משנה כלים א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק א · משנה ג | >>
למעלה מהן, בועל נדה, שהוא מטמא משכב טז תחתון כעליון.
למעלה מהן, זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו, ודם הנדהיט, שהן מטמאין במגע ובמשא.
למעלה מהן, מרכבכ, שהוא מטמא תחת אבן מסמא.
למעלה מן המרכב, משכב, ששוה מגעו למשאו.
למעלה מן המשכב, הזבכד, שהזב עושה משכב, ואין משכב עושה משכב.
לְמַעְלָה מֵהֶן,
- בּוֹעֵל נִדָּה,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן.
- לְמַעְלָה מֵהֶן,
- זוֹבוֹ שֶׁל זָב
- וְרֻקּוֹ
- וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ
- וּמֵימֵי רַגְלָיו,
- וְדַם הַנִּדָּה,
- שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא.
- זוֹבוֹ שֶׁל זָב
- לְמַעְלָה מֵהֶן, מֶרְכָּב,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא תַּחַת אֶבֶּן מְסָמָא.
- לְמַעְלָה מִן הַמֶּרְכָּב, מִשְׁכָּב,
- שֶׁשָּׁוֶה מַגָּעוֹ לְמַשָּׂאוֹ.
- לְמַעְלָה מִן הַמִּשְׁכָּב, הַזָּב,
- שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב,
- וְאֵין מִשְׁכָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב:
למעלה מהן - בועל נידה,
- שהוא מטמא משכב תחתון כעליון.
- למעלה מהן - זובו של זב,
- ורוקו, ושכבת זרעו, ומימי רגליו,
- ודם הנידה,
- שהן מטמאין במגע, ובמשא.
- למעלה מהן - מרכב,
- שהוא מטמא תחת אבן משמא.
- למעלה מן המרכב - משכב,
- ששוה מגעו למשאו.
- למעלה מן המשכב - הזב,
- שהזב עושה משכב - ואין משכב עושה משכב.
אמרינן בבועל הנדה "ואם שכב ישכב איש אותה, ותהי נדתה עליו, וטמא שיבעה ימים"(ויקרא טו, כד), הנה מאמרו "ותהי נדתה עליו" נדע שהוא יטמא משכב ומושב כמו שתטמא היא. אבל אמר אחר זה "וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא"(ויקרא טו, כד), בא הקבלה שהוא יעשה תנאי לזה הדין, ואמר שאשר אמרתי לך "ותהי נדתה עליו" הוא שיהיה גופו כמו גופה, רוצה לומר שיהיה אב מטמא במגע ובמשא כנדה לאדם ולכלי חרס, כמו שאמרו בספרא "מה היא מטמא אדם וכלי חרס, אף הוא מטמא אדם וכלי חרס".
אמנם משכבו הנה הוא לא יהיה אב כמו משכבה, ואמנם יהיה משכבו ולד כמו כלים שנגע בהן ולזה אמר "יטמא", רוצה לומר שהוא יטמא בעצמו, ולא יטמא אדם וכלים כמו משכב זב וזבה ונדה ויולדת. אבל אמנם יטמא אוכלים ומשקים לבד כמו כל ולד הטומאה, ולשון ספרא "נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטמא אדם וכלים, ותלאו לטומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין".
והנה יתבאר לך במסכת זבים שהכלים אשר יגעו על הזב, ואם לא יגעו בגופו אבל יהיה ביניהם הבדל, הנה הן כמו כלים שנגע בהן ויהיו ראשון לטומאה ויטמאו אוכלים ומשקים. וכאשר שמעת משכב, לא ילך במחשבתך שיגע זה הטמא במשכב ואי אפשר, אבל אילו יהיה אלף בגדים זה למעלה מזה או אלף כסאות זו למעלה מזו וישב הטמא עליהן, הנה כל אלו הבגדים יקראו משכב, ואין הפרש בין הכלי הדבוק לגופו או הכלי הדבוק לארץ, ומה שביניהם הכל טומאת משכב, ושמור זה.
ויתבאר לך ממה שכתבנו שמשכב בועל נדה יטמא אוכלין ומשקין לבד כמו שיטמא הדבר אשר יהיה על הזב, וזהו עניין אמרם מטמא משכב התחתון כעליון, אמרו "שיהיה תחתונו של בועל נדה, כעליונו של זב". ודע שאין הבדל בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה לעניין טומאה, אמרו "שכב ישכב לרבות שתי שכיבות, ואם לרבות מערה כגומר ביאה". וכן מתנאי זה הבועל שיהיה בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה.
ואמר השם יתברך בזב "זובו טמא הוא"(ויקרא טו, ב), וזה ראיה על היות עצם הדבר הניגר טמא. ואמרו "וזאת תהיה טומאתו בזובו"(ויקרא טו, ג), ובאה הקבלה "וזאת לרבות שכבת זרעו ומימי רגלו, דאי אפשר בלי צחצוחי זיבה". אולם רוקו הנה הוא פסוק "וכי ירוק הזב בטהור"(ויקרא טו, ח) וגו'. ואמר בנדה "והדוה בנדתה"(ויקרא טו, לג), ובא הביאור מדוה כמוה, רוצה לומר שדמה יטמא כמו טומאת גופה. וזה כולו תטמא במגע ובמשא, ותטמא בכל שהוא וזהו החומרא הנוספת בו, ולזה אמר בו אחר בועל נדה למעלה מהן, ואם היה בועל נדה כמו כן יטמא במגע ובמשא כנדה כמו שבארנו אבל כללו, וזהו בכל שהוא. ובגמר נדה "זובו טמא הוא, כי אצטריך קרא לאתויי במה שהוא לנוגע ולנושא". וכן שאריתו מושגת בזוב, ואין בזה הפרש בין נוגע לנושא, רוצה לומר שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו ובשעת נשיאתו, כמו שיתבאר בסוף מסכת זבים.
עוד אמר למעלה מהן מרכב (ומושב) - הוא כל מה שיכשר לרכיבה כמו הכסא והמרדעת והאוכף וזולתן, כאשר יגיע כבדות הזב עליו, ואפילו היה הבדל בין גשם הזב וגוף המרכב אבן מושם שם, הנה המרכב יטמא והיה מרכב הזב.
ופירוש אבן מסמא - כמו "ושומת על פום גובא"(דניאל ו, יח).
וכבר בארנו שזב וזבה ונדה ויולדת באלו הפנים שווה, ושהכל עושים מרכב ומשכב, ורוקן ומימי רגליהן טמא.
ומשכב - הוא כל מה שהוא מוכן לשכיבה עליו. כאשר שכב עליו הזב או אחד מהנזכרים עמו יטמאו גם כן זה המשכב יהיה אב, אפילו האבן גם כן הנה עיקרו בין הזב והמשכב.
ולשון התורה שיהיו המשכב ומרכב יטמא אדם ובגדים, אמר במשכב "ואיש אשר יגע במשכבו, יכבס בגדיו"(ויקרא טו, ה), ואמר במרכב "וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא, וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב"(ויקרא טו, ט), ולא נדין על אשר נגע במרכב בטומאת בגדים. ואחר מה שבא הפסוק בנוגע במשכב שהוא מטמא בגדים, ונוגע במרכב שהוא טמא לבד ולא יטמא בגדים, אחר זה "והנושא אותן יכבס בגדיו"(ויקרא טו, י), ודין נושא מרכב ומושב הוא מטמא בגדים בשעה שנושאו. הנה יתבאר לך מזה שהמרכב חלוק מגעו ממשאו, לפי שהנוגע בו אינו מטמא בגדים בשעת נגיעתו, ונושאו מטמא בגדים בשעת נשיאותו, כמו הנבלה ומי חטאת שיש בו כדי הזייה לפי מה שהתבאר. אולם המשכב שווה מגעו ומשאו, לפי שהוא יטמא בגדים הנוגע בו והנושאו.
ואמר השם יתברך "כל המשכב, אשר ישכב עליו הזב, יטמא"(ויקרא טו, ד), ובספרא "הזב עושה משכב, ואין משכב עושה משכב", אלא כאשר הגיע משכב הזב על כלי יהיה זה הכלי ראשון לטומאה, ואין הפרש בין הכלי אשר יגע במשכבו או אשר ינשא עליו המשכב ויגע בו, לפי שכבר בארתי לך שאין שם מה שיטמא במשא זולת האדם:
משכב התחתון כעליון. בריש בנות כותים (דף לב:) מפרש דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו שיהיה תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב ואינו מטמא אדם וכלים כדין משכב של זב אלא אוכלין ומשקין דוקא. ודרשינן התם מדכתיב בפ' זאת תהיה תורת המצורע ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס כו' וברייתא היא בתורת כהנים ונקט אדם וכלי חרס משום רבותא. לפי שמצינו נושא את הנבלה דמטמא כל כלים חוץ מאדם וכלי חרס כדמפרש לעיל. ומסיק התם בנדה אי מה היא מטמאה משכבות ומושבות כו' ת"ל וכל המשכב כלומר דבבועל נדה גופיה כתיב וכל המשכב שאין תלמוד [לומר] דהא כתיב ותהי נדתה עליו ולא בא אלא לנתקו מטומאה חמורה והביאו לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין. וצריך לדקדק בבועל נדה אם יש לו מעיינות או לא ואם מטמא אדם לטמא בגדים במגע ובמשא כגון אדם הנושא או הנוגע בו דכיון דכתיב (ויקרא טו) ותהי נדתה עליו דינו כנדה והנושאה או הנוגע בה מטמא בגדים כדיליף בת"כ מק"ו דמשכב ומושב דתניא בפרשת זאת תהיה כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהא הנוגע בה מטמא בגדים הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים כו'. ומהאי ק"ו נמי יש ללמוד הנושאה. ומיהו מגע בועל נדה תניא התם (נדה דף לג.) בהדיא בתר דמסיק נתקו הכתוב מטומאה חמורה לטומאה קלה שלא יטמא אלא אוכלין ומשקין. נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו מטמא אחד ופוסל אחד אף משכבו מטמא אחד ופוסל אחד. ואם נאמר דהוא הדין הנושאו נמי לא יטמא בגדים א"כ נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא את הנבלה מטמא בגדים והיכי קתני הכא למעלה מהן בועל נדה כמו כן נבלה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה למעלה מבועל נדה. ומיהו הכא איכא לפרושי דלמעלה מהן דקתני כולהו אבבא קמייתא קיימי אאבות הטומאות השרץ והשכבת זרע וטמא מת ומי חטאת שאין בהן כדי הזייה. אבל על כרחין צריך לומר דלא אתא למימר שיהא חמור מהן העליון לכל דבר דהא קתני לקמיה למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה. ומצינו דזבה נמי חמורה ממצורע דזבה מטמאה את בועלה ואין מצורעת מטמאה את בועלה כדדרשינן בת"כ ואם שכוב ישכב איש אותה פרט למצורעת ועוד חמור כדאמרינן בפסחים פ' אלו דברים (דף סז:) אדרבה זב חמור שכן עושה משכב ומושב ומטמא כלי חרס בהסיטו דהא משמע בת"כ דמצורע בימי גמרו אין עושה משכב ומושב כדקתני אההוא קרא דוגלח את כל שערו. ומשמע נמי כן בפרק בתרא דנדה (דף סט:) באבן מסמא דלא שייך אלא במשכבות ומושבות הני מילי לטמא אוכלין ומשקין אבל משכב ומושב דזב חמור דמטמא אדם לטמא בגדים. ומיהו יש מפרשים ההיא דפסחים במצורע בימי ספירו ואינו עושה משכב ומושב כדקתני בת"כ אבל בימי גמרו עושה ולא יתכן דבימי ספירו אין משתלח חוץ לשלש מחנות כדתנן בתר דנגע בימי ספירו נכנס למחנה אחת אלא בימי גמרו איירי ואוכלין ומשקין כדפרישית. והא דאיצטריך בת"כ אותה פרט למצורעת דאינה מטמאה את בועלה היינו דלא תילף מהיקשא דאמר בפרק בנות כותים (דף לד:) לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ואקשיה רחמנא מצורע לזב ומצורעת לזבה מדכתיב ולנקבה. והא דלא ילפינן מהיקשא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים משום דדרשינן בפ' דם הנדה (דף נד:) הזב ולא אבן המנוגעת והוא הדין ולא מצורע וכן הא דקתני למעלה מהן מרכב והלא זובו של זב וחבריו נמי חמורין ממנו שמטמאים אדם במגע לטמא בגדים משא"כ במרכב כמו שאפרש. וכל סדר משנה זו קתני למעלה אע"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון דבדבר זה מיהא למעלה משלפניו:
למעלה מהן זובו של זב. כל הני דשוה מגען למשאן ובין במגע ובין במשא מטמאין אדם לטמא בגדים וכלים חוץ מאדם וכלי חרס וכולהו נפקא לן בפרק דם הנדה (דף נה.) מקראי זובו של זב דכתיב זובו טמא לימד על הזוב דהוא טמא וכתיב והזב את זובו מקיש את זובו לו מה הוא לא חלק בין מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים כו':
ורוקו. נפקא לן מדכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב ומרבי ליה התם בין למגע בין למשא:
ומימי רגליו. יליף התם מרוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע. ושכבת הזרע אע"ג דשכבת זרע דעלמא לא מטמא אלא במגע הכא בשכבת זרע דזב דחמיר ולא משום דא"א בלא צחצוחי זיבה אלא דמייתי לה בק"ו מרוקו כדאיתא בס"פ כיצד הרגל (דף כה.) ומה טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא:
דם הנדה. דאמר קרא (ויקרא טו) והדוה בנדתה הדוה מטמאה כמותה ונדה מטמא אדם לטמא בגדים מפרש לעיל. וכל הני מטמאים בכל שהוא כדתנן בפרק יוצא דופן (דף מ.) גבי זוב ודם הנדה:
למעלה מהן מרכב. התפוס שבאוכף קרוי מרכב כדאיתא בפ' בכל מערבין (דף כז.) האוכף טמא מושב והתפוס שלו טמא מרכב. ותנן לקמן בפ' כ"ג (מ"ב) אלו מטמאין משום מרכב זריז האשקלוני וכו' וגם כאן מוכח דלא אתי למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר דהא זובו של זב וחבריו מטמאין אדם במגע לטמא בגדים ואילו מרכב לא מטמא אדם כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמיה בפ' כ"ג מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. ותניא בת"כ הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו תחתיו של זב או יכול תחתיו של מרכב [וכו'] כלומר דההוא קרא אמרכב דלעיל מיניה קאי ותחתיו דזב היינו מרכב דהוא תחתיו של זב ונשען רובו של זב עליו ומוכח ההוא קרא דחלוק מגעו ממשאו:
שהוא מטמא תחת אבן מסמא. כגון שהמרכב תחת האבן ובא וישב הזב ע"ג האבן ואח"כ ירד הזב מעליה ובא הטהור וישב עליה בעוד שהמרכב תחתיה נטמא הטהור מחמת המרכב שתחת האבן דתניא בת"כ בפרשת זאת תהיה והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפי' ע"ג אבן מסמא ת"ל אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקן כמלא ת"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא ואין לי אלא משכב ומושב מרכב מנין ודין הוא אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נושא לנישא במשכב כלומר דשניהם טמאין הנושא את המשכב והנישא על המשכב שישב הטהור על האבן ומשכב הזב תחת האבן לא נחלק בין נושא לנישא במרכב מה לי [לא] חלק בין נושא לנישא במשכב שלא חלק מגעו ממשאו לא נחלוק בין נושא לנישא במרכב שחלק מגעו ממשאו ת"ל כלי לרבות את המרכב ובדבר זה מרכב למעלה מזובו של זב וחביריו דלא מטמא באבן מסמא מדכתיב והנושא אותם דאותם מיעוט ודריש הנושא כמו הנישא כדאשכחנא בפרק בנות כותים (דף לג.) והנישא כתיב דהכא בנישא ע"ג הדם איירי שהדם תחת האבן והטהור יושב עליה דטהור הנושא את דם הנדה טמא דדם הנדה מטמא אדם במשא לטמא בגדים כדתנן הכא אבל הנישא ע"ג הדם טהור. והשתא איכא תרי גווני אבן מסמא אחד שהזב ע"ג האבן ומשכבות ומושבות תחתיו דשאר דברים לא מטמו באבן מסמא דהא מקרא דאשר ישב אתרבי. ותנן בפרק בתרא דמס' זבים (מ"ב) כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. ואחד שהמשכב ומושב תחת האבן והטהור יושב עליה ובכה"ג איירי בפ' דם הנדה (דף לד:) דממעט דמה ממה דכתיב בפרשת זב דקאי והנושא אותם אמשכב ומושב ומרכב דכתיבי בההיא עניינא ומתרבו לטמאות באבן מסמא. וכתב אותם למעוטי זוב ודם הנדה. וניחא השתא בההיא דנדה דאחר שמיעט מהיא ולא דמה דאין דמה עושה משכב ומושב מאי קשיא ליה תו אי מה היא מטמא באבן מסמא דאי כשהנדה ע"ג האבן מיירי הא זב ונדה לא מטמאו באבן מסמא אלא הראוי למשכב ומושב והאדם וכבר מיעט בו דמה מטומאה זו אלא בכי האי אבן מסמא מיירי שהדם תחת האבן דכיו"ב בנדה והזב מטמא כדתנן בפ' בתרא דמס' זבים כל הנישא ע"ג הזב טמא. כיצד אצבע של זב תחת האבן או תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד. וכתב אותם למעוטי דמה ואע"ג דמדוה כמותה אם דמה תחת הנדבך והטהור למעלה. ודבר תימה הוא בההיא דמה כדדריש אותם למעוטי דמה. ובת"כ דריש ליה לרבות דמה ושאר כמה דברים דהכי תניא התם והנושא אותם מה ת"ל שיכול אין לי (אלא) מטמא בגדים אלא מרכב לבד משכב ומושב מנין כו' ת"ל והנושא אותם לרבות את משכב ומושב ר' אליעזר אומר והנושא אותם מה ת"ל יכול אין לי מטמא אלא אלו בלבד מנין שכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה ת"ל והנושא אותם לרבות כל האמור בענין. ונראה לפרש דסוגיא דדם הנדה כרבנן ותדע דהא ר' אליעזר מרבי מימי רגליו ודם הנדה מדכתיב אותם והתם בפ' דם הנדה דריש ליה מקראי אחריני. ואע"ג דהתם דרשינן אותם למעוטי והכא דרשי ליה רבנן לרבות סברא הוא דלגבי משכב ומושב האמורים בענין אתי לרבות אבל לגבי דם הנדה דלא כתב בההיא ענינא אתי למעט ועוד יש לפרש להוסיף על מה שפירשתי דכל משא שאין בו לא מגע ולא היסט היינו אבן מסמא הנזכר כאן ובשבת פרק ר"ע (דף פג:) ובפרק דם הנדה (דף נה.) ובפרק תינוקות (דף סט:) וכמה מקומות בהש"ס יש דברים דמטמא בין במגע בין במשא בהיסט בין במשא כגון זב וזבה ונדה ויולדת ומצורע ומשכב ומושב. ויש דברים דבמגע מטמאין ולא במשא כגון נבלה ומת וזובו של זב ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה כל זה מוכיח בפ' בתרא דמסכת זבים ומנלן הא בין בנבלה בין בזב כתיב והנושא מ"ש זה מזה אלא משום דממעטינן להו מדכתיב אותם ומאבן מסמא בפ' דם הנדה (דף נה.) ור' אליעזר דפליג בפ' בתרא דזבים דאמר אף הנושא לטעמיה דדריש ליה בת"כ לרבות. ומיהו אף הנושא דקאמר ר' אליעזר גבי נבלה לאו נושא ממש כדפי' במס' זבין. ועוד תדע דתנן בפ' התינוקת (שם סט:) הזב והזבה (צ"ל שמתו מטמאין במשא) יטמאו (מטמא) במשא עד שימוק הבשר. ופריך בגמ' אטו מת מי לא מטמא במשא מאי קושיא אין ודאי לא מטמא במשא אא"כ הסיט וזב וזבה מטמאין במשא בלא היסט. אלא על כרחיך הא דמשני מאי (צ"ל משא) משכב אבן מסמא כדכתיב והתיית אבן חדא ושומת על פום גובא דמעיקרא א"ל (צ"ל דס"ד) דעד דאיירי בסתם משא שנושא ממקום למקום ומשני מאי משא אבן מסמא שאין זז ממקומו מלשון שומת על פום גובא שאין זזה ממקומו וכאן כשאצבע הטהור תחת האבן והמת מלמעלה בין כשהמת מלמטה והטהור מלמעלה וכגון דקיימי זה שלא כנגד זה דליכא לא היסט ולא אהל דאי משום מת טהור ואי זב טמא דמכביד. ובכל מקום שמזכיר אבן מסמא לאו דוקא אבן דכך שוה נסר או נייר שיפסיק דבר שאין מקבל טומאה ומשום קרא נקט אבן ועיקר טעם תלוי בזה שעומד במקום אחד ולא זז ולא הסיט. וכוליה פירקא בפרק בתרא דזבים מוכיח כן דאהנהו דמטמאו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואחד הנושא ואחד הנישא ואהנהו דלא מטמו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואילו נושא ונישא לא קתני:
למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. באבן מסמא מטמא במרכב דמחד קרא דריש להו בת"כ כדפרישית. ועוד חמור ממנו ששוה מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים מגעו בהדיא כתיב ביה (ויקרא טו) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ומשאו מרבינן מדכתי' גבי מרכב (שם) והנושא אותם כדתניא בת"כ כדפרי':
למעלה מן המשכב הזב שהזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. כל טומאות שבמשכב ישנו בזב שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן והטהור מלמעלה כדפרישית לעיל וכה"ג אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא כדתנן במס' זבים (פ"ה) ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב (שם) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים דילפינן בק"ו ממשכבו כדפרישית לעיל איש אשר יגע במשכבו אדם הנוגע במשכבו מטמא בגדים. ומצינו נמי חומרא במשכב שאין בזב כדתניא בת"כ בפרשת זאת תהיה אם נאמרו בזב למה נאמרו במשכב ואם נאמרו במשכב למה נאמרו בזב פירוש דדריש התם בבשר הזב ולא בעצם הפורש ממנו ולא בבשר הפורש ממנו וגבי משכב נמי דריש התם לעיל במשכבו ואם נשבר טהור כגון סנדל טמא מדרס שנפסקה אחת מאזניו או בגד גדול שנקרע ממנו פחות מג' על ג' דאע"פ שהסנדל והבגד עודם בטומאתן האזן והקרע טהורים ועל זה נאמר למה נאמר בשניהם ומסיק מפני שיש במשכב שאין בזב ויש בזב שאין במשכב. הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. חיבורי משכב טמאין חיבורי הזב טהורין. פירוש (צ"ל דדרשינן) (דפירש רש"י) התם בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקלקין שעליו ולא בשיראים ולא בנזמים ולא בטבעות אע"פ שאינן יוצאין וכי האי גוונא במשכב טמא כגון חבל היוצא מן המטה מחמשה ועד עשרה כדדרשינן התם או אם יש צואה דבוקה במטה דינה כמטה. וכן אם טבעת מחוברת בה לנוי ואין יוצאין ממנה דהא דתניא בפ' במה בהמה (דף נב.) טבעת אדם טמאה טבעת בהמה וכלים ושאר כל הטבעות טהורות התם כשאינה מחוברת בכלים שיוצאין מן הכלים ומ"מ אע"פ שיש במשכב שאין בזב תני שפיר למעלה הואיל ובדבר זה מיהא הוא למעלה ממנו כדפרי' לעיל:
בועל נדה - כתיב ביה (ויקרא טו) ותהי נדתה עליו, למדנו שהוא מטמא משכב ומושב כנדה, וכתיב בתריה וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא, ואין צריך לומר, אלא לפרושי ותהי נדתה עליו דרישא אתא, והכי קאמר, האי ותהי. נדתה עליו שאמרתי לך, לא אמרתי אלא לענין שיהיה אב הטומאה כנדה, מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף הוא מטמא אדם וכלי חרס, אכל לעשות משכב ומושב כל אשר ישכב עליו יטמא הוא, ולא יטמא אדם וכלים כמשכב הנדה שמטמא אדם וכלים, אלא דין ראשון לטומאה יש לו שמטמא אוכלים ומשקין בלבד:
משכב תחתון כעליון - כלומר, משכב תחתון של בועל נדה כעליונו של זב, מה עליונו של זב היינו כלים שעל גבי הזב כגון עשר מצעות זו על גב זו וכולן על גבי הזב בין שנגע בהן הזב בין שלא נגע, טמאין ומטמאין אוכלין ומשקין אבל לא אדם וכלים יז, אף תחתונו של בועל נדה דהיינו המצעות שתחתיו מטמאין אוכלים ומשקין ולא אדם וכלים. דאילו תחתונו של זב וזבה ונדה ויולדת, אפילו עשר מצעות זו על גב זו ואחד מן הטמאין הללו בעליון, כולן שתחתיו טמאין ומטמאין אדם וכלים:
למעלה מהן זובו של זב וכו' - משום דהנך דחשיב ואזיל מטמאין בכל שהן יח במגע ובמשא, ובועל נדה אין מטמא עד שישא את כולו, משום הכי קתני למעלה מהן, כלומר דהנך דחשיב הן למעלה מבועל נדה, לפי שהן מטמאין בכל שהן מה שאין כן בבועל נדה:
שהם מטמאין במגע ובמשא - ששוה מגען למשאן, דבין במגע בין במשא מטמאין אדם לטמא בגדים וכלים חוץ מאדם וכלי חרס:
מרכב - התפוס של אוכף קרוי מרכב כא. שהאוכף עצמו שאדם רוכב עליו טמא משום מושב, והתפוס שלו טמא משום מרכב:
שהוא מטמא תחת אבן מסמא - אבן גדולה וכבדה. כדכתיב (דניאל ו יח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. ואם היתה אבן גדולה ע"ג התפוס של מרכב והזב תופס בה כב, אע"פ שאין כובדו של זב ניכר על המרכב, נטמא התפוס כג שתחת האבן משום מרכב:
למעלה מן המרכב משכב - דבאבן מסמא מטמא משכב כמו מרכב, ועוד חמור ממנו דשוה מגעו למשאו לטמא אדם לטמא בגדים. מגעו בהדיא כתיב ביה (ויקרא טו) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו. ומשאו, דלאחר שהזכיר. הכתוב דין מגע המשכב ודין מגע של מרכב נאמר והנושא אותם יכבס בגדיו, אלמא במשכב בין מגע בין משא טעונים כבוס בגדים, אבל במרכב חילק הכתוב בין מגע למשא דכתיב (שם) וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא, ואילו יכבס בגדיו לא כתיב:
ואין משכב עושה משכב - דכתיב (שם) כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא, זב עושה משכב ואין משכב עושה משכב. והילכך אם נגע משכב הזב בכלים אינם אלא ראשון לטומאה. נמצא זב למעלה ממשכב:
למעלה מהן בועל נדה כו'. עי' מה שאכתוב בדבור למעלה מהן זובו וכו':
שהוא מטמא משכב תחתון כעליון. פירש הר"ב כעליונו של זב מה עליונו של זב כו'. במשנה ו' פ"ד דזבים. ומשום לעולם ילמד אדם לתלמידיו בלשון קצרה. לא האריך למתני עושה משכב תחתון לטמא אוכלים ומשקין [*ועי' מ"ש בפרק כ"ז משנה ג' ובפכ"ח משנה ט']:
משכב. והר"ב נקט בלישניה משכב ומושב וכן בכמה מקומות ששנינו משכב ונקט משכב ומושב. ולא קשיא שזהו שכתב רמב"ם במשנה דלקמן כאשר שמעת משכב ומושב בכל מקום הנה לא תחשוב שבין המשכב והמושב חלוק לטומאה כמו שבין המרכב והמשכב. כמו שביארנו. אבל דין המשכב והמושב אחד. אמנם תחלף בתמונה ובשיעור לפי [שיש] מי שיכשר למשכב [ויש] מי שיכשר למושב לבד לא למשכב. ולשון ספרא משכב שהוא מיוחד לשכיבה. ומושב שהוא מיוחד לישיבה. ע"כ:
למעלה מהן זובו כו'. ל' הר"ב משום דהנך דחשיב ואזיל מטמאין בכל שהן במגע ובמשא וכו'. כ"כ הרמב"ם. ותמיהני דבמשנה ב' פ"ה דנדה מפרשים דזוב אינו מטמא בכל שהוא. אלא לרואה. וכמו שפירשו בשכבת זרע לבעל קרי בריש פירקין. ומיהו בל' הרמב"ם דהתם יש קצת לדקדק דלא קאמר שצריך כעדשה לנוגע אלא בש"ז בלבד. ודשל בעל קרי ולא דשל זב. אע"פ שהוא דוחק בלשונו. מ"מ נוכל לצדד כן. וכן משמע בחבורו שבפ"ה מה' אבות הטומאות כתב דין ש"ז שהוא לרואה במשהו ולנוגע בכעדשה. ובפ"א מה' מטמאי משכב כתב רוק הזב וש"ז כו' ומטמא בכל שהוא במגע ובמשא. אבל להר"ב שכתב בהדיא התם (בזבים) [צ"ל בנדה מ"ב פ"ה בד"ה ומטמאין וכו'] דזוב אינו מטמא לנוגע עד שיגע בכעדשה קשיא. ואע"פ שאפ"ל דהכא מפרש כמ"ד בגמ' פ"ה דנדה דף מ"ג בש"ז דבעל קרי שאף לנוגע במשהו. דתנאי נינהו כדאיתא התם. מ"מ דברי הר"ב סותרין זה את זה. וכן יש לדקדק מנלן להחמיר טפת זוב או ש"ז של זב שיהא חמור לטמא בכל שהוא אף לנוגע יותר משל ש"ז דאחר שאינו זב. והרמב"ם שכתב בפירושו וז"ל. ובגמ' נדה זובו טמא הוא כי אצטריך קרא [לאתויי בכל] שהוא לנוגע ולנושא וכן [האחרים נתרבו] בזוב. ע"כ. ודקדקתי במקומו שהוא בפ"ז דף נ"ה. ולא אמרו שם. אלא כי אצטריך קרא למשא. כלומר דלמגע לא אצטריך דלא גרע מש"ז. כדאיתא התם. ולא מצאתי שיאמרו בכל שהוא כגירסתו של הרמב"ם ומ"ש הרמב"ם והר"ב. ובועל נדה אין מטמא עד שישא את כולו. עיין בפ"ד דזבים מ"ד. ועוד עיין שם פ"ה משנה ב' [*ובר"ש מייתי ברייתא דת"כ והיא סיפא דברייתא שכתב הר"ב לעיל דלמדין למשכב בועל נדה שיהא] כעליונו של זב דתני בסיפא נמצאת אומר משכבו כמגעו מה מגעו מטמא אחד ופוסל אחד אף משכבו מטמא א' ופוסל א' [ע"כ] . והשתא אין לנו לדחוק כלל אלא נפרש למעלה מהן זובו כו' שמטמא במגע ובמשא פירוש ששוה מגעו למשאו כדמסיק נמי הר"ב והרמב"ם ואילו בועל נדה אין שוה מגעו למשאו. ובאמת שהרמב"ם כתב בפירושו. וכן בחבורו פ"ג מהלכות מטמאי משכב. דבועל נדה מטמא במגע ובמשא כנדה. ויש לתמוה עליו מזאת הברייתא [עי' במל"מ שהאריך] בזה אבל מסקנת הר"ש. דבועל נדה אינו מטמא במשא לטמא בגדים. כמו שאינו מטמא במגע כההיא ברייתא דת"כ. אע"ג דהשתא נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא נבלה מטמא בגדים אפ"ה קתני שפיר למעלה מהן. אע"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון דבדבר זה מיהו למעלה משלפניו. וכמ"ש ג"כ הר"ב במשנה דלקמן. [*וכן עיין לקמן בסמוך בד"ה למעלה מהן מרכב כו']:
זובו של זב ורוקו כו'. כולו נפקא לן בפרק דם הנדה (דף נה) מקראי. זובו של זב דכתיב (ויקרא טו) זובו טמא לימד על הזוב דהוא טמא. וכתיב (שם) והזב את זובו מקיש את זובו לו. מה הוא לא חלק בין מגעו למשא לטמא אדם לטמא בגדים כו'. ורוקו נפקא לן מדכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב ומרבי ליה התם בין למגע בין למשא. ומימי רגליו יליף התם מרוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע. ושכבת זרעו. אע"ג דש"ז דעלמא לא מטמא אלא במגע. הכא בש"ז דזוב דחמיר ולא משום דא"א בלא צחצוח זיבה אלא דמייתי ליה בק"ו מרוקו וכדאיתא בסוף פרק כיצד הרגל. ומה טהור בטהור. טמא בטמא. טמא בטהור אינו דין שיהא טמא בטמא. דם הנדה. דקאמר קרא (שם) והדוה בנדתה הדוה מטמאה כמותה. ונדה מטמאה אדם לטמא בגדים. הר"ש. ותו התם [דף נד ע"ב] אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים אף דמה עושה משכב ומושב כו'. דמה בר משכב ומושב הוא כו'. ואמר קרא (שם) אשר היא יושבת עליו. היא ולא דמה. אי מה היא מטמאה באבן מסמא אף מדוה נמי מטמא באבן מסמא. אמר רב אשי אמר קרא והנושא אותם. אותם מיעוטא הוא:
למעלה מהן מרכב. לא אתא למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר. דהא זובו של זב וחביריו מטמאים אדם במגע לטמא בגדים. ואילו מרכב לא מטמא אדם. כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב. ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמן בפרק כ"ג משנה ב' מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. הר"ש:
מרכב. לשון הר"ב התפוס של אוכף קרוי מרכב וכן פי' הר"ש. וז"ל רש"י ברפ"ג דערובין. תפוס דאוכף
) ארצו"ן בלע"ז. שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצון. ולהכי מטמא משום מרכב. ע"כ. וכ"כ בפי' החומש בפ' מצורע שהארצו"ן מטמא משום מרכב. והאוכף עצמו מטמא משוס מושב. ע"כ. ומצאתי כתוב התפוס הוא מה שאחורי האיש כשהוא רוכב. ומה שהוא לפניו. וצריך לומר שאינו מחובר לאוכף שהוא יושב עליו. שאם הוא מחובר היה כמותו. דהיאך יהיה לאחד ב' מיני טומאות. ע"כ. אבל הרמב"ם פי' מרכב הוא כל מה שיכשר לרכיבה. כמו הכסא והמרדעת והאוכף וזולתן. ע"כ. וכן יראה פשטא דמתני' ב' פכ"ג. וכך ג"כ דעת התוס' דערובין [ד"ה אי] דאדפריך התם אדתנן כל שנישא כו'. חוץ מן הראוי למשכב ומושב. והאיכא מרכב. ומהדרינן האי מרכב היכי דמי. אי דיתיב עליה היינו מושב. כתבו התוס' תימה דבקרא כתיב מרכב ומושב ודינן חלוק זה מזה וי"ל נהי דקרא מחלק בין ישיבה דרכיבה לישיבה דעלמא. מ"מ התנא כו' כל עניני ישיבות קאמר ע"כ. שמעינן דסבירא להו דישיבה דרכיבה היא טומאת מרכב:
שהוא מטמא תחת אבן מסמא. פי' הר"ב אם היתה אבן גדולה על גב התפוס של המרכב והזב תופס בה. כלומר באבן הגדולה. אע"פ כו' נטמא התפוס. וכן פי' הרמב"ם. ואני תמה דכי תנן בכולה למעלה מהן. לא לענין קבלת טומאתן קתני אלא לענין שיטמאו אחרים. ואפשר שדעתם שכיון שמקבל טומאה ממה שעל אבן מסמא. ממילא מטמאים ג"כ אותו דבר שהוא על גבי אבן מסמא. אבל לא היה להם לסתום אלא לפרש. וז"ל הר"ש שהוא מטמא תחת אבן מסמא כגון שהמרכב תחת האבן. ובא וישב הזב על גבי האבן. ואח"כ ירד הזב מעליה ובא הטהור וישב עליה. בעוד שהמרכב תחתיה. נטמא הטהור מחמת המרכב שתחת האבן. דתניא בת"כ בפ' זאת תהיה. והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו. מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מסמא. [כלומר ואפילו על ידי אבן מסמא. ושוב ראיתי בתוספות ריש פרק דם הנדה. שהעתיקו ועל גביהן אבן מסמא. אבל בפירוש הרמב"ם משנה ג' פרק בתרא דזבים העתיקה ג"כ כגי' הר"ש. וגם בת"כ הגי' כך היא] תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא. מקום שהזב יושב ומטמא. ישב הטהור ויטמא. ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקן כמלא ת"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא. ואין לי אלא משכב ומושב. מרכב מנין. ודין הוא אם מצינו שלא חלק הכתוב בין נישא לנושא במשכב. כלומר דשניהן טמאין הנושא את המשכב. והנישא על המשכב. שישב הטהור על האבן. ומשכב הזב תחת האבן. לא נחלוק בין נושא לנישא במרכב. מה לי [לא] חלק בין נושא לנישא במשכב. שלא חלק מגעו ממשאו. לא נחלוק בין נושא לנישא במרכב. שחלק מגעו ממשאו. ת"ל כלי. לרבות את המרכב. ובדבר זה מרכב למעלה מזובו של זב וחביריו. דלא מטמא באבן מסמא. כדכתיב והנושא אותם. דאותם מיעוט. ודריש הנושא כמו הנישא כדאשכחנא בפרק בנות כותים (דף לג) והנשא כתיב דהכא בנישא ע"ג הדם איירי. שהדם תחת האבן והטהור יושב עליה. דטהור הנושא את דם הנדה טמא. דדם הנדה מטמא אדם במשא לטמא בגדים כדתנן הכא. אבל הנישא ע"ג הדם טהור. והשתא איכא תרי גווני אבן מסמא. אחד שהזב ע"ג האבן. ומשכבות ומושבות תחתיו. דשאר דברים לא מטמא באבן מסמא. דהא מקרא דאשר ישב מתרבי ותנן בפרק בתרא דמסכת זבים (משנה ב) כל שהזב נישא עליו טהור. חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. ואחד. שהמשכב ומושב תחת האבן והטהור יושב עליה. ובכה"ג איירי בפ' דם הנדה (דף נה) דממעט דמה. ממה דכתיב בפ' זב דקאי והנושא אותם אמשכב ומושב ומרכב. דכתיבי בההוא ענינא. ומתרבו לטמאות באבן מסמא. וכתב אותם למעוטי זוב ודם הנדה. ע"כ:
אבן מסמא. פי' הר"ב אבן גדולה וכבידה כו'. אע"פ שאין כובדו של זב ניכר כו'. כ"כ התוס' בריש פרק דם הנדה [ד"ה אבן] בשם ר"ת ורבינו שמואל. ומ"ש הר"ב והזב תופס בה. פי' באבן. ועיין [בפי' הר"ב] במשנה ה' פרק בתרא דזבים דאפי' נייר מפסיק. וגם הר"ש מסיק כך. אבל מטעם אחר. ובזבים ראוי להאריך:
למעלה מן המשכב הזב. כל טומאות שבמשכב ישנו בזב. שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן. והטהור מלמעלה. כדפרישי' לעיל. וכהאי גוונא אצבעו של זב תחת הנדבך. והטהור מלמעלה טמא. כדתנן במס' זבים (פ"ה מ"ב)ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב
(ויקרא טו) והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים. דילפינן בק"ו ממשכבו בת"כ בפרשת זאת תהיה במגע נדה שתטמא בגדים בק"ו ממשכבה. ומהאי ק"ו יש ללמוד הנושא'. וכן יש ללמוד בזב. הר"ש:
(טז) (על המשנה) בפ"ד דזבים מ"ו. ומשום לעולם ילמד אדם לתלמידיו בלשון קצרה לא האריך התנא למתני עושה משכב תחתון לטמא אוכלין ומשקין:
(יז) (על הברטנורא) משכב. והר"ב נקט בלישניה משכב ומושב וכן בכמה מקומות ששנינו משכב ונקט משכב ומושב. ולא קשיא כו' שדין המשכב והמושב אחד. אמנם תתחלף בתמונה ובשעור. לפי שיש מי שיוכשר למשכב ויש מי שיוכשר למושב לבד לא למשכב. ולשון ספרא, משכב שהוא מיוחד לשכיבה ומושב שהוא מיוחד לישיבה. הר"מ:
(יח) (על הברטנורא) ותמיהני דבמשנה ב' פ"ה דנדה מפרש דזוב אינו מטמא בכל שהוא אלא לרואה. וכטו שפירשו בש"ז לבעל קרי בריש פרקין כו'. אבל לרעת הרא"ש דבועל נדה אינו מטמא במגע ובמשא לטמא בגדים אתי שפיר כפשוטו למעלה מהן זוב כו' שמטמא במגע ובמשא לטמא בגדים וכדמסיק הר"ב. ואע"ג דהשתא נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא נבלה מטמא בגדים אפ"ה קתני שפיר למעלה מהן אע"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון רבדבר זה מיהו למעלה משלפניו וכמ"ש ג"כ הר"ב במשנה דלקמן וע"ע בסמוך. ועתוי"ט:
(יט) (על המשנה) זובו כו'. כולהו נפקא להו בנדה דף נ"ה מקראי. ועתוי"ט:
(כ) (על המשנה) מרכב. לא אתי למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר. דהא זובו של זב וחביריו מטמאין אדם במגע לטמא בגדים. ואלו מרכב לא מטמא אדם. כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב. ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמן בפרק כ"ג מ"ב מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. הר"ש:
(כא) (על הברטנורא) הר"ש. וז"ל רש"י תפוס דאוכף ארצי"ן בלע"ז. זאטטעל באגען. שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצי"ן ולהכי מטמא משום מרכב וכ"כ בפירוש החומש בפרשת מצורע שהארצי"ן מטמא משום מרכב. והאוכף עצמו מטמא משום מושב ע"כ. ומצאתי כתוב התפוס הוא מה שאחורי האיש כשהוא רוכב ומה שהוא לפניו. וצ"ל שאינו מחובר לאוכף שהוא יושב עליו שאם הוא מחובר היה כמותו. דהאיך יהיה לאחד שני מיני טומאות ע"כ. אבל הר"מ פירש מרכב הוא כל מה שיכשר לרכיבה. כמו הכסא והמרדעת, והאוכף וזולתן וכן הוא דעת התוספ'. ועתוי"ט:
(כב) (על הברטנורא) כלומר באבן הגדולה:
(כג) (על הברטנורא) ואני תמה דכי תנן בכולהו למעלה מהן. לא לענין קבלת טומאתן קתני אלא לענין שיטמאו אחרים ואפשר שדעתם שכיון שמקבל טומאה ממה שעל אבן מסמא. ממילא מטמאים ג"כ אותו דבר שהוא על גבי אבן מסמא. אבל כל זה הוה ליה לפרש. ועתוי"ט:
(כד) (על המשנה) הזב. כל טומאות שבמשכב ישנו בזב. שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן והטהור מלמעלה. וכהאי גוונא אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא. כדתנן במסכת זבים. ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים. דילפינן בק"ו ממשכב כו'. הר"ש. ועתוי"ט:
למעלה מהן בועל נדה: [הגה"ה כתב החכם ה"ר סלימן אוחנא ז"ל וז"ל עיין בת"כ בפ' צו דף ב' ע"ג ותמצא מפורש התם שבועל נדה אינו מטמא במשא אוכלין דקתני התם יכול יהא טמא מטמא בשר הקודש במשא וכו' ת"ל אשר יגע במגע מטמא ואינו מטמא במשא אין לי אלא טומאות קלות טומאות חמורות טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם מנין ת"ל בכל טמא ע"כ ע"ש. משמע בפירוש שאינו מטמא במשא אוכלין וכלים וה"נ משמע ממתני' דסוף זבין דקתני בועל נדה בטמא מת וכו' ותימה גדול מהרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ג מהלכות מטמאי משכב ומושב שבועל נדה מטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט והרב רבינו שמשון נסתפק אם מטמא אדם במשא לטמא בגדים במגע דלא גרע מנבלה ואפשר לפרש דברי הרמב"ם ז"ל שכתב ומטמא בהיסט אם אדם טהור הסיט בועל נדה טמא במסיט הנבלה אבל אם הסיט כלים או אוכלין טהורים עכ"ל ז"ל:] קשה קצת דהא אשכחן בועל נדה קל מן נבלה דנושא נבלה מטמא בגדים ונושא בועל נדה אינו מטמא בגדים. וי"ל דשפיר קתני למעלה מהן בועל נדה דהא ע"כ צריך לומר דלא אתא למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר דהא קתני לקמיה למעלה מן הזבה מצורע שהוא מטמא בביאה ומצינו דזבה נמי חמורה ממצורע דזבה מטמאה את בועלה ואין מצורעת מטמאה את בועלה כדדרשינן בת"כ ואם שכב ישכב איש אותה פרט למצורעת. הר"ש ז"ל:
שהוא מטמא משכב תחתון כעליון: כתב בערוך בערך תחת. ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמאין אוכלין ומשקים ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאים אדם וכלים. לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה וזכר. [הגה"ה נראה שר"ל וודאי זכר הוא דהא לא שייך בנקבה] למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים והכל ע"כ. ונראה שר"ל אבל לעולם עליונו של בועל נדה אינו מטמא אדם וכלים כמו שאמרנו:
למעלה מהן זובו של זב: בגמ' בפ' שני דב"ק בעי ומאן האי תנא דאית ליה ש"ז של זב מטמא במשא ומשני האי תנא דמתני' דקתני ושכבת זרעו. ודחי ודילמא מטעם לפי שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה ומשני א"כ ליתנייה גבי זובו מ"ש דקתני ליה גבי רוקו אלא משום דאתי בק"ו מריקו ומה רוק שהוא טהור באדם טהור. אפי' הכי באדם טמא כגון זב. טמא. ומטמא במשא. כדכתיב וכי ירוק הזב בטהור דמשמע במה שביד הטהור כדדרשינן במס' נדה דהיינו משא וכתיב וכבס בגדיו. קרי שטמא בטהור. שהטפה מטמא במגע כדכתיב וכל בגד וכל כלי עור אשר יהיה עליו ש"ז וגו'. ואדם נמי מטמא במגע. כדכתיב או איש אשר תצא ממנו ש"ז ודרשי' במס' נדה בפ' יוצא דופן מנין לרבות את הנוגע בש"ז ת"ל או איש אינו דין שיהא טמא בזב בין למגע בין למשא:
המרכב: התפוס של אוכף ותפוס היינו מה שאחורי האיש כשהוא רוכב ומה שהוא לפניו. וצריך לומר שאינו מחובר לאוכף שהוא יושב עליו שאם היה מחובר לו היה כמוהו דהיאך יהיה לכלי אחד שני מיני טומאות ולקמן נמי בפ' כ"ג תנן אלו טמאים משום מרכב זרז האשקלוני וכו' עד וטפיטן של סוס. הרא"ש ז"ל. ולא כן פירשו תוס' ז"ל בנדה ר"פ בנות כותים ד"ה עליונו של זב ולא רבינו נסים ז"ל בריש פסחים. ועיין בספר קרבן אהרן ספג דפרשת זבים:
שהוא מטמא תחת אבן מסמא: לאו דוקא אבן דכך שוה נסר או נייר שיפסיק דבר שאין מקבל טומאה ומשום קרא דכתיב והיתית אבן חדה ושומת. נקט אבן. ועיקר טעם תלוי בזה שעומד במקום אחד ולא זז ולא הסיט וכוליה פירקא בתרא דזבים מוכיח כן דאהנהו דמטמו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואחד הנושא ואחד הנישא ואהנהו דלא מטמו באבן מסמא קתני אחד הנוגע ואחד המסיט ואילו נושא ונישא לא קתני. הר"ש ז"ל: וכתב הר"י מסמא. ס"א מוסמא. ועיין במה שכתבתי בפ"ה דזבין סימן ו': ועיין רפ"ט דשבת ובפ' בתרא דנדה דף ע"א. והתם ר"פ דם הנדה כתבו תוס' ז"ל דמשום דרשא נפקא לן דאבן מסמא לא מטמא אלא אוכלין ומשקי' דלהכי איצטריך התם קרא למעוטי דם הנדה מלטמא אף באבן מסמא שהיא טומאה קלה אע"פ שהנדה עצמה מטמאה במשכב ומושב שהן טומאה חמורה וגם באבן מסמא. ועיין עוד שם בד"ה אבן מסמא:
ששוה מגעו למשאו: עיין במ"ש לקמן פ' כ"ג סי' ג':
למעלה מן המשכב הזב שהזב עושה משכב וכו': ומצינו ג"כ חומרא במשכב שאין בזב כדתניא בת"כ פרשת זאת תהיה שיש במשכב שאין בזב ויש בזב מה שאין במשכב הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב חבורי משכב טמאים וחבורי הזב טהורים פי' בשר הזב טמא ולא צואה שעליו ולא קלקלין ולא שיראין ולא נזמים ולא טבעות אע"פ שאינם יוצאים כה"ג במשכב טמא כגון חבל היוצא מן המטה מחמשה ועד עשרה או אם יש צואה דבוקה במטה דינה כמטה וכן אם טבעת מחוברת בה לנוי ואין יוצאים ממנה דהא דתנן לקמן ר"פ י"ב טבעת אדם טמאה טבעת בהמה והכלים ושאר כל הטבעות טהורים התם כשאינה מחוברת לכלים שיוצאים מן הכלים ומ"מ אע"פ שיש במשכב שאין בזב תני שפיר למעלה הואיל ובדבר זה מיהא הוא למעלה ממנו הר"ש והרא"ש ז"ל וק"ק לע"ד אמאי לא הקשו ג"כ ממאי דתנן בס"פ שני דזבין הזב מטמא את האדם בחמשה דרכים כו' והמשכב את האדם בשבעה דרכים כו' במגע ובמשא ואין לומר משום דזב נמי משאו עושה ראשון ומדרס לבד הוא דלא עביד כמ"ש שם ספ"ג וכדתנן נמי בר"פ בתרא דזבין דהא נמי אע"פ שאין משכב עושה משכב מ"מ עושה אותם ראשון כדפי' ר"ע ז"ל:
יכין
למעלה מהן בועל נדה: אף דבועל נדה קיל מהנך אבות הטומאות דלעיל דאין אדם הנושאו מטמא בגדים. עכ"פ הך חומרא אית בי' שהוא וכו':
שהוא מטמא משכב תחתון כעליון: ר"ל דמצע תחתון שלו שוה בטומאתו למצע עליון שלו דבשניהן בין שנגע או לא נגע בהן. אינן רק ראשון. ואמ"ט אדם וכלים רק אוכלין ומשקין. והיינו משום דבועל נדה אתקיש לנדה. דכמו בנדה עליון ותחתון שלה טמאים. כ"כ בבועלה כך דינו רק דבנדה וזב וזבה מצע תחתון שלהן. אם ראוי למשכב ומושב הו"ל אה"ט. ועליון שלהן בין ראוי או אינו ראוי. הו"ל רק ראשון לטומאה [ועי' זבים פ"ה מ"ב]. אבל בועל נדה בין מצע תחתון שלו הראוי או אינו ראוי למשכב או עליון שלו הראוי או אינו ראוי בין נגעו או לא נגעו שניהן אינן רק ראשון ואמ"ט אדם וכלים רק אוכלין ומשקין [ולא אמרינן בכה"ג אין היקש למחצה ועי' רמל"מ פ"ג ממשכב] ובזה חמור בועל נדה משרץ ונבילה ושאר אה"ט שנזכרו במשנה א' וב'. דבכולן בין כלי שתחתיהן או שעל גביהן. כשלא נגעו בהטומאה. טהורים לגמרי. וה"ה שבועל נדה מטמא לכל כלי או אוכלין ומשקין שנגע או נשא [עי' לעיל סי' יג] או הסיט ואפי' הסיט לכ"ח [כנדה לג א' ורש"י שם. ורמב"ם פ"ג ממשכב. וערמל"מ שם] משא"כ שאר אה"ט הנ"ל אינו מטמא לשום כלי רק במגע. ולא במשא והיסט:
אמנם לתוס' [נדה ע"א ב' ד"ה ומערה] מוכח מתוספתא שבועל נדה אמ"ט כלי בהיסט. ורק בנשא הכלי ספוקי מספקא להו אם מטמא. מיהו אדם הנוגע בבועל נדה או נשאו. להר"ש שניהן אמ"ט כלי שנגעו באותה שעה. וכן מוכח מתוספתא שהביא. א"כ גם בהנך קיל בועל נדה מאינך אה"ט דמשנה א' וב'. אבל להרמב"ם [פ"ג ממשכב ורמל"מ שם] הנוגע או נושא בועל נדה. מטמא כלי שנוגע באותה שעה. ולרבינו אברהם זעירא ורבינו ישעיה שהביאן רמל"מ שם שוה בועל נדה בזה לשאר אה"ט דלעיל. דרק הנושאו מטמא בגדים ולא הנוגע בו:
שהן מטמאין במגע ובמשא: ר"ל בין שנגע או נשא אותן חוזר אותו אדם לטמא בגדים וכלים שנגע בהן קודם שפירש מהטומא'. חוץ מאדם וכ"ח שאינן מתטמאין מהנוגע או נושא הנך אב הטומאות:
למעלה מהן מרכב: הוא דבר העשוי לישב עליו בפיסוק רגלים [רב"א] ונ"ל דלישנא קלילא נקט. דהרי אותו מקום שיושב עליו בפיסוק רגלים דינו כמושב [כעירובין ד' כ"ז א'] אלא ר"ל דכל המחובר להדבר שעשוי לישב עליו בפיסוק רגלים כדי שיסמוך עליו הרוכב. הוא הנקרא מרכב והיינו אותו הנקרא "שטעגרייף" או "שטייגבעגעל" וכ"כ הסמוכות שלפני ואחורי האוכף כדי שלא ישמט הרוכב מעל האוכף. ואותן כלים אינן עשויין לרכוב עליהן רק שיסמוך עליהן הרוכב. הנך לבד נקראין מרכב [ועי' מ"ש בס"ד ביבקש דעת סוף סי' כ"ה]:
שהוא מטמא תחת אבן מסמא: [עי' מ"ש בס"ד ביבקש דעת סי' ו' וכ"א] ור"ל שאם הי' מרכב תחת אבן גדול וישב הזב למעלה על האבן אף שע"י כבדו של אבן אין הזב מכביד על המרכב שתחת האבן אפ"ה נטמא המרכב. וכ"כ אם חזר אדם טהור וישב למעלה נטמא. מיהו עכ"פ יש במרכב ג"כ קולא מהנך דלעיל. דאין הנוגעו מטמא בגדים אף קודם שפירש מטומאה:
למעלה מן המרכב משכב: ה"ה כלי הראוי למושב דמשכב ומושב טומאתן שוה [כרמב"ם רפ"ו ממשכב] ובין שישב על המשכב או שכב על המושב נטמא אף שלא נגע בהן:
ששוה מגעו למשאו: ר"ל דמטמא במסמא כדין של המרכב. אבל עוד חמור ממרכב דשוה מגעו למשאו דבשניהן מטמא בגדים וכלים שנגע קודם שפירש מהטומאה:
ואין משכב עושה משכב: בהניח משכב טמא על גבי משכב טהור. אינו נעשה רק ראשון כשנגעו זה בזה. וכשלא נגעו נשאר בטהרתו. ובשאר החומרות כאבן מסמא וכדומה. כל מה שיש במשכב ישנם גם כן בזב עצמו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת