משנה כלים כה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כה · משנה ז | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כל הכלים יש להן אחוריים ותוך, ויש להם בית צביעה.

רבי טרפון אומר, לעריבה גדולה של עץ.

רבי עקיבא אומר, לכוסות.

רבי מאיר אומר, לידים הטמאות והטהורות.

אמר רבי יוסי, לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבדח.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

כל הכלים יש להן אחוריים ותוך ויש להן בית הצביעה רבי טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ רבי עקיבה אומר לכוסות רבי מאיר אומר לידים טמאות וטהורות אמר רבי יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד.


פירוש הרמב"ם

בית הצביעה. מקום בעובי ראש הכלי כדי שלא יכניס ידו בשפלות הכלי וא"ר טרפון שבעריבה גדולה לבד אשר יהיה בו דין בית הצביעה ר"ל כי כאשר נטמא גב הכלי לא נטמא בית צביעתו ור' עקיבא אומר בכוסות לבד זה הדין כי כאשר נטמא גב הכוס לא נטמא בית צביעתו ור' מאיר אומר כי היות בית הצביעה נבדל הדין מן גב הכוס אמנם זה הענין היות היד טמאה או טהורה ר"ל כי כאשר היתה ידו טמאה והחזיקו בכלי בבית צביעתו נטמאו משקים שבבית צביעתו ונטמאת בית צביעתו בלא ספק מפני אלו המשקין הנה אחורי הכלי לא תטמא ומשקין הבאים מחמת ידים טומאה קלה מאד כמו שבארנו בפתיחה וכן אם היה גב הכלי טמא וידיו טהורות והחזיק הכלי בבית צביעתו הנה ידו לא תטמא ור' יוסי אומר שהיות בית הצביעה כנבדל מאחורי הכלי אמנם זה בידים טהורים לבד כאשר החזיק הכלים בבית צביעתו הנה ידיו כפי מה שהיו עליו מן הטהרה ואע"פ שאחורי הכלי טמאים וכל מה שתראה בזה הפרק ממה שיראה לך שהידים יטמאו מאחורי הכלי שנטמא במשקין זה הנה דעת ר' יהושע כמו שהתבאר בשלישי ממס' ידים אבל חכמים אומרים שכלי שנטמא באב הטומאה לבד הוא אשר יטמא את הידים כמו שהתבאר שם והלכה כתנא קמא אשר אמר כל הכלים יש להם בית הצביעה ואמר רבי יוסי שזה אמנם הוא שלא יטמאו ידיו בבית הצביעה אע"פ שאחורי הכוס טמאים והוא המשיל בזה משל ואמר:

פירוש רבינו שמשון

ויש להן בית צביטה דאם אחוריו טמאין ובית הצביטה טהורין או איפכא לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה כמו שאפרש: אית דגרסי בית הצביעה כלומר מקום שאוחזו באצבעו אבל בפ' חומר בקדש (דף כב:) משמע דבית הצביטה דאמרינן מאי בית הצביטה אמר רב יהודה אמר שמואל מקום שצובטין וכן הוא אומר ויצבט לה קלי כלומר ויושט:

לעריבה גדולה. יש לה בית צביטה ולשאר כלים לא שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחורים שיש לה שאם יש משקין באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקים שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה וכן כוסות לר' עקיבא:

לידים הטהורות וטמאות. יש הפרש בין לטמאות כדפרישית ולטהורות כדמפרש בסיפא כיצד ורבי יוסי סבר דלטמאות חיישינן לטהורות לא חיישינן. תניא בתוספתא [ב"ב פ"ג] אמר רבי עקיבא לא הזכירו בית הצביעה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מטמא. משקין טמאין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין אבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין. משקין טמאים שהיו נתונים על גבי הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טהורין בית צביעתו נטמאו אחורי הכוס. משקין טהורין שהיו נתונין ע"ג הארץ נגע בהן כוס שאחוריו טמאים בית צביעתו נטמאו המשקין ר"מ אומר לידים טמאות כיצד [אי] אפשר לומר בנגוב שאין הידים מטמאות הנגוב אי אפשר לומר במלא משקין שעד שלא יגע בהן נטמאו משקין אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכוס היו טהורים ומשקה טופח עליהן באחורי הכוס אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שבאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס. רבי יוסי אומר בידים טהורות כיצד היו ידיו טהורות ועליהן משקה טופח ואחורי הכוס טמאים אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שע"ג ידיו מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את ידיו. ר' טרפון אומר עריבה גדולה של עץ יש לה בית הצביעה זה הכלל נטילתו באחד צביעתו באחד נטילתו בב' צביעתו בשתים מקום אחיזתו שם תהא צביעתו פי' ר' עקיבא פליג אמתני' דבסמוך דהיה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו באחורי הכוס וקסבר רבי עקיבא דחיישינן. ויש ליישב כולה מתני' כלשון התוספתא. ונגע בהן כוס שאחוריו טמאין בית צביעתו כלומר בית צביעתו נגע בהן. נטמאו משקין כאילו נגע בהן אחורי הכוס. במלא משקין. כלומר אחוריו ובית צביעתו מראש ועד סוף. ועד שלא יגע בהן דקאמר לא שלא יגע כלל דאם כן במאי יטמאו משקין אלא שלא יגע בהן שלא יאחז בו כדי להגביהו. נטילתו באחד ראוי לאוחזו אדם אחד לא חשו לאדם האוחזו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בית הצביטה - גרסינן. מקום שאוחזין הכלי כשמושיטין אותו מזה לזה. לשון ויצבט לה קלי (רות ב) שפירושו ויושט. ואית דגרסי, בית הצביעה, מקום שאוחז בו באצבעו:

ויש להן בית הצביטה - שאם נטמאו אחוריו, בית הצביטה טהור. ואם נטמא בית הצביטה אחוריו טהורין:

לעריבה גדולה של עץ - יש לה בית צביטה. אבל לשאר כלים, לא. שבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים, שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות, אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקין שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה ז:

ר' עקיבא אומר לכוסות - אף לכוסות יש להן בית צביטה:

לידים הטמאות והטהורות - יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים, לידים הטמאות כדפרישית, ולטהורות כדמפרש לקמן כיצד. ור' יוסי סבר לידים טהורות בלבד לא חיישינן, אבל לידים טמאות חיישינן. והלכה כתנא קמא וכדמפרש ר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

לעריבה גדולה של עץ. פי' הר"ב שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש כו'. וכ"כ הר"ש אבל הוא מפרש ג"כ ויש להן בית צביטה בכה"ג. דאם אחוריו טמאים ובית הצביטה טהורים או איפכא. לא גזרינן האי אטו האי. שלא יטלנו בזה פן יגע בזה ע"כ. והר"ב מפרש שאם נטמאו אחוריו בית הצביטה טהור כו'. וכ"פ ברפ"ג דחגיגה וכפירש"י שם. וכן הרמב"ם התם והכא. והוא מפרש בעריבה גדולה נמי לענין זה שכאשר נטמא *) (ג"כ) הכלי [במשקין טמאין] לא נטמא בית הצביטה ע"כ. ועמ"ש לקמן במשנה ט:

אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד. וצ"ל היינו טעמא דר' יוסי דכשהוא וידיו טהורות. אז נזהר היטב שלא יבא לידי רבוי טומאה לא הוא ולא כליו. אבל כשידיו טמאות אינו נזהר כל כך וחיישי'. מהר"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) הר"מ. וה"נ מפרש לעריבה. ופירוש הר"ב בעריבה הוא מהר"ש. והוא מפרש הכא, דאם אחורים טמאים ובית הצביטה טהור או איפכא, לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה:

(ח) (על המשנה) בלבד. וטעמו דר' יוסי, דכשהוא וידיו טהורות אז נזהר היטב שלא יבוא לידי ריבוי טומאה לא הוא ולא כליו. אבל כשידיו טמאות אינו נזהר כל כך וחיישינן. מהר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בית הצביטה:    גרסי' דכי האי גירסא מוכח בפ' חומר בקדש אבל בפ' בתרא דהלכות כלים כתב הרמב"ם ז"ל מקום אצבע השוקע בשפת הכלי:

בפי' ר"ע ז"ל. ואין חושש שמא יגע במשקים וכו'. אמר המלקט מפני שטומאת משקים הבאים מחמת ידים קלה עד מאד:

ר' עקיבא אומר לכוסות:    הרמב"ם והרא"ש ז"ל פירשו דר' עקיבא סבר לכוסות דוקא וכן משמע מן התוספתא שאכתוב בסמוך בס"ד:

אלא לידים הטהורות בלבד:    אבל לידים טמאות חיישינן שמא יגע במשקי' ולאו אדעתיה אבל כשיהיו ידיו טהורות נזהר מליגע במשקים שלא יטמאו ידיו. הרא"ש ז"ל: ובירוש' דברכות פ"ח דף י"א א"ר יוחנן אתיא דב"ש דאמרי נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס כר' יוסי דאמר הכא לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד וב"ה דהתם כר"מ דהכא:

תפארת ישראל

יכין

כל הכלים יש להן אחוריים ותוך:    הא דהדר תני לה הכא. והרי כבר תני לה בריש פרקן. היינו רק מדבעי לאשמעינן דין הצביטה. דלא לבד מהתוך חלוק. כ"א גם מהאחוריים. דדוקא כשנטמא התוך של הכלי במשקין נטמא כל הכלי. אבל אחוריים ובית הצביטה כשנפלו משקין על א' מהן לא נטמא חבירו. וכ"ש שבכה"ג לא נטמא תוכו:

ויש להם בית צביעה:    ר"ל מקום אחיזת האצבע שבכלי כשירצה להושיטו לחבירו ולרמב"ם כאן הוא ב"ק קטן שבצד שפת הכוס מבחוץ. ושם תוחב אצבעו להחזיק הכוס כשמושיטו לחבירו. ול"מ נ"ל שהוא כעין קשת שהולך למעלה בהכלי משפתו אל שפתו כמו שיש בסלים שלנו כזה [ציור] וקמ"ל הכא תרתי חדא דרק יד ואוזן הכלי שהן בדופן הכלי מבחוץ מאויר הב"ק וגם שהן פשוטין. אמרינן לעיל [מ"ו] דאמק"ט מהמשקין. אבל בית הצביעה שהוא על שפת הכלי שממעל לחללו. וגם לרמב"ם הנ"ל עכ"פ יש להיד זה ב"ק. להכי לא גרע בית צביעה זה מאחוריו. ומק"ט. ותו קמ"ל שחלוק אחורים מבית הצביעה. דבנטמא א' לא נטמא חבירו:

ר' טרפון אומר לעריבה גדולה של עץ:    ר"ל דוקא בעריבה גדולה אמרינן כשנטמא אחוריה לא נטמא צביעה. מדאינו רגיל לאחוז באחוריים. מפני גדלה וכבדה של כלי. להכי לא חיישינן שיגע אדם בידים טהורות ולחות באחוריים או בצביטה שנטמא א' מהן. ויחזור ויגע בידיו הלחות במקום אחר הטהור שבאותו כלי. ועי"ז יטמא גם אותו להכי בנטמא א' לא נטמא חבירו. אבל בכלים קטנים שרגיל האדם להושיטן פעם בשיאחז באחוריו ופעם בשאוחז בצביטה. חיישינן שפיר כלעיל. להכי כשנטמא א' מהן נטמא חבירו. [וקק"ל לרמב"ם [פ"ז מאה"ט ועי' לעיל פ"ב סי' מ"ח] דגם כ"ח מק"ט מגבו ממשקין. א"כ למה נקט הכא של עץ דוקא. ואת"ל דבגב כ"ח שגם משרץ אמק"ט לא החמירו בצביטה שלו. עכ"פ הרי כלי מתכות גם לראב"ד דמטהר משקין בגב כ"ח. עכ"פ בכלי מתכות מודה דנטמא גבו ולא תוכו. ולמה נקט הכא עץ דוקא. י"ל דאורחא דמלתא נקט. דעריבה מצויה רק בעץ]:

רבי עקיבא אומר לכוסות:    ר"ל אף לכוסות. שאף בהן יש חילוק בין אחוריים לצביטה. דבנטמא אחד לא נטמא חבירו. ולא חיישינן שיגע בידיו הלחות. במקום הטומאה ואח"כ במקום הטהרה. מדלאו אורחא לאחוז סביב לגבו. אלא כשירצה להושיטו לאדם מושיטו בדרך כבוד בשיאחז הכוס בבית הצביעה. כדי שהמקבלו יאחזנה בגבו לשתותו מיד אבל בשאר כלי. שפיר חיישינן כנ"ל. להכי כשנטמא א' מהן נטמא חבירו:

ר' מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות:    דדוקא בהיו ידיו טמאות ונגע בהן כשהן לחות בא' מב' מקומות שבכוס הנ"ל. לא נטמא חבירו. וכ"כ בהיה א' מב' המקומות שבכוס טמא. ונגע בידיו הלחות וטהורות במקום האחר. לא נטמאו הידים. וכדמפרש ואזיל [במ"ח]. [ונ"ל דטעמיה. מדהו"ל תרי דרבנן טומאת משקין לכלי וטומאת ידים] אבל אוכלין לחין ומשקין. בין כשהן טמאים ונגעו במקום א' מב' מקומות הנ"ל שבכלי. ובין כשהן טהורים ונגעו במקום הטהור מב' המקומות שנטמא חבירו. בין כך וכך ב' המקומות והאוכלין והמשקין כולם טמאין:

אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד:    דרק בהן אמרינן שלא יתטמאו בשנגעו במקום הטהור שחבירו טמא. אבל ידים טמאות לחות שנגעו במקום א'. נטמא גם צד השני. וטעמיה דרק כשידיו טהורות נזהר היטב מליגע במקום הטמא שבכלי [ועי' ידים פ"ב מ"ד]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים