משנה מעילה ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ושעברה שנתה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום אם משכיפרו הבעלים תמות ואינה עושה תמורה ולא נהנין ולא מועלין אם עד שלא כיפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלין בה.

(ב) המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבוא כלם שלמים מת והיו לו מעות סתומין ייפלו לנדבה היו מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח ולא נהנין ולא מועלין ודמי עולה יבואו עולה ומועלין בהן דמי שלמים יבואו שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם.

(ג) רבי שמעון אומר הדם קל בתחילתו וחמור בסופו הנסכים חמור בתחילתן וקל בסופן הדם בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו הנסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשית אין מועלין בהן.

(ד) דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין המקדיש דישון בתחילה מועלין בו תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין רבי שמעון אומר תורין שלא הגיע זמנן מועלין בהן ובני יונה שעבר זמנן לא נהנין ולא מועלין.

(ה) חלב מוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין במה דברים אמורים בקודשי המזבח אבל בקודשי בדק הבית הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה חמור מועלין בה ובחלבה.

(ו) כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית לבדק הבית ולא למזבח לא למזבח ולא לבדק הבית מועלין בו כיצד הקדיש בור מלא מים אשפה מלאה זבל שובך מלא יונים אילן מלא פירות שדה מלאה עשבים מועלין בהן ובמה שבתוכן אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים אשפה ואחר כך נתמלאת זבל שובך ואחר כך נתמלא יונים אילן ואחר כך נשא פירות שדה ואחר כך נתמלאת עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן רבי יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן ובגידוליהן מפני שהן גידולי הקדש.

ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת ואחרים מתנדבין כן ולד מוקדשין לא יינק מן המוקדשין ואחרים מתנדבין כן הפועלין לא יאכלו מן הגרוגרות של הקדש וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש.

(ז) שורשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש ושל הקדש הבאין בשל הדיוט לא נהנין ולא מועלין מעיין שהוא יוצא מתוך שדה הקדש לא נהנין ולא מועלין יצא חוץ לשדה נהנין ממנו המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין נתנו בצלוחית מועלין בהן ערבה של הקדש לא נהנין ולא מועלין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר נותנין היו ממנה זקנים בלולביהן.

(ח) קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין שבאשרה יתיז בקנה המקדיש את החורש מועלין בכלו גזברין ששפו את העצים מועלין בעצים ואין מועלין לא בשיפוי ולא בנמייה.

הדף הראשי של משנה מעילה ג