משנה מעילה ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המפריש מעות לנזירותו, לא נהנין ג ולא מועלין, מפני שהן ראויין לבוא כולן שלמים.

מת, היו סתומים, יפלו לנדבהה.

היו מפורשים, דמי חטאת, ילכו לים המלח, לא נהנים ולא מועלין בהן.

דמי עולה, יביאו עולה [ ומועלין בהן ].

דמי שלמים, יביאו שלמים, ונאכלים ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

נוסח הרמב"ם

המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבוא כלם שלמים מת והיו לו מעות סתומין ייפלו לנדבה היו מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין ודמי עולה יבואו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יבואו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

פירוש הרמב"ם

המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין כו': מה שאמר מפני שהם ראוים להביא בכולן שלמים הוא הטעם במה שאמר לא מועלין לפי שהשלמים קדשים קלים הם וכבר נתבאר שקדשים קלים אין בהם מעילה אלא אחר זריקת דמים וכבר זכרנו לך פעמים ענין קרבנות נזיר ומה הן וכל דיניהן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המפריש מעות לנזירותו - ולא פירש אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמי ב:

לא נהנים ולא מועלים - בכל אותן המעות:

מפני שהן ראויין להביא כולן שלמים - כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים הפריש. ושלמים קדשים קלים נינהו ואין בהן דין מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא, קדשים קלים לפני זריקת דמן אין מועלים. ואע"ג דאיכא נמי בהדייהו חטאת ועולה דבני מעילה נינהו, כיון דאיכא נמי דמי שלמים שאינן בני מעילה, אי קא מייתי עלייהו קרבן מעילה אשתכח דמייתי חולין בעזרה, הלכך לא נהנין ולא מועלין ד:

מת - המפריש המעות. והיו המעות סתומים, שלא פירש אלו לחטאת ואלו לעולה ואלו לשלמים, יפלו כל המעות לנדבה:

דמי חטאת ילכו לים המלח - דחטאת שמתו בעליה היא:

דמי עולה יב - או עולה. כדאמרינן [קנים סוף פרק ב'] האשה שמתה יביאו יורשיה את עולתה, דדורון בעלמא הוא:

ונאכלין ליום אחד - כדין שלמי נזיר:

ואינן טעונין לחם - דבלחם כתיב (במדבר ו) ונתן על כפי הנזיר, והכא ליתיה, דמית:

פירוש תוספות יום טוב

המפריש מעות לנזירותו. כתב הר"ב ולא פירש אלו לעולתי כו'. לאו דוקא דאפילו אמר אלו לחובתי מפורשים הן. כמ"ש במשנה ד' פ"ד דנזיר. לא נהנין. מדרבנן או שמא דאפילו מדאורייתא אסור. דקיימא לשלמים. מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה [ליכא] איסורא דאורייתא איכא. תוס'. ומדברי הרמב"ם פ"א מה"מ נראה דס"ל לא נהנין מדרבנן:

מפני שהן ראויין לבא כולן שלמים. לשון הר"ב כלומר דכל מעה ומעה מצינן למימר זו לשלמים הפריש כו' ואע"ג דאיכא נמי בהדייהו כו' וכ"כ רש"י. ולפי זה כשנהנה בכולן מעל ומתני' סתמא תנן ולא מועלין. דמשמע דאין כאן מעילה כלל וכן הא דתנן מפני שהן ראויין לבא כולן שלמים. משמע דבכולן ביחד ראוי לבא שלמים. לכן נראה כפי' התוס' שפירשו דכיון דלא פירש אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. כלומר והשאר יביא מביתו וכ"כ במסכת נזיר [דף פ"ה] וכ"ד הרמב"ם בפ"ד מה"מ דאפילו נהנה בכולן לא מעל דלא חילק כמו באינך דלקמיה:

מת היו סתומים יפלו לנדבה. בגמ' פ"ד דנזיר דף כ"ד מייתי לה. ופריך והלא דמי חטאת מעורבין בהם. וכתבו התוס'. דה"ה דה"מ למפרך והלא דמי שלמים. אלא דעדיפא פריך מחטאת שאינו כלל בר הקרבה לאחר מיתה. ע"כ. ומשני א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר. פי' התוס' הל"מ היא דסתומים יפלו לנדבה. והקשו דלתני מפני שראוין לבא בכולן [עולה] כדאמר [לעיל] מפני שהן ראוין לבא בכולן שלמים [והתם לחומרא דלא לייתי חולין לעזרה והכא לחומרא דכולו כליל] וי"ל דכשהוא חי שייך למימר מימליך ומייתי בכולן אבל כשמת לא שייך למימר מימליך. ועי"ל דהא דאמר שיכול לשנות להביאן כולן שלמים היינו דוקא היכא דאמר אלו מעות לנזירתי. דמשמע אם ארצה אביא בשליש עולה בשליש חטאת ובשליש שלמים. או אם ארצה אעשה מכולן חטאת. או מכולן שלמים. דלנזירות. משמע שפיר למקצת נזירות. אבל היכא דמת והיו לו מעות סתומין [דיפלו לנדבה] איירי בהפריש מעות ואמר מעות הללו לקרבנות נזירתי. לא יכול להביא בכולן קרבן א'. דהא קרבנות קאמר. הלכך יש במעות הללו דמי חטאת לכך פריך והלא דמי חטאת מעורבין. ובזה מתישב לשון מתני' דלמאי אצטריך למתני והיו לו מעות סתומים. והא בסתומין איירינן והכי איבעי ליה למימר מת יפלו לנדבה אלא [המפריש מעות לנזירותו] איירי דאמר דוקא לנזירותו. דאז יכול להביא בכולן א' [מה שאין כן כשאמר לקרבנותיו] דמשמע אכל קרבנותיו קאמר. ולכך קתני בסיפא מת היו לו מעות סתומים. ואפי' נמי אמר אלו לקרבנות נזירותי כולן יפלו לנדבה. ע"כ:

היו מפורשים וכו'. עיין שם בנזיר:

יביאו עולה. נ"א ומועלין בהן וכן העתיק הרמב"ם פ"ד מהלכות מעילה וכן גירסת הספר שם בנזיר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) לאו דוקא דאפי' אמר אלו לחובתי מפורשין הן כמ"ש במ"ד פ"ד דנזי':

(ג) (על המשנה) לא נהנין. מדרבנן. או שמא דאפי' מדאו' אסור דקיימא לשלמים. מידי דהוה אשלמים מחיים דנהי דמעילה ליכא אסורא דאו' איכא. תוס':

(ד) (על הברטנורא) רש"י. ולפ"ז כשנהנה בכולן מעל ומתני' סתמא תנן ולא מועלין דמשמע דאין כאן מעילה כלל וכן הא דתנן מפני שהן ראויין לבא כולן שלמי' משמע דבכולן ביחד ראוי לבא שלמים לכ"נ כפי' התוס' שפי' דלא פי' אם ירצה יביא כל המעות לשלמים. כלו' והשאר יביא מביתו. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) לנדבה. בגמ' פריך והלא דמי חטאת (ושלמי' תו') מעורבין בהן. ומשני הלכה הוא בנזיר. פי' התוס' הל"מ הוא דסתומים יפלו לנדבה. ועתוי"ט:


פירושים נוספים