משנה מגילה ד ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ד · משנה ט | >>
האומר יברכוך טובים, הרי זו דרך המינות.
על קן צפור יגיעו רחמיך, ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים, משתקין אותו.
המכנה בעריות, משתקין אותומה.
האומרמו, ומזרעך לא תתן להעביר למולך, ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא, משתקין אותו בנזיפה.
הָאוֹמֵר: יְבָרְכוּךָ טוֹבִים,
- הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ הַמִּינוּת.
- עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ,
- וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ,
- מוֹדִים מוֹדִים,
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
- הַמְּכַנֶּה בָּעֲרָיוֹת,
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
- הָאוֹמֵר, "וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ" (ויקרא יח, כא): "וּמִזַּרְעָךְ לָא תִתֵּן לְאַעְבָּרָא בַּאֲרַמִּיּוּתָא",
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ בִּנְזִיפָה:
האומר:
- "יברכוך טובים" - הרי זו דרך המינות.
- "על קן ציפור יגיעו רחמיך,
- ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים" - משתקים אותו.
- המכנה בעריות - משתקין אותו.
- האומר: "ומזרעך לא תיתן להעביר למולך" (ויקרא יח כא),
- "מן זרעך לא תיתן לאעברא בארמיתא" -
- משתקין אותו - בנזיפה.
- "מן זרעך לא תיתן לאעברא בארמיתא" -
ואין ראוי לומר יברכוך טובים לפי שהשם יתברך מברכים אותו טובים ורעים, כמו שכתוב "מי לא יראך מלך הגוים"(ירמיה י, ז).
ועל קן צפור יגיעו רחמיך - לפי שהטעם אינו צד רחמניות מהשם יתברך באומרו "לא תקח האם על הבנים"(דברים כב, ו), אבל היא גזרת הכתוב.
ועל טוב יזכר שמך - מפני ששמו נזכר על טוב ועל רע, כמו שאמרו "מברך על הרעה, כשם שמברך על הטובה".
ואם אמר מודים מודים, משתקין אותו - מפני שנראה כאלו ההודאה לשתי רשויות, וההודאה אינה אלא לאחד.
והמכנה בעריות - הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כינוי הנוכח, ויאמר במקום "אביך ואמך ואחותך" "אביו ואמו ואחותו".
ואם תרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך, ומזרעך לא תתן לארמיותא הנה הפך הלשון ממשמעותו בכל, וכוונת הפסוק לשם איסור עבודת המולך:
יברכוך טובים הרי זו דרך מינות - שצריכין ישראל לצרף עמהם פושעי ישראל באגודת תעניותיהם. שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת:
על קן צפור יגיעו רחמיך - כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים (דברים כב), כן חוס ורחם עלינו. משתקין אותו, שעושה מצותיו של הקב"ה רחמים והם אינן אלא גזירות:
ועל טוב יזכר שמך - על טובתך נודה לך. משתקין אותו, שאנו חייבים לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:
מודים מודים - דמיחזי כשתי רשויות, כמודה ומקבל עליו ב' אלהות:
המכנה בעריות - שדורש פרשה של עריות בלשון כינוי. שאומר דלא בעריות ממש דיבר הכתוב, אלא שלא יגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים:
ומזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא - לא תבא על הגויה ותוליד בן לעבודה זרה:
משתקין אותו בנזיפה - שעוקר הכתוב ממשמעותו, ונותן כרת לבא על הגויה, ומחייבו חטאת על השוגג:
על קן צפור כו'. עד המכנה. עיין מ"ש בפ"ה דברכות:
המכנה כו' משתקין אותו. מפני שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הר"ן. [ועיין בדבור דלקמן]:
האומר כו' משתקין אותו בנזיפה. כתב הר"ב שעוקר הכתוב ממשמעותו וכו'. חטאת על השוגג. וכן לשון רש"י. ומסיים נמי מיתת בית דין על המזיד בהתראה. וצריך עיון דלא פירשו כן במכנה בעריות דהא איכא ביה נמי כל הני. ול"ק במשנה דהכא קתני האומר. והתם המכנה. משום דלעיל כלל לכל העריות בהדדי. ולא רצה להאריך ולבאר. אבל הא קשיא דהכא תנא נזיפה ולא כן גבי מכנה. ועוד יש לדקדק במלת בארמיותא בעממיא ה"ל לומר. כפי לשון תרגום בכל מקום. ומצאתי בערוך ערך ארם שכתב וז"ל האומר מזרעך וכו' בארמיותא. פירוש לא תתן מזרעך באומה ידוע שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים. שאתה גורם להעביר זרעך למולך. ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירים מזרעם למולך מותר. לפיכך משתקין אותו בנזיפה. אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל בישראל הבא על הגויה. והוליד בן לעבודה זרה הכתוב מדבר. דלא שנא מולך משאר בתי עבודה זרה. עכ"ל. ורש"י מפרש דתנא דבי רבי ישמעאל לפרש מתני' אתא. ונראה ודאי דלדעת בעל הערוך נמי לא אתא תנא דבי רבי ישמעאל לעקור הכתוב ממשמעו לתת כרת לבא על הגויה וכו'. דודאי דעיקר הכתוב בעובד עבודה זרה מדבר. אלא דשבעים פנים לתורה. וזו אחת מהן. ואתא תנא דמתניתין למימר שזה שרוצה לדרוש ולפרש. אע"פ שאינו בא לעקור פשוטו ומשמעו. לא ידקדק במלת מולך ולומר דבדוקא. ויתרגמו בארמיותא. דא"כ משמע ששאר האומות מותר. וסייעתא לפירוש הערוך דבתרגום יונתן איתא. ומזרעך לא תתן בתשמישתיה לציד בת עממין למעברא לפולחנא נוכראה. [ועיין בפי' הר"ב במשנה י"א פרק שלישי דאבות]. [1]ופי' הערוך מתישב נמי דהכא תנא נזיפה. ואף על גב דהכא אינו רוצה לעקור המקרא ממשמעו וה"נ במכנה. ולא בא אלא לפרש פנים אחרת בתורה ע"ד הפנים שהתורה נדרשת. מ"מ מדרשא דמכנה לא בא שום קולא. משא"כ בדרשא דארמיותא שיש לטעות ולהקל בשאר האומות. לפיכך משתקין אותו בנזיפה:
(מה) (על המשנה) משתקין אותו. מפני שהוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הר"נ:
(מו) (על המשנה) האומר. ולעיל תני המכנה משום דלעיל כליל לכל העריות בהדדי ולא רצה להאריך ולבאר. ועתוי"ט:
יברכוך טובים הרי זו דרך המינות: פי' הר"ן ז"ל משום דמיחזי כשתי רשויות אחד מטיב ואחד מריע והאומר יברכוך טובים כלומר אותם שאתה מטיב להם הרי זה דרך המינות שנראה מדבריו שאומר יברכוך טובים שאינו אלוה אלא להם ע"כ: וכתוב בספר אגודה בפ' זה האומר יברכוך טובים פי' ר"ת ז"ל כגון בברכת מודים שאומרים וכל החיים יודוך והוא אומר וכל הטובים יודוך סלה ע"כ:
על קן צפור וכו': ועיין במה שכתבתי ר"פ שלוח הקן:
יגיעו רחמיך: לשון הוה כאשר רחמיך מגיעין על קן צפור כך תרחם עלינו רש"י ז"ל. ובירוש' אית תנאי תני עד קן צפור בדלית שנותן קצבה על מדותיו של הקב"ה עד קן צפור הגיעו רחמיך:
המכנה: פי' הרמב"ם ז"ל שהיא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כנוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו ע"כ:
האומר ומזרעך כו': לא תתן לא עברא בארמיותא כלומ' שאומ' שפירוש הכתוב לא תבוא על הגויה ותוליד בן לע"ז. ולפירושו דהרמב"ם ז"ל ניחא דלא [אמר] ברישא האומר כדקתני בסיפא וגם דלא קתני משתקין אותו בנזיפה כדקתני בסיפא דהתם עָקַר משמעות הפסוק מכל וכל אלא דקא מפ' תני רב יוסף קלון אביו וקלון אמו ושמא הוא ז"ל מפ' הכי שאינו אומר אביך אמך אחותך אלא אביו אמו אחותו והיינו דלא קאמ' רב יוסף קלון אביך וקלון אמך. ואפי' לפי' רש"י ז"ל ניחא דודאי דבסיפא עוקר המקרא טפי ממשמעותו אע"פ ששניהם מגלים פנים שלא כהלכה הם. ועוד נלע"ד לומר דמשום דודאי כ"ע לא בקיאי מהו מולך וכשאחד מתרגם בארמיותא חיישינן דילמא השומע אתי למיסרך אבתריה וילפי מיניה לכן צריך לשתקו בנזיפה כי היכי דלא לילפו מיניה אמנם ערות אביך וערות אמך אם תרגם דאבוך ואמך ליכא למיחש דילמא אתו למילף מניה דכ"ע ודאי גמירי מאי איהו ערוה ובשתיקה בעלמא שישתקו אותו סגי אח"כ ראיתי מה שתירץ ג"כ בתוספת יום טוב וישבו לדעת בעל הערוך עיין עליו שם:
יכין
האומר יברכוך טובים: צדיקים:
הרי זו דרך המינות: דדבריו משמע נמי אלהים טובים, כאילו ח"ו יש ב' רשויות [תוס'] [ורש"י פי' דהוה דרך מינות מדאינו כולל רשעים בשבחו של מקום. ר"ל לפענ"ד שכופר שיש כח ביד הקב"ה להביא צרות על הרשע שיהיה מוכרח גם הוא לברכו. אבל תמהני הרי כתוב וחסידיך יברכוך, יראי ד' ברכו את ד', וכדומה הרבה. וצ"ע]. מיהו אע"ג שהוא דרך המינות אין משתקין אותו כלקמן, מדאפשר לפרש כוונתו, שרק הצדיקים יודו בלב שלם על הטוב שייטיב להם בעה"ז:
על קן צפור יגיעו רחמיך: שאמרת שלח תשלח, כן תרחם עלינו. והרי דובר שקרים, דאף דרחמיו על כל מעשיו, עכ"פ אין זה טעם המצוה, רק גזירה היא מלפניו, וטעם המצות נשגב משכל אנושי:
ועל טוב יזכר שמך: גם זה שקר, דצריך לברך בשמחה גם על הרעות, שבלתי ספק יתגלגל ממנה טוב נעלם:
מודים: מחזי כמודה לב' רשויות:
המכנה בעריות: שמפרש הפסוק לא תגלה ערות אביך, דר"ל לא תגלה קלון אביך. וכן כולם:
משתקין אותו: שמגלה פנים בתורה שלא כהלכה:
ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא: שאומר שפי' הכתוב הוא שלא יבעל ארמית שתוליד בן למולך, דמפרש מלת להעביר לשון עיבור של אשה:
משתקין אותו בנזיפה: דבפירושו זה מיקל בשאר עממין שאינן ארמיים העובדין למולך. מיהו אם יתרגם שלא יבעל בת כל עכו"ם. באמת שרי [וכן תרגום באמת יונתן בן עוזיאל סוף אחרי. ומוכרח לפע"ד כדבריו, דאם פי' הקרא כפשוטו לבד, שלא יעביר בנו למולך, מה לקרא זה בין העריות. ולערוך ערך ארם, זה פי' הברייתא בש"ס, תנא בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר. דר"ל בניחותא, דבהכי ג"כ איירי הקרא, אף דוודאי פשטותיה במעביר בנו למולך מיירי, מדמחייבו כרת. מיהו במודים מודים לא ישתקוהו בנזיפה, דהכא חששו דלא ליתי כ"ע למגרר אבתריה לעקור הכתוב ממשמעותיה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ בתוי"ט דפוס פראג ודפוס קראקא הלשון כך ומתיישב נמי דהכא תנא נזיפה דלפי' הערוך כמו דהכא אינו רוצה לעקור המקרא ממשמעו ה"נ במכנה ולא בא אלא לפרש פנים אחרת בתורה ע"ד הפנים שהתורה נדרשת ומדרשא דמכנה כו'. והבית דוד (?) תקן כלפנינו.