משנה מכות א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד העדים נעשין זוממין?

"מעידים אנו את איש פלוני, שהוא בן גרושה, או בן חלוצה" -

אין אומרין: יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו - אלא לוקה ארבעים.

"מעידים אנו את איש פלוני, שהוא חייב לגלות" -

אין אומרין: יגלה זה תחתיו - אלא לוקה ארבעים.

"מעידים אנו את איש פלוני, שגירש את אשתו, ולא נתן לה כתובה",

והלא בין היום בין למחר, סופו ליתן לה כתובה -

אומרין: כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו, שאם נתאלמנה או נתגרשה.

ואם מתה - יירשנה בעלה.

[ב] *הערה 1: "מעידים אנו את איש פלוני, שהוא חייב לחברו אלף זוז,

על מנת ליתנן, מכאן ועד שלשים יום" -

והוא אומר: מכאן ועד עשר שנים -

אומרין: כמה אדם רוצה ליתן,

ויהא אלף זוז בידו, בין נותנן מכאן ועד שלשים יום, ובין נותנן מכאן ועד עשר שנים.

(ב) "מעידים אנו את איש פלוני, שהוא חייב לחברו מאתים זוז" -

נמצאו זוממין -

לוקין ומשלמין,

שלא השם המביאן לידי מכות, מביאן לידי תשלומין - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: כל המשלם - אינו לוקה.

(ג) [ג] "מעידים אנו את איש פלוני, שהוא חייב מלקות ארבעים" -

נמצאו זוממין -

לוקין שמונים,

משום "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ יב),

ומשום "ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו" (דברים יט יט) - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין לוקין - אלא ארבעים.

משלשין בממון - ואין משלשין במכות.

כיצד?

העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז -

נמצאו זוממין - משלשין ביניהן.

העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים -

נמצאו זוממין - כל אחד ואחד לוקה ארבעים.

(ד) [ד] אין העדים נעשין זוממין - עד שיזימו את עצמן.

כיצד?

אמרו: מעידים אנו את איש פלוני שהרג את הנפש,

אמרו להן: היאך אתם מעידים,

שהרי הנהרג או ההורג, היה עימנו אותו היום במקום פלוני - אין אלו זוממין.

אבל אם אמרו להן: היאך אתם מעידים,

שהרי אתם, הייתם עימנו באותו היום במקום פלוני - הרי אלו זוממין, ונהרגין על פיהן.

(ה) [ה] באו אחרים - והזימום,

באו אחרים - והזימום,

אפילו מאה - כולם יהרגו.

רבי יהודה אומר: איסטסיס היא זו,

אינה נהרגת - אלא כת הראשונה בלבד.

(ו) [ו] אין העדים הזוממין נהרגין - עד שיגמר הדין.

שהרי הצדוקים אומרין: עד שייהרג,

שנאמר "נפש תחת נפש" (שמות כא כג).

אמרו להם חכמים:

והרי כבר נאמר "ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו" (דברים יט יט) - והרי אחיו קיים,

אם כן, למה נאמר "נפש תחת נפש"?

יכול משעה שקיבלו עדותן יהרגו?

תלמוד לומר "נפש תחת נפש",

הא אינן נהרגין - עד שיגמר הדין.

(ז) [ז] "על פי שנים עדים, או שלשה עדים, יומת המת" (דברים יז ו),

אם מתקיימת העדות בשנים - למה פרט הכתוב בשלשה?

אלא להקיש שלשה - לשנים,

מה שלשה - מזימין את השנים,

אף השנים - מזימין את השלשה.

מנין אפילו הן מאה? - תלמוד לומר "עדים".

רבי שמעון אומר:

מה שנים אינן נהרגין - עד שיהו שניהם זוממין,

אף השלשה אינן נהרגין - עד שיהו שלשתם זוממין.

מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר "עדים".

רבי עקיבה אומר:

לא בא השלישי, אלא להחמיר עליו - ולעשות דינו כיוצא באלו.

אם כך ענש הכתוב, לנטפל לעוברי עבירה - כעוברי עבירה,

על אחת כמה וכמה,

ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה - כעושי מצוה.

(ח) [ח] מה השנים -

נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטילה,

אף השלשה -

נמצא אחד מהן קרוב או פסול - עדותן בטילה.

מנין אפילו מאה? - תלמוד לומר "עדים" (דברים יז ו).

אמר רבי יוסי:

במה דברים אמורים? - בדיני נפשות,

אבל בדיני ממונות - תתקיים העדות בשאר.

רבי אומר:

אחד דיני ממונות, ואחד דיני נפשות - בזמן שהתרו בהן,

אבל בזמן שלא התרו בהן -

מה יעשו שני אחים, שראו כאחת שהרג את הנפש.

(ט) [ט] היו שנים רואין אותו - מחלון זו,

ושנים רואין אותו - מחלון זו,

ואחד מתרה בו באמצע -

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו עדות אחת,

ואם לאו - הרי אלו שתי עדיות.

לפיכך, אם נמצאת אחת מהן זוממת -

הוא והן - נהרגין,

והשניה - פטורה.

רבי יוסי אומר:

לעולם אינו נהרג - עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו,

שנאמר: "על פי שנים עדים" (דברים יז ו).

דבר אחר,

"על פי שנים עדים" - שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

(י) [י] מי שנגמר דינו - וברח,

ובא לפני בית דין -

אין סותרין את דינו, אלא -

כל מקום שיעמדו שנים,

ויאמרו: מעידים אנו את איש פלוני, שנגמר דינו בבית דין של פלוני, ופלוני ופלוני עדיו -

הרי זה ייהרג.

[יא] סנהדרין נוהגת - בארץ, ובחוצה לארץ.

סנהדרין ההורגת אחד בשבוע - נקראת חבלנית.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה.

רבי טרפון, ורבי עקיבה אומרים:

אילו היינו בסנהדרין - לא נהרג בה אדם לעולם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אף הן - מרבים שופכי דמים בישראל.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה מכות א

משנה מכות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב