רמב"ם על מעילה ג
ראו גם נוסח המשנה מעילה ג רמבם
מעילה פרק ג
[עריכה]כבר נאמר גוף הלכה זו ברביעי מתמורה, ושם פירשנו אותה:
מה שאמר מפני שהם ראוים להביא בכולן שלמים - הוא הטעם במה שאמר לא מועלין, לפי שהשלמים קדשים קלים הם, וכבר נתבאר שקדשים קלים אין בהם מעילה אלא אחר זריקת דמים.
וכבר זכרנו לך פעמים עניין קרבנות נזיר, ומה הן וכל דיניהן:
כבר הקדמנו בשמיני מחולין שהדם אין מועלין בו שנאמר "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר"(ויקרא יז, יא), ואמרו חכמים "לכפרה נתתיו ולא למעילה".
ואמרו כי הדם הוא בנפש יכפר, לפני כפרה כלאחר כפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה לפי העיקר שהקדמנו שדבר שנעשית מצוותו אין בו מעילה, אף לפני כפרה אין בו מעילה.
הנה התבאר לך שאין הלכה כרבי שמעון שאמר יש בו מעילה לאחר כפרה.
וכבר בארנו בסוכה ששיתין הם שני נקבים במזבח שמתמצין מהם ייני הנסכים:
כבר ידעת שדישון הוא האפר.
ודישון המנורה קצות הפתילות השרוף שנשרף מהם.
ואמר רבי שמעון, שתורים שלא הגיע זמנן [הואיל והם ראוים ליקרב לאחר זמן מועלין בהם. וחכמים אומרים,] הואיל ואינם ראוים עכשיו ליקרב לא מועלין ולא נהנין.
ואין הלכה כרבי שמעון:
זה יהיה כשמקדיש העוף הזה או הבהמה הזו למזבח קדושת הגוף, כגון שתהא עולת עוף או בהמת שלמים.
אבל אם הקדישן למזבח קדושת דמים, כגון שיאמר דמי העוף הזה או דמי הבהמה זו הקדש שנקריב ממנה קרבן פלוני, הרי זה מועלין בהן ובגידוליהן:
[אמר שקדושת דמים תחול על הכל.
והביא משל מדברים הראויים למזבח שובך מלא יונים, ומדברים הראויים לבדק הבית בור מלא מים, לפי שהמים מגבלים בו את הטיט ומשתמשים בו בבניין הבית, ומדברים שינם ראויים לא לבדק הבית ולא למזבח אשפה מלאה זבל ושדה מלאה עשבים, אף על פי כן מועלים בהן.
והכל מודים שגידולי הקדש אסורים כמו שביארנו ברביעי מפסחים, והמחלוקת היא שתנא קמא אומר שאין מועלים במה שבא לאחר מכן, ורבי יוסי אומר מועלים. וכבר ביאר התלמוד בבתרא שלא נחלקו אלא בבור ושובך שהדבר המתחדש בהם אינו גידולי הקדש, אבל שדה הקדש דברי הכל מועלים בגידוליהם הבאים.
ואין הלכה כרבי יוסי.]
משנה ז [נוסח הרמבם]
[עריכה]כבר ידעת שמעשר בהמה הקדש, ולפיכך אם היתה נקבה מועלים בחלבה.
ומה שאמר ואחרים מתנדבים כן - הוא שינדב המתנדב חלב להניק ולד המעושרת או ולד המוקדשים, לפי שאינו מותר לינק חלבה, לפי שנתנו אותו כאילו הוא עבודה וגיזה שאינו מותר בקדשים כמו שנתבאר בבכורות.
ואפילו התנו הפועלים על ההקדש במזונותיהם, הרי הם לא יאכלו גרוגרות של הקדש, אבל נותן להם ההקדש דמי מזונות.
וכן אם דש כרשיני הקדש, חייב לחסום הפרה בשעת הדישה וימנע מלאכול מהם, שנאמר "לא תחסום שור בדישו"(דברים כה, ד), רוצה לומר בדייש שראוי לו לשור הוא שלא תחסום, אבל בדייש של הקדש שהוא אסור עליו חסום:
כשיהיה בין אילן של הדיוט ובין שדה ההקדש שש עשרה אמה או פחות מזה, לא נהנין ולא מועלין באותן שורשים הבאין בשדה הקדש. אבל אם היה בין שניהם יותר משש עשרה אמה מועלין בהם, שאינן נחשבים מן האילן אותם השורשים אלא מכלל הדברים שהם בשדה הקדש. ואם היה האילן של הקדש ויש בינו ובין שדה של הדיוט שש עשרה אמה או פחות מזה, מועלין באותן שורשים הבאין בשדה ההדיוט לפי שהם מכלל האילן, ואם יש ביניהן יותר לא נהנין ולא מועלין.
ומה שאמר המים שבכד של זהב - רומז אל המים שמנסכים על גבי המזבח בחג הסוכות כמו שבארנו ברביעי מסוכה, ואומר שאינו נמנה בכלל הנסכים ומועלין בו עד שיתנו לצלוחית של זהב.
וכשצומחת ערבה בשדה הקדש, הואיל ואינה נמכרת ואינה ראויה לשום דבר, לא נהנין ולא מועלין לדברי הכל.
ומה שאמר רבי אלעזר ברבי צדוק אינו מודה שמותר ליהנות בו, לפי שעיקר בידינו הוא שמצות לאו ליהנות ניתנו, וזה הדבר אמיתי, ואף על פי שדעת רבי אלעזר שמותר ליהנות ממנה אינה הלכה:
ידוע הוא שהאשרה אסורה בהנאה כמו שהתבאר בשלישי ממסכת עבודה זרה.
והמאמר בהלכה זו אינו אלא בקן עצמו שבנאו העוף בעצים ועשבים שמביא ממקום אחר, ולפיכך לא נהנין ולא מועלין כשהוא בשל הקדש, אבל באשרה מותר ליקח אותו הקן מראש האשרה.
ומה שאמר יתיז בקנה - רוצה לומר שיניס האפרוחים ואז יקח אותם. ודע שהביצים שבקן וכן האפרוחים שצריכים לאמן אסורין, בין באילן של הקדש בין באשרה.
ותרגום "יער" "חורשא", ולפיכך המקדיש את החורש מועלין בכולו, רוצה לומר בכל האילנות וזולתם וקנים שבראש האילנות.
ותרגום "ואכות אותו טחון" "ושפית יתיה בשופינא", ואותן הקליפות הדקות והנסורות שנוסרים מן העץ כשמחליקין ומיישרים אותו נקרא שפוי.
ונמיה הם החלקים הקשים שיש בעצים הניתזין בשעת הניגור, והחלק שמנגרין ומחליקין אותו ישאר מקומן כמין גומא בעץ. ומקצת הנוסחאות "נוייה", והעניין אחד לפי שאותן החלקין דומה לנויה עומדת בפני עצמה בתוך העץ.
ומה שאמר מועלין בעצים - רוצה לומר קצות העצים קטנים שחותכין אותן במגירה בשעה שמתקנין אותם:
משנה מעילה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב