מזבח העולה וכו' כך היה צ"ל לשון רעז"ל והוא פירוש רש"י ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא פירש דבר רק שאין הלכה כר"ש בלבד. ועיין בתוס' פ' כל שעה (פסחים דף כ"ב:)

הנסכים בתחלה וכו':    ס"פ לולב וערבה:

ירדו לשיתין:    כך צ"ל. והר"ר יהוסף ז"ל הגיה ירדו לשית. ובגמ' פריך לימא מתניתין דקתני ירדו לשיתין אין מועלין בהן דלא כר' אלעזר ב"ר צדוק דהוא אית ליה דאע"ג דירדו לשיתין שריפתם בקדושה וכיון דמצריך להו שריפה בקדושה אית ליה נמי דמועלין בהן דתניא ר"א ב"ר צדוק אומר לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש אחת לע' שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומביאין משם יין שהוא דומה לעגולי דבלה ושורפין אותו בעזרה שנאמר בקדש הסך וגומ' ואתיא קדש קדש מנותר מה נותר שריפתו בעזרה אף האי נמי וכו' ומשני אפילו תימא ר"א ב"ר צדוק הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין דאי קלט קתני שלא ירדו לקרקע השית אלא קודם שיגיעו לשית פשט ידו למטה וקלטו מן האויר דהתם אין מועלין בהן הא ירדו לשית מועלין בהן דקרקע השית מקדש לה. לישנא אחרינא איכא בגמ' וכתב הר"ר אליקים ז"ל שהוא עיקר וזהו לימא מתניתין ר"א ב"ר צדוק היא ולא רבנן כלומר מדאיצטריך ליה לתנא למיתני ירדו לשיתין אין מועלין בהן אלמא ס"ל כר' אלעזר דאמר דלול קטן היה שם שיכול להביאם דרך שם דאי רבנן דסברי שיתין חלולין ויורדין עד התהום היאך יכול ללקטן ולמעול בהן הא נחיתו להו לתהום ומשני אפילו תימא רבנן דאי קלט פירוש שאם הכניס ידו לאויר השיתין וקלטן וקבל הנסכים קודם שירדו לתהום אפ"ה קמ"ל דאין מועלין בהן וכן פירש רעז"ל. ועיין במ"ש לקמן במסכת מדות פ"ג סימן ג'. וביד פ' שני דהלכות מעילה סימן ט' י"א ושם פסק הלכה כר"ש דאע"ג דאין מעילה בדם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה וכדתנן מתניתין דס"פ כל הבשר וכדילפינן ליה מקרא דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה מ"מ אחר כפרה היינו קודם שיצא לנחל קדרון אבל אחר שיצא לנחל קדרון מועלין בו מדרבנן כמו שאמר ר"ש וכדתנן בסתם מתניתין דבס"פ הוציאו לו. ובברייתא בגמרא ס"ל לר"מ כר"ש וחכמים פליגי עלייהו אבל מדאורייתא לכ"ע אין מועלין. ופירש בתוי"ט שיתין לשון יסודות מלשון ארמי תרגום תסוכני בבטן אמי אשתית לי וגידים תסיככני וגדוא אשתיוני ע"כ. וכן פירש רד"ק בשרש שות והעתקתי לשונו בפ"יה דיומא סוף סימן ב':

תפארת ישראל

יכין

הדם בתחלה:    ר"ל קודם זריקה:

אין מועלים בו:    דכתיב נתתיו לכם לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה, ולהכי מדאורייתא אין מועלין בו בין לפני כפרה או אח"כ. [אביי אבל לפני כפרה אפילו מדרבנן אין מועלין בה, דאין גוזרין גזירה במקדש. וע"כ צ"ל כן. דאל"כ מה חמור הוא בסופה דג"כ מועלין בו אז רק מדרבנן (כך כ' רש"י במתניתין)]:

יצא לנחל קדרון:    דשירי הדם שנשפכין ליסוד המזבח זוחלין משם על הרצפה ומתערבין באמת המים שעוברת בעזרה, ומשם יוצאין לנחל קדרון, וגזברי ההקדש מוכרין אותן שם לזבל השדות:

מועלים בו:    מדרבנן. דמדאורייתא מדנעשית מצותו אין בו מעילה:

יצאו לשיתין:    שכשמנסכין הנסכין לספלים שעל המזבח, היה בהספל נקב שבו יורדים הנסכין למערה עמוקה שבצד המזבח שהיתה מקורה, שנקרא שיתין [שהוא לשון יסוד. מדהיתה המערה ההיא תחת יסוד המזבח. כמו השתות יהרסון. ולי נראה שנקרא כך משום שהנסכין שותתין לשם]. ומשירד לשיתין אין מועלין בו מדכבר נעשית מצותה [רמב"ם פ"ב ממעילה, פ"ב מבחירה. ודלא כר"ב כאן]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים