משנה מכות א ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין העדים זוממין נהרגין, עד שיגמר הדין, שהרי הצדוקין אומרים, עד שיהרג, שנאמר נפש תחת נפשכ.

אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר (דברים יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, והרי אחיו קייםכא.

ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש, יכול משעה שקבלו עדותן כב יהרגו, תלמוד לומר, נפש תחת נפש, הא אינן נהרגין עד שיגמר הדיןכג.

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

אין העדים זוממים נהרגין עד שיגמור הדין כו': כשנהרג אותו שהעידו עליו ואחר מותו הוזמו העדים לא יהרגו כמו שנאמר כאשר זמם לעשות לאחיו ועדיין אחיו קיים * (אבל החכמים מעידים שהרי הסמיכו עליו) [צריך תיקון רב ואפשר דצ"ל אבל החכמים מעידים ר"ל החכמים דסתרו לראיות הצדוקים מעידים כלומר מורים מתוך הפסוקים שנהרגין משנגמר הדין ועל זה נתן טעם שהרי הסמיכו עליו ר"ל דסנהדרין סמכו על עדותן של אלו דהשתא מתקיימת שפיר נפש בנפש דמשנגמר דינו מקרי גברא קטילא כדאיתא בסנהדרין ע"א: ואם משנגמר דינו]:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עד שיגמר הדין - של הנדון. שיהרג על פיהן, ואחר כן הוזמו:

פירוש תוספות יום טוב

שנאמר נפש תחת נפש. בעדים זוממין כתיב ולא תחוס עינך נפש בנפש. רש"י. *)[*ולא גרסינן במשנה נפש תחת נפש שאותו כתיב בפרשת משפטים בוכי ינצו]:

לעשות לאחיו והרי וכו'. משמע שהרי אחיו עדיין קיים. רש"י:

יכול משעה שקבלו עדותן. ובאת להם הזמה מיד קודם גמר דינו של נדון יהרגו. רש"י:

עד שיגמר הדין. דהשתא מקיימו שפיר נפש תחת נפש דמשיגמר דינו מקרי גברא קטילא. כדאשכחן במשנה ד' פ"ח דסנהדרין ואם משנגמר דינו ברח וכו'. ועמ"ש במשנה ט' דאחר שנהרג לא וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) נפש כו'. בעדים זוממין כתוב ולא תחוס עינך נפש בנפש. רש"י. ול"ג במשנה נפש תחת נפש שאותו כתיב בפרשת משפטים בכי ינצו:

(כא) (על המשנה) והרי כו'. משמע שהרי אחיו עדיין קיים. רש"י:

(כב) (על המשנה) שקבלו כו'. ובאת להם הזמה מיד קודם גמר דין של נדון. יהרגו. רש"י:

(כג) (על המשנה) שיגמר כו'. דהשתא מיקיימא שפיר נפש תחת נפש, דמשיגמר דינו מיקרי גכרא קטילא, כדאשכחן במ"ד פ"ח דסנהדרין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין העדים זוממין נהרגין:    פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ב.) ובפי' רעז"ל צריך להגיה על פיהן ואח"כ הוזמו שהרי הצדוקים אומרים וכו' פי' מנין אנו לומדים שלא יהרגו עד שיגמר הדין ממעשה שהיה שהרי פעם אחת אמרו הצדוקים וכו' ומאותו הפלפול למדנו שאין נהרגין עד שיגמר הדין כך נ"ל לפרש הרי"א ז"ל:

שנאמר נפש בנפש:    בעדים זוממין כתיב לא תחוס עיניך נפש בנפש רש"י ז"ל משמע מתוך פירושו ז"ל דצריך לגרוס במתניתין שנאמר נפש בנפש וכן בכולה מתניתין ואפשר להיות דגרסינן תחת כמו שאכתוב בסמוך בס"ד. ובטור ח"מ סימן ל"ח. וכתבו תוס' ז"ל בפ"ק דב"ק דף ה' דאפילו אם העידו על שור תם שהזיק אי העידו פלוני חייב לפלוני מנה דדינו בזבורית דעדים זוממין משלמין ממיטב מג"ש דתחת תחת ופי' רש"י ז"ל משור דכתיב ביה שור תחת השור והכא כתיב נפש בנפש דכמאן דכתיב תחת דמי מה התם ממיטב דגמר משן ורגל דכתיב ביה מיטב שדהו אף כאן מיטב. וגם מכאן משמע דגרסינן נפש בנפש. אי נמי לאידך גיסא דאפשר דגרסינן תחת מן הטעם שכתב הוא עצמו ז"ל התם כיון דכתיב נפש בנפש כמאן דכתיב תחת דמי ואתה תבחר ולא אני:


פירושים נוספים