משנה מכות א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ד | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן.

כיצד, אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש, אמרו להן היאך אתם מעידין, שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני, אין אלו זוממיןיד.

אבל אמרו להם היאך אתם מעידין, שהרי אתם הייתם טו עמנו אותו היום במקום פלוני טז, הרי אלו זוממין, ונהרגין על פיהםיז.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזֹמּוּ אֶת עַצְמָן.

כֵּיצַד?
אָמְרוּ: מְעִידִין אָנוּ בְּאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ,
אָמְרוּ לָהֶן:
הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין?
שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין.
אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם:
הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין?
שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין,
וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם:

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן כו': אמרה תורה והנה עד שקר העד ולא נאמר עדות שקר עד שתהיה העדות על עצם העדים ולא על הדבר שהעידו עליו והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו וכאילו אין שם עדים כל עיקר: ואמרו ונהרגו על פיהם ר"ל שיהרגו העדים ע"פ אלו שהזימו ואע"פ שהם תרי ותרי לפי שהעדות על עצמם של עדות ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה לפי שהם אומרים אנו אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרג ואין עלינו לדעת עדותם אבל מה שאנו מעידים שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עד שיזומו עצמן - שיזומו אותן בעסקי גופן, לא בעסקי ההורג [וההרוג], כדמפרש ואזיל. ונפקא לן מקרא דכתיב (דברים יט) והנה עד שקר העד, עד שיהיה השקר בגופן של עדים יג:

פירוש תוספות יום טוב

עד שיזומו את עצמן. כתב הר"ב דכתיב והנה עד שקר העד. עד שיהיה השקר בגופן של עדים מדלא נאמר עדות שקר. הרמב"ם:

אין אלו זוממין. והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו [ואלו] וכאילו אין שם עדות כל עיקר. הרמב"ם:

שהרי אתם הייתם עמנו וכו'. ואין אנו יודעים אם זה הרג את זה ביום זה במקום פלוני כמו שאתם אומרים או לא הרגו. הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל. אם אמת היה או שקר הרי אלו זוממין. אבל אם אמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולא היו דברים מעולם הואיל וההכחשה בעדות עצמה היא אינם זוממים ואצ"ל אם לא אמרו כלל עמנו הייתם אלא שאמרו ההורג וההרוג היה עמנו ולהד"מ שזו מוכחשת היא. מהרמב"ם פי"ח מה' עדות. ועיין לקמן מ"ש להטור:

במקום פלוני. רחוק מאותו מקום שאתם אומרים יותר ממהלך יום. הר"ן:

ונהרגין על פיהם. ר"ל שיהרגו העדים על פי אלו שהזימו. ואע"פ שהם תרי ותרי לפי שהעדות על עצמם של [עדים] ולא באו להעיד על [עצמה] של עדות לא לקיימה ולא לבטלה. לפי שהם אומרים אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרג ואין עלינו לדעת עדות אבל מה שאנו מעידין שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני. לכיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים. הרמב"ם. ולשון הטור סימן ל"ח ומפני זה האחרונים נאמנים כיון שמעידין על גופן של העדים והן אינן נאמנים על עצמן לומר לא עשינו כך וכך והוי כאילו העידו עליהם שהרגו נפש או שחללו שבת. ע"כ. ונראה דלסברתו כל שאמרו עמנו הייתם הרי הם מעידים על גופן וכאילו אמרו שהרגו נפש וכו' ואפי' העידו ג"כ על הורג והרוג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) מדלא נאמר עדות שקר. הר"מ:

(יד) (על המשנה) אין כו'. והוא עדות מוכחשת ונדחו דבריהם של אלו ואלו וכאלו אין שם עדות כל עיקר. הר"מ:

(טו) (על המשנה) אתם הייתם. ואין אנו יודעים אם זה הרג את זה ביום זה במקום פלוני כמו שאתם אומרים או לא הרגו, הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר, הרי אלו זוממין. אבל אם אמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהר"מ, תואיל וההכחשה בעדות עצמה, אינם זוממים כו'. הר"מ. ועתוי"ט לדעת הטור:

(טז) (על המשנה) במקום פלוני. רחוק מאותו מקום שאתם אומרים יותר ממהלך יום. הר"נ:

(יז) (על המשנה) ונהרגין כו'. ר"ל שיהרגו העדים על פי אלו שהזימו, ואע"פ שהם תרי ותרי, לפי שהעדות על עצמם של עדים ולא באו להעיד על עצמה של עדות לא לקיימה ולא לבטלה, לפי שהם אומרים אין אנו יודעים אם זה הרג כמו שאתם חושבים או שלא הרגו אין עלינו לדעת עדות. אבל מה שאנו מעידין שאתם הייתם במקום פלוני ביום פלוני, לפיכך שומעין דבריהם ויהרגו העדים. הר"מ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היאך אתם מעידין שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה היה עמנו:    אית דגרסי היאו אתם מעידין שזה הרג את זה שהרי ההורג הזה או הנהרג היה עמנו וכו'. ופי' רש"י ז"ל שיזומו את עצמן שיזומו אותן בעסקי גופן ולא בעסקי ההורג וההרוג כדמפרש ואזיל ע"כ וגם התוס' ז"ל כתבו עד שיזומו את עצמן פי' עצמן של עדים שיאמרו להם אתם במקום פלוני עמנו הייתם ולא שיאמרו ההורג או הנהרג היה עמנו ע"כ ואיני יודע מה מלמדים אותנו ושמא לכל הפחות לא היו גורסין מלות ההורג או הנהרג במשנה. וכתב בספר הלבוש בחשן המשפט סימן ל"ח וז"ל והטעם שהאמינה התורה למזימים יותר מלמוזמים משום כיון שמעידין המזימין על גופן של דברי המוזמין הן אינם נאמנים על עצמן לומר לא היינו עמכם ככם שאינם נאמנים לומר לא עשינו כך וכך כגון אם באו שני עדים והעידו על שנים או אפילו על מאה שהרגו את הנפש או שחללו את השבת מאמינים לעדים להרגם ואין אנו מאמינים לאלו שאומרים שלא עשו כך וכך דאדם קרוב אצל עצמו ואינו מעיד על עצמו ה"נ אין מאמינים לאלו שיאמרו לא היינו עמכם שמעידים על עצמן אלא מאמינים למזימין המעידים על גופן ופטרינן אותו הפלוני ולא עוד אלא שהעדים המוזמין חייבין לשלם לאותו פלוני כפי מה שרצו לחייבו דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ורבתה התורה בפי' שחייבין לשלם ממון שהיו רוצים לחייבו לשלם דכתיב יד ביד וגו' ומקשינן כיון דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם יד ביד למה לי אלא לרבות דבר הניתן מיד ליד דהיינו תשלומין ולא נאמר כיון שיש עליהם חיוב מלקות משום לא תענה ברעך עד שקר לא נחייבם ממון קמ"ל יד ביד לחייבו ממון ולא מלקות ומשלמין הממון בין שניהם עכ"ל ז"ל. וכתב הרב אלפס ז"ל בפ' מרובה דף כ"ט דכל הזמה דמתניתין ומתניתא דאיירי בעדים זוממין לא איירי אלא בעדות על פה אבל בעדות בשטר לא אשכחן לה ראיה דאיירו בה דמילתא רחיקתא היא הלא תראה שלא פירשוה בירושלמי אלא בעדות על פה והאריך שם ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן:    ר"ל בגוף עצמן:

אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין:    ואפילו אומרים ג"כ עמכם ועם ההורג והנהרג, עכ"פ הרי הכחישו העדות עצמה, והו"ל הכחשה ולא הזמה, מיהו העדות בטל:

שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני:    שרחוק ממקום המעשה שאמרתם, יותר ממהלך יום. [כ"כ הר"ן, וכן העתיק התוי"ט. ואחמ"כ רבותינו ז"ל, קיצור לשון יש כאן, דהרי בש"ס [ד"ה א] אמרי' בפירוש דסגי ממזרח בירה למערב בירה, בכדי דלא יוכל לראות ממקום הזמה למקום המעשה. אלא בשלא כוונו השעה, כגון שהעדים העידו שהרג בצפרא, והמזימין אומרים דבפניא היו עמהן במקום אחר, אז צריך שיהיה בין ב' המקומות יותר ממהלך יום, וכדקאמרינן התם בש"ס]:

הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם:    דזאת עדות אחרת היא, דהיינו על גוף העדים, והאמינתן תורה. משא"כ בכל הכחשה למה נאמין לאלה יותר מאלה. [מיהו בדיני נפשות, אפילו וודאי הוכחשו, כגון שבא הרוג ברגליו, פטורים מכלום, מדהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאין לוקין עליהן מלקות, רק מכת מרדות [(רמב"ם פי"ח מהל' עדות ה"ו)]. ולפ"ז מ"ש [(רמב"ם פי"ח מהל' עדות ה"ב)] דבאמרו עמכם ועם הנידן היינו, בדיני נפשות פטור. מדהו"ל הכחשה, דלא ידעינן מאן מנייהו משקרן. ק' הרי אפילו ידעינן ששיקרו פטורים. נ"ל דהתם מיירי באומרים שהרג בשוגג וחייב גלות]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים