משנה כלים כה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כה · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת וויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כני כלים, ואוגניהם, ואזניהם, וידות הכלים המקבלים, שנפלו עליהן משקין, מנגבן והם טהורים.

ושאר כל הכלים (שאינם יכולין לקבל רימונים) שאין להם אחוריים ותוך, שנפלו משקין על מקצתו, כולו טמא.

כלי שנטמא אחוריו במשקין, אחוריו טמאים, תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין.

נטמא תוכו, כולו טמא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

כני כלים והוגניהם ואוזניהם וידות הכלים המקבלין שנפלו עליהן משקין מנגבן והן טהורין ושאר כל הכלים שאין להן אחוריים ותוך שנפלו משקין על מקצתן כלו טמא כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו והוגנו ואוזנו וידיו טהורין נטמא תוכו כלו טמא.


פירוש הרמב"ם

כני כלים. מושבותם: ואוגניהם. צואריהם: ואזניהם. האזנים אשר יצאו מעצם הכלי וירכיבו בהן הבית יד כמו שיעשו בקיתונות ובקדרות של נחשת: וידות הכלים. הבית יד שלהן ומבואר הוא שאמרו בכאן שנפלו עליהן משקין ירצה בו משקין טמאין וכבר ידעת שטומאת משקין לכלים מדרבנן כמו שבארנו ותכלית מה שחייבו הטומאה לכלי עצמו אולם כאשר נפלו משקין טמאין על פיו או על אוגנו מבחוץ או על אזנו הנה לא יטמא שאלו הדברים כולן הן נבדלים מהכלי וכן הבית יד ואפילו היה לו בית קבול לפי שתכלית מה שגזרו שיטמאו כלים לא שיטמאו ידות הכלים והמאמר כולו מבואר:

פירוש רבינו שמשון

הוגניהם. כמו אוגניהם:

המקבלים. טומאה שיש להם תוך לכלים לא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים וסגי בניגוב אבל לכלים שאין להם תוך לא סגי בניגוב ובעו טבילה:

כלי שנטמאו אחוריו במשקין. בבכורות פרק על אלו מומין (דף לח.) מייתי לה ומפרש דטהורין משום דעבדו היכירא כי היכי דלא לישרוף עלייהו תרומה ודוקא לתרומה אבל לקדשים הכל טמא כדתנן בפירקין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כני הכלים - בסיסי הכלים. לשון ואת כנו, דמתרגמינן וית בסיסיה:

והוגניהן - כמו ואוגניהן, כלומר שפתותיהן:

ואזניהן - מקום שתוחבין בו הבית יד:

המקבלין - שיש להן תוך:

מנגבן והן טהורין - דלא חשיבי הני חיבור להביא טומאת משקין לכלי שיש בו בית קבול, וסגי בניגוב. אבל לכלי שאין לו תוך בעי טבילה:

ואזניו וידיו טהורין - עבדו רבנן ביה הכירא, כי היכי דלא לשרוף עלייהו תרומה וקדשים. ודוקא בתרומה עבדו הכירא אבל לא בקדשים, כדתנן לקמן בפרקין:

פירוש תוספות יום טוב

שנפלו עליהן משקין. ירצה בו משקים טמאים. הרמב"ם:

ושאר כל הכלים שאינם יכולים לקבל רמונים. ונ"א ל"ג. שאינם יכולים לקבל רמונים. וכן בגירסת מהר"ם ועוד גורס שיש להם אזנים ותוך:

ואזנו וידיו טהורים. כתב הר"ב עבדו ביה רבנן היכרא כו'. כמו שפי' בר"פ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וידות הכלים המקבלים:    פי' הרא"ש ז"ל ידות הכלים אפי' יש ליד בית קבול מנגבן והן טהורים דכל כלי שחלוק תוכו מאחוריו לא גזרו לו טומאת משקים אלא כשנפלו משקים על אחוריו אבל לא על הבסיס והאוגן והאוזן והיד אפי' יש לו בית קבול לעולם טהור כי לא נעשה לקבלה אבל שאר כלים שאין אחוריהם חלוק מתוכן בכל מקום שנפלו עליו משקים כולו טמא ע"כ והוא פירוש הרמב"ם ז"ל: מלות שאינם יכולים לקבל רמונים לא גרסי' להו:

ואוגנו:    פי' רש"י ז"ל שם בחגיגה שפתו הכפולה לצד חוץ:

תפארת ישראל

יכין

כני כלים:    היינו בסיס שמגוף הכלי שמתפשטין שוליו ומתרחבין מדפני הכלי ולהלאה סביב. כדי שיעמוד הכלי יפה על מכונתו:

ואוגניהם:    הוא שפת פה הכלי. שמתפשט גם הוא לחוץ ולהלאה מדפני הכלי סביב לנוי:

ואזניהם:    הוא כעין קשת שבאחורי הכלי לאחזו שם:

וידות הכלים:    הוא כיד ארוך שמתפשט להלאה מאחורי הכלי. וג"כ עשוי לאחיזה:

המקבלים:    מלת המקבלים אכולהו קאי. דבכולהו צריך שיהיה להכלי עצמו ב"ק. ואז לא חשיבי הנהו שיביאו טומאה על עצמן. משא"כ כשאין לגוף הכלי ב"ק. חשיבי הנהו כאחורי כלי. דבנפלו עליהן משקין. אז עכ"פ הן עצמן כולן טמא. וכמבואר בסיפא:

:    ל"ג לכל המוקף. וסירכא דלישנא מפרק י"ז מ"ד נשלל להכא. אבל לא שייכי הכא כלל:

שאין להם אחוריים ותוך:    שאין חילוק בהן בין שנפלו משקין על אחוריו או לתוכו:

שנפלו משקין על מקצתו כולו טמא:    דכמו שאין חילוק בהן עצמן בין שנפלו משקין על אחוריו או לתוכו דכולו טמא. כ"כ בנפלו על כנו או אוגנו וכדומה כולו טמא:

כלי שנטמא אחוריו כמשקין:    מלתא אחריתא קאמר השתא ופרושי קמפרש מה דתנינן בריש פרקן כל הכלים יש בהן חילוק בין אחוריים ותוך. מפרש הכא מה חילוקן דהיינו כלי שיש לו ב"ק. שנטמא וכו':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים