משנה מכות א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ח | >>
מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלהכט, אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול, עדותן בטלה.
מנין אפילו מאה, תלמוד לומר, עדים.
אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, בדיני נפשות.
אבל בדיני ממונות, תתקיים העדות בשאר.
רבי אומר, אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות.
[ ואימתי ], בזמן שהתרו ל בהן, אבל בזמן שלא התרו בהן, מה יעשו שני אחין שראו לא באחד שהרג את הנפש.
מַה שְּׁנַיִם,
- נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל – עֵדוּתָן בְּטֵלָה,
- אַף שְׁלֹשָׁה,
- נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָּסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
- מִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה?
- תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת;
- אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת,
- תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- רַבִּי אוֹמֵר:
- אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת.
- וְאֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָּהֶן;
- אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָּהֶן,
- מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְּאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ?
מה השנים -
- נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטילה,
- אף השלשה -
- נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטילה.
- מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר "עדים" (דברים יז ו).
- אמר רבי יוסי:
- במה דברים אמורים? - בדיני נפשות,
- אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר.
- רבי אומר:
- אחד דיני ממונות, ואחד דיני נפשות - בזמן שהתרו בהן,
- אבל בזמן שלא התרו בהן -
- מה יעשו שני אחים, שראו כאחת שהרג את הנפש.
עניין דברי רבי, כי כשיבוא קרוב, ולא בא להעיד על האיש ההוא אבל בא לראות מה שיעשה ולא ידע אם יש שם קרוב, וראה מה שראה, תתקיים העדות בשנים כשרים מכלל הרואים ולא נשגיח לנשארים.
והלכה כרבי:
במה דברים אמורים בדיני נפשות - דכתיב (במדבר לה) והצילו העדה, ומהדרינן אזכותא:
אחד דיני ממונות - נמי עדותן בטלה:
בזמן שהתרו בהן - בדיני נפשות איירי. כלומר, כי אמרינן דבטלה, זהו בזמן שהקרוב או הפסול נשתתף מתחלה להיות מן המתרין בעובר עבירה, אבל אם לא התרו בהן ולא כיון להיות עד בדבר, לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתו של זה. והלכה כרבי:
מה שנים. נמצא אחד מהן קרוב וכו'. יש לפרש שהוא סיום דברי ר"ע דגם לענין זה הוקש השלישי לשנים. או שנאו מפני מחלוקת ר' יוסי ור'. נ"י. וכבר כתבתי לעיל דברי התוס' [*ולא ידעתי למה הוצרך למצוא טעם למה שנאו. ומבואר הוא שנתלה בפירוש הכתוב ששנאו]:
[*עדותן בטילה. נראה לי שזה מכלל אמרם ז"ל הרי זה בא ללמד ונמצא למד שהרי עדיין לא שמענו בשנים שעדותן בטלה]:
בזמן שהתרו בהן וכו'. דברי ר' הן ור' יוסי פליג וסבירא ליה אפילו בזמן שלא התרו בהן. וכ"ה בהדיא בגמ'. והקשו בתוס' א"כ היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים. והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דדיני נפשות. דשרינן אשת איש שיש בה מיתת ב"ד. וגם לרבי נמי קשה שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד. ומה שתירצו דתרתי בעינן שיכונו להעיד ושיעידו בב"ד ואי לאו הכי לא פסלי. והא דפריך מה יעשו שני אחין וכו' ה"פ שמא יבא ויעיד אחר שכבר העיד אחיו. והוא לא ידע שכבר [העיד ואפילו] הוא לאחר כדי דבורו. תירוצם זה אינו עולה לפירוש הר"ב שמפרש לעיל דלאחר כדי דבור הרי הן ב' כתות לכל דבר דהתוס' סבירא להו דלא אמרו שהן שתי כתות אלא להזמה בלבד. לא לנמצא קרוב וכו' כמבואר בדבריהם. הלכך צריך לומר שדעת הר"ב בזה כדעת הרמב"ם פ"ה מהלכות עדות דלא בעינן תרתי אלא בכונתו להעיד בלבד מפסלי. ולענין קושיית התוס' מנתינת גט. מצאתי למהר"ר ואלק כהן שכתב בש"ע סימן ל"ו דיש לתרץ שהרי יכול המגרש להזמין עדים כשרים. ואז לא יפסול הפוסל בכוונתו כמ"ש שם הטור דכיון דהזמין עדיו והוציא את אחרים מכלל העדות לאו כל כמינייהו לבטל העדות. ע"כ. ומיהו בהא דלענין תוך כדי דבור דעת הרמב"ם [בפרק עשרים] כדעת התוס' דלא אמרו אלא לענין הזמה ואין להאריך בזה:
מה יעשו שני אחין שראו. עם שלישי מן השוק באחד וכו'. רש"י:
(כט) (על המשנה) בטלה. נראה לי שזה מכלל אמרם ז"ל, הרי זה בא ללמד ונמצא למד. שהרי עדיין לא שמענו בשנים שעדותן בטלה:
(ל) (על המשנה) שהתרו כו'. דברי רבי הן. ור' יוסי פליג וס"ל אפילו בזמן שלא התרו בהן. גמרא. והקשו בתוספות, א"כ היאך מצינו ידינו ורגלינו כשנותנין גט שיש במעמד קרובים. והיה לנו לומר דעדות הכשרים בטל והאי דומיא דדיני נפשות דשרינן א"א שיש בה מיתת ב"ד. וגם לרבי קשה שפעמים יתכוין אחד מן הקרובים להעיד כו'. והסמ"ע סימן ל"ו מתרץ, שהרי יכול המגרש להזמין עדים כשרים ואז לא יפסול הפוסל בכונתו כמ"ש הטור, דכיון שהזמין עדיו והוציא את האחרים מכלל העדות, לאו כל כמינייהו לבטל העדות. ועתוי"ט:
(לא) (על המשנה) שראו. עם שלישי מן השוק, בא' כו'. רש"י:
(לא) (על המשנה) ואחד כו'. תימה, אמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים כו'. ונראה למשי"ח, דנקט לאפוקי מדר"י דבסיפא כו'. תוספ':
מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול: פ"ק דסנהדרין ובירושלמי פ' אלמנה נזונית ובתוס' פ' גט פשוט (בבא בתרא דף קס"ב) ופי' נמקי יוסף ז"ל בד"א שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותם בטלה ואפילו הם מאה בדיני נפשות. אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ואפילו התרו בהן ואמרו לאסהודי אתינן וכוונו הפסולים להעיד עם הכשרים אינן נפסלין הכשרים בשביל הפסולים ורבי פליג ואמר דלא שנא:
בזמן שהתרו בהן: גילו את דעת העדים אם באו לראות להעיד כדמפרש בגמ' ואמרו לאסהודי אתינא ובכי האי אפילו בדיני ממונות פסול:
שלא התרו: בהן היינו דאתו למיחזי ולא לאסהודי אפילו בדיני נפשות לא פסילי וי"מ בזמן שהתרו בהם כשהתרו כל העדים בנידון ודאי להעיד באו והם כלם עדות אחת ומתבטלה בעדות הפסולים אבל אם לא התרו בהם או בדיני ממונות דלא שייך התראה יתברר על פי העדים אם הם עדות אחת או לא וכדאי' בגמ':
מה יעשו וכו': דא"כ מה יעשו והדין נותן שאין העדות פסולה דאי לא תימא הכי מה יעשו שני אחים ואחד שלישי עמהם שראו באחד וכו'. ואחד מן האחים לא הלך להעיד אלא לראות מה היה הדבר וכי מפני שהיה אחד מהם פסול בראיה תבטל העדות של השאר שכוונו להעיד עכ"ל ז"ל ושם בפ"ק דסנהדרין מוכח דמה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול הם דברי ר' עקיבא. ור' יוסי ורבי פליגי אליביה וכן משמע ג"כ ממה שכתבתי בפ' היו בודקין סימן ב' שהם סיום דברי ר' עקיבא ומשמע התם מדברי רש"י ז"ל דר' עקיבא לא פליג אר"ש אלא מוסיף על דבריו וצ"ע בתוס' אשר שם אם היו שונים במקום ר' יוסי ר' שמעון שכתבו שם דנמצא אחד מהם קרוב או פסול לר' שמעון תתקיים העדות בשאר ולר' עקיבא עדותן בטלה ורבינו שלמה לוריא ז"ל לא הגיה בו דבר וצריך לומר שרוצים לומר דלר"ש תתקיים העדות בשאר כדעת ר' יוסי. ובגמרא פריך לר' יוסי דאמר אף בשלא התרו שלא נתכוין להעיד הוא מציל את הנידון מפני קורבה א"כ הרוג נמי יציל את הנידון שהרי גם הוא ראה והוא קרוב אצל עצמו ומסיק דהאי קרא שעשאם לכולם כשנים במקיימי דבר הכתוב מדבר מדכתיב יקום דבר דהיינו העדים אבל לא בעושי דבר. וזו סוגיית הגמרא שכתבנו לעיל בסמוך בשם נמקי יוסף ז"ל אפסקא דבזמן שהתרו בהן בעי בגמרא היכי אמרינן להו בשלא התרו בנידון או בדיני ממונות דאין שם התראה והם רבים במה יתברר הדבר אם הוא עדות אחת ומתבטלת בעדות הקרובים או לא ומפ' רבא דהכי אמרינן להו למיתני אתיתו או לאסהודי אתיתו. אי אמרי לאסהודי אתו נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אבל אי אמרי למיחזי אתו לא בטלה עדות האחרים בשביל ראייתו של זה דמה יעשו שני אחים שראו עם שלישי בשוק באחד שהרג את הנפש. אלא שתוס' ז"ל כתבו דהיכי אמרינן להו קאי אדיני ממונות דאדיני נפשות לא קאי היכי אמרינן וכו' דניחזי אנן אם התרו בו הקרוב והפסול אם לאו אלא פריך בדיני ממונות דליכא התראה ע"כ. עוד כתבו ז"ל לאסהודי אתיתו קשה דא"כ לא יהרג אדם לעולם דהקרובים יבאו ויאמרו לאסהודי אתינן ופי' רבינו חיים כהן ז"ל דאמרינן לעדים כשרים לאסהודי אתיתו עם הפסולין או למיחזי אתיתו בלא הפסולין ואי אמרי הכשרים למיחזי אתינן בלא הפסולין אז לא הוי עדותם בטלה אפילו אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול אבל אי אמרי לאסהודי אתינן עם הפסולים הוי עדות בטלה עכ"ל ז"ל וכתוב בנמקי יוסף ז"ל דפי' ר"ת ז"ל דוקא שהעידו כבר בב"ד והרמ"ה ז"ל כתב דהא דאמרינן אי למיחזי אתו עדותם כשרה דוקא דלא אסהידו בהדי הדדי בב"ד בתוך כדי דבור אבל אם העידו כל אחד בתוך כדי דבור של חברו עדותן בטלה דעיקר עדות בשעת הבאה היא ע"כ. עוד כתוב בנמקי יוסף בפ' זה בורר דף רע"ו [*) באלפסין החדשים דפוס ראם הוא בדף ז' ע"א וע"ש שכתוב להיפוך ממה שכתב כאן המחבר וגם בתשובה להרי"ף איני חולק כמ"ש המחבר רק צ"ל מחלק ע"ש.] בשם בעל מתיבות דכי קתני נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן פסולה לגמרי קאמר ואפילו שבועה לא משבעינן ליה אפומא דכשר דאי לא תימא הכי אף שלשה דקתני עדותן בטלה למאי הא איכא תרי אבל בתשובה להריף ז"ל נראה שחולק על זה ע"כ בקיצור מופלג וע"ש. וביד פ"ה דהלכות עדות סימן ג' ד' ור"פ עשרים. ובטור ח"מ סי' ל"ו ל"ח:
מה יעשו שני אחים כאחת שראו שהרג זה את הנפש: כך הגיה הרי"א ז"ל וכתב ס"א כאחד בדלית:
יכין
מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה: דהרי לא נשאר לעדות רק א':
אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה: ודוקא כשכל א' העיד תוך כ"ד של חבירו וכלעיל סי' ל"ו. ואילה"ק הרי אין היקש למחצה [ככריתות דכ"ב ב'] והרי בב' אפילו העידו שלא תכ"ד בנמצא אחד מהן קרוב עדותן בטילה:
י"ל היכא דלא מסתבר לא אמרינן אין היקש למחצה וכן משמע מתוס' [יבמות פ"ו א']:
רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות: כשא' קרוב או פסול נתבטל כל העדות אפילו הן ק':
בזמן שהתרו בהן: בדיני נפשות מיירי. ודברי ר' הן. דמדנשתתף הקרוב עם שאר העדים, להתרות בהחוטא בתורת עדות, עדות א' הוא. והא דקאמר בשהתרו. והרי וודאי סגי בשיתכוון לראות בתורת עדות, ולמה לי שיתרה דוקא. נ"ל משום דבלי התראה יוכלו כל קרובי הרוצח לפטרו ממיתה, שיאמרו ראינו ונתכוונו להעיד. [ועי' תוס' ד"ו א' ד"ה שמואל ותו' סנהדרין ד"ט א'] אלא קמ"ל דבהתרה אפילו אומר אח"כ שלא התכוון להעיד לא מהימן אם לא שיאמר בפירוש בשעת ההתראה דלאו לאסהודי אתא. או נ"ל דהא דנקט שהתרו בו, היינו משום דכשהתרו בו צריך לשאל להמתרה אי למחזי אתא או לאסהודי, משא"כ בשלא התרו, מסתמא מדהוא קרוב למחזי אתא, וא"צ לשאלו. מיהו אי נימא דהך שהתרו בו אסוקי מלתא דרבי יוסי היא, לא קשה כלל, דהרי איהו ס"ל במשנה ט' דהעדים בעצמן צריך שיתרו:
מה יעשו שני אחין: בצירוף א' מהשוק:
שראו באחד שהרג את הנפש: ובדיני ממונות נמי, קיי"ל אם נתכוון לראות כדי להעיד, מצטרף הקרוב לבטל כל העדות. וי"א דצריך נמי שיבוא לב"ד להעיד. דתרתי בעינן, שראה כדי להעיד ויעיד. וי"א דבלא ידע הכשר שזה קרוב לו, לא נתבטל עדות הכשר. מיהו כשהזמין התובע עדים כשרים, בשום גוונא לא נתבטל עדותן ע"י שראו ג"כ הפסולין [ח"מ ל"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת