משנה מכות א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת מכות · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין, לוקין ומשלמין, שלא השם המביאו לידי מכות, מביאו לידי תשלומין, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, כל המשלם אינו לוקה.

נוסח הרמב"ם

מעידים אנו את איש פלוני שהוא חייב לחברו מאתיים זוז נמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין דברי רבי מאיר וחכמים אומרין כל המשלם אינו לוקה.

מעידים אנו את איש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים נמצאו זוממין לוקין שמונים משום לא תענה בריעך עד שקר (שמות כ יב) ומשום ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט) דברי רבי מאיר וחכמים אומרין אין לוקין אלא ארבעים משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתיים זוז נמצאו זוממין משלשין ביניהן העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים נמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים.

אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כיצד אמרו מעידים אנו את איש פלוני שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידים שהרי הנהרג או ההורג היה עימנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין אבל אם אמרו להן היאך אתם מעידים שהרי אתם הייתם עימנו באותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן.

באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום אפילו מאה כלם ייהרגו רבי יהודה אומר איסטסיס היא זו אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד.

אין העדים הזוממין נהרגין עד שייגמר הדין שהרי הצדוקיים אומרין עד שייהרג שנאמר נפש תחת נפש (שמות כא כג) אמרו להם חכמים והרי כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו (דברים יט יט) והרי אחיו קיים אם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכל משעה שקיבלו עדותן ייהרגו תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שייגמר הדין.

על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים יז ו) אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים מזימין את השלשה מנין אפילו הן מאה תלמוד לומר עדים רבי שמעון אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף השלשה אינן נהרגין עד שיהו שלשתם זוממין מנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים רבי עקיבה אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה.

מה השנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה אף השלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה מנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים (דברים יז ו) אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחים שראו כאחת שהרג את הנפש.

היו שנים רואין אותו מחלון זו ושנים רואין אותו מחלון זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה רבי יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהיו פי שני עדיו מתרין בו שנאמר על פי שנים עדים (דברים יז ו) דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

מי שנגמר דינו וברח ובא לפני בית דין אין סותרין את דינו אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין של פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה ייהרג.

סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבה אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם לעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבים שופכי דמים בישראל.

פירוש הרמב"ם

מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים כו': ומשלם מאמרם כל המשלם אינו לוקה ולא אמרו כל הלוקה אינו משלם יתבאר לך העקר הקבוע אצלנו כי כשיעשה אדם חטא שהוא חייב עליו מלקות מצד א' ותשלום ממון מצד אחר משלם ואינו לוקה וזה בעדים זוממין והחובל בחברו בלבד כמו שנתבאר בכתובות והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שלא השם המחייבו מלקות - לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין. מלקות, מלא תענה. תשלומין, מועשיתם לו כאשר זמם:

כל המשלם אינו לוקה - דכתיב כדי רשעתו, על רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על שתי רשעיות. ומדקאמרי רבנן משלם ואינו לוקה ולא אמרי לוקה ואינו משלם, שמע מינה דכל היכא ח דאיכא תרתי מלקות ותשלומין לא אמרינן ילקה ולא ישלם אלא משלם ואינו לוקה ט. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

שלא השם המביאו לידי מכות. פי' הר"ב מלקות מלא תענה [*כדתנן במתני' דלקמן ועמ"ש בדבור דלקמן] דגמר ממוציא שם רע. מה מוציא שם רע לוקה ומשלם [דכתיב (דברים כ"ב) ויסרו אותו וענשו אותו. וקיי"ל רסרו זה מלקות] אף כל לוקה ומשלם. מה למוציא שם רע שכן קנס [וכל קנס חדוש הוא ומחדוש לא ילפינן]. סבירא להו עדים זוממין קנסא הוא. ועמ"ש במשנה ג':

כל המשלם אינו לוקה. כתבהר"ב דכתיב כדי רשעתו. על רשעה אחת וכו' אלא משלם ואינו לוקה. דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם. יד ביד למה לי. דבר הניתן מיד ליד. ומאי ניהו ממון. גמ' פ"ג דכתובות דף ל"ב. ועיין מ"ש ברפ"ח דב"ק ועוד שם משנה ג'. וא"ת ומהיכא תיתי להלקותו. והא לא תענה לאו שאין בו מעשה הוא כמ"ש לעיל בריש פרקין וי"ל כמו שכתבו התוס' בדבור המתחיל ורבנן וכו' דלבתר דגלי לן קרא והצדיקו דשייך ביה מלקות. יש לנו לומר דלקי מלא תענה [עיין מ"ש במשנה דלקמן] ובגמ' ורבנן האי לא תענה מאי דרשי ביה [דממון ודאי לא בעי אזהרה. תוס'] מבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין [שמעידין באיש פלוני שחייב מלקות דלא ענש עונש הגוף אא"כ הזהיר. תוס'] ורבי מאיר נפקא ליה מוהנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו עוד ורבנן ההוא מיבעי ליה להכרזה [לאחר שנענשו צריכין ב"ד להכריז [על] כך וכך נהרג פלוני כההיא דתנן במשנה ד' פרק בתרא דסנהדרין לענין זקן ממרא] ור' מאיר הכרזה מישמעו ויראו נפקא ואזהרה מלא יוסיפו. [*ומ"ש הר"ב ש"מ דכל היכא וכו' כלומר גבי עדים זוממים דבהו קיימינן. דהא בפ"ח דב"ק משנה ג' כתב דבכל התורה כולה לוקה ואינו משלם חוץ מחובל וכו'. אלא ה"ק בענין עדים זוממים. לשון הרמב"ם שזה בעדים זוממים. והחובל בחברו בלבד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) כלומר בעדים זוממין דבהו קיימינן. ועיין פ"ח דב"ק מ"ג בהר"ב:

(ט) (על הברטנורא) דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם, יד ביד למה לי, דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו ממון. גמרא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מעידין אנו באיש פלוני שחייב וכו':    פרק אלו נערות (כתובות דף ל"ב) והתם מפרש ר' אלעא מ"ט דחכמים דאמרו משלם ואינו לוקה ולא אמרי לוקה ואינו משלם דבפירוש רבתה תורה עדים לתשלומין דמכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי פי' דסמוך ליה לא תחוס עיניך נפש בנפש יד ביד אלא דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון:

שחייב לחברו מאתים זוז:    תוס' שבת פ' מי שהחשיך דף קנ"ב. בפי' רעז"ל מלקות משום לא תענה. אמר המלקט כתבו תוס' ז"ל דהאי דקאמר לעיל גבי לא תענה דמשום דהוי לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו היינו אי לאו קרא דוהצדיקו אבל בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו דשייך בו מלקות יש לנו לומר דלקי מלא תענה עכ"ל ז"ל. ובגמרא ורבנן האי לא תענה מאי דרשי ביה דממון ודאי לא בעי אזהרה ומשני מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין שמעידין באיש פלוני שחייב מלקות דלא ענש עונש הגוף אלא א"כ הזהיר ור"מ נפקא ליה מוהנשארים ישמעו וייראו ולא יוסיפו ורבנן ההוא מיבעי ליה לארבעה הצריכים להכרזה דלאחר שנענשו צריכין ב"ד להכריז כך וכך נהרג פלוני כההוא דתנן בפ' בתרא דסנהדרין לענין זקן ממרא ורבנן הכרזה מישמעו וייראו נפקא ואזהרה מלא יוסיפו:

שלא השם המביאו לידי מכות מביאו וכו':    בגמרא מפרש עולא טעמא דר"מ דגמר ממוציא שם רע דכתיב ביה ויסרו אותו דהיינו מלקות וענשו אותו ממון ומה מוציא שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם וסבר לה כר' עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא וילפינן ממוציא שם רע דהוי נמי קנסא ורבנן סברי עדים זוממין ממונא הוא ולהכי לא ילפי ממוציא שם רע דהוי קנס וכל קנס חדוש הוא ומחדוש לא ילפינן. ומיהו תוס' ז"ל הוכיחו דאפילו בממון סבר ר"מ דלוקה ומשלם ורבנן פליגי עליה. ומילתיה דר' מאיר איתה בפ' הפועלים דף צ"א. ור' נחוניא בן הקנה אית ליה נמי דלוקה ומשלם כדמוכח בפ' אלו נערות (כתובות דף ל"ה.) וביד רפי"ח דהלכות עדות. ובטור ח"מ סימן ל"ח:


פירושים נוספים