עיקר תוי"ט על כלים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה כלים א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) אבות. מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהן. דאלו אב מטמא אדם וכלים ואלו תולדה אוכלים ומשקים מטמא, אדם וכלים לא מטמא. והיינו ראשון ושני דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה. הר"ש:

(ב) (על הברטנורא) אדם נפקא מדכתיב בפרשת אמור. או איש אשר יגע בכל שרץ וגו'. וכלים מדכתיב בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד וגו'. הר"ש:

(ג) (על הברטנורא) בנזיר דף נ"ב. כל הנוגע בהם יכול בכולן ת"ל מהן, יכול מקצתן ת"ל בהם, הא כיצד עד שיגע במקצתן שהוא ככולן, שיערו חכמים בכעדשה (שהוא ככולו) שכן חומט כו':

(ד) (על המשנה) ושכבת זרע. דמטמא אדם נפקא לן בגמרא דנדה דף מ"ג מדכתיב או איש לרבות את הנוגע. וכלים כתיב בהדיא בפרשת, זאת תהיה, וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו, שכבת זרע. ושאר כלים ילפינן מגזירה שוה דבגד ועור, מדאתקש למת ולשרץ. כדאיתא בשבת דף ס"ד. הר"ש:

(ה) (על הברטנורא) כלומר אע"ג דפירש במשנה ג' פרק ד' דנדה דרבנן עשאום כזבים לכל דבריהם, אפ"ה קריו טהור, דעבוד ביה רבנן הכירא כי היכי דלא לשרוף עליה תרומה וקדשים:

(ו) (על הברטנורא) הלכתא הוא ואסמכוהו אקרא בנדה דף ל"ב:

(ז) (על הברטנורא) דמנגיעה דשרץ נפקא לן נגיעה דשכבת זרע, מאו איש אשר יגע וכו'. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) אבל בר קיימא אפילו של יום אחד מיטמא בטמא מת. כדתנן בפ"ה דנדה משנה ג':

(ט) (על הברטנורא) בספרי. ואי אפשר לומר שבא הכתוב לחלק בין מזה ולא נוגע למזה נוגע, דק"ו דמזה נוגע מטמא בגדים. כדאיתא התם. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) במגע. הוא שיתחבר בדבר אשר יטמא אותו בלא אמצעי כו', ואין הבדל בין שנגע בזה הדבר הטמא בידו או ברגלו או באיזה חלק מעור גופו, וכן אילו נגע בלשונו טמאהו. אולם אם לקח כעדשה מן השרץ והשליך בגרון האדם ובלע אותו, הנה לא יטמא, לפי שלא יקרא מגע אם לא שיגע באבריו הנגלים. הר"מ:

(ב)

(יא) (על המשנה) כדי כו'. ולחטאת מיהא טהור הנושא. דאי לא תימא הכי הנושא צלוחית של מי חטאת נטמא, ויחזור ויטמא את הצלוחית ותחזור הצלוחית ותטמא את המים. ומצינו כל העוסקים בפרה דמטמאים בגדים והפרה טהורה. הר"ש:

(יב) (על הברטנורא) ממעט להן בת"כ מקרא כו'. הר"ש. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) דגבי זב ילפינן הכי כמ"ש הר"ב בריש פרק ה' דזבים, ומינה לכל שאר מטמאים במשא:

(יד) (על הברטנורא) והר"מ בחיבורו כתב, כיון שהניד את הטומאה שבקצה השני, טמא משום נושא. ואין צריך לומר אם משך כו' עד שהגביה הטומאה שגררה על הארץ שזה נושא ודאי. ואם גם דעת הר"ב כן א"כ לפי מה שכתב בזבים דאין משא בלא הזזה, לא משכחת למשא בלא היסט אבל היסט בלא משא משכחת ליה ואפ"ה טמא משום נושא ומיהו לא לכל המטמאים במשא צריך שיסיט כמ"ש בזבים פ"ה מ"ו:

(טו) (על הברטנורא) תימה דהכתוב הזה לא נאמר אלא על הנוגע בטמא מת כמ"ש הר"ב בעצמו בריש אהלות. ולכך הר"מ והר"ש לא הביאו שום מקרא לנוגע במי הנדה ומשמע דמדין נבלה נפקא לן. ועתוי"ט:

(ג)

(טז) (על המשנה) בפ"ד דזבים מ"ו. ומשום לעולם ילמד אדם לתלמידיו בלשון קצרה לא האריך התנא למתני עושה משכב תחתון לטמא אוכלין ומשקין:

(יז) (על הברטנורא) משכב. והר"ב נקט בלישניה משכב ומושב וכן בכמה מקומות ששנינו משכב ונקט משכב ומושב. ולא קשיא כו' שדין המשכב והמושב אחד. אמנם תתחלף בתמונה ובשעור. לפי שיש מי שיוכשר למשכב ויש מי שיוכשר למושב לבד לא למשכב. ולשון ספרא, משכב שהוא מיוחד לשכיבה ומושב שהוא מיוחד לישיבה. הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) ותמיהני דבמשנה ב' פ"ה דנדה מפרש דזוב אינו מטמא בכל שהוא אלא לרואה. וכטו שפירשו בש"ז לבעל קרי בריש פרקין כו'. אבל לרעת הרא"ש דבועל נדה אינו מטמא במגע ובמשא לטמא בגדים אתי שפיר כפשוטו למעלה מהן זוב כו' שמטמא במגע ובמשא לטמא בגדים וכדמסיק הר"ב. ואע"ג דהשתא נמצא בועל נדה קל מנבלה דהנושא נבלה מטמא בגדים אפ"ה קתני שפיר למעלה מהן אע"פ שהראשון נמי חמור ממנו כיון רבדבר זה מיהו למעלה משלפניו וכמ"ש ג"כ הר"ב במשנה דלקמן וע"ע בסמוך. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) זובו כו'. כולהו נפקא להו בנדה דף נ"ה מקראי. ועתוי"ט:

(כ) (על המשנה) מרכב. לא אתי למימר שיהא חמור מן העליון לכל דבר. דהא זובו של זב וחביריו מטמאין אדם במגע לטמא בגדים. ואלו מרכב לא מטמא אדם. כדקתני סיפא למעלה מן המרכב משכב. ששוה מגעו למשאו. ותנן נמי לקמן בפרק כ"ג מ"ב מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו. הר"ש:

(כא) (על הברטנורא) הר"ש. וז"ל רש"י תפוס דאוכף ארצי"ן בלע"ז. זאטטעל באגען. שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצי"ן ולהכי מטמא משום מרכב וכ"כ בפירוש החומש בפרשת מצורע שהארצי"ן מטמא משום מרכב. והאוכף עצמו מטמא משום מושב ע"כ. ומצאתי כתוב התפוס הוא מה שאחורי האיש כשהוא רוכב ומה שהוא לפניו. וצ"ל שאינו מחובר לאוכף שהוא יושב עליו שאם הוא מחובר היה כמותו. דהאיך יהיה לאחד שני מיני טומאות ע"כ. אבל הר"מ פירש מרכב הוא כל מה שיכשר לרכיבה. כמו הכסא והמרדעת, והאוכף וזולתן וכן הוא דעת התוספ'. ועתוי"ט:

(כב) (על הברטנורא) כלומר באבן הגדולה:

(כג) (על הברטנורא) ואני תמה דכי תנן בכולהו למעלה מהן. לא לענין קבלת טומאתן קתני אלא לענין שיטמאו אחרים ואפשר שדעתם שכיון שמקבל טומאה ממה שעל אבן מסמא. ממילא מטמאים ג"כ אותו דבר שהוא על גבי אבן מסמא. אבל כל זה הוה ליה לפרש. ועתוי"ט:

(כד) (על המשנה) הזב. כל טומאות שבמשכב ישנו בזב. שגם הוא מטמא באבן מסמא כעין משכב דהיינו כגון שהמשכב תחת האבן והטהור מלמעלה. וכהאי גוונא אצבעו של זב תחת הנדבך והטהור מלמעלה טמא. כדתנן במסכת זבים. ובמגע נמי מטמא בגדים כדכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו. ובמשא נמי מטמא בגדים. דילפינן בק"ו ממשכב כו'. הר"ש. ועתוי"ט:

(ד)

(כה) (על הברטנורא) וכן מי שבעל [זב] לא יהיה אב אלא כמו שנוגע באב. הר"מ:

(כו) (על הברטנורא) ומטמא נמי במשא כמו הזבה וכדאיתא פ"ה דזבים מ"ו. וכ"כ הר"מ. ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) מיתור דמושבו נלמד דהא כתיב בדד ישב. קרבן אהרן. ועתוי"ט:

(כח) (על הברטנורא) וה"ה ימי הסגרו כדאיתא במשנה דלקמן. ועתוי"ט:

(כט) (על הברטנורא) הר"ש. ולא הבינותי היאך ילפינן מהך קרא עצם כשעורה לטומאת ז' כו' ונ"ל דילפינן ליה מועל הנוגע בעצם וכדכתב הר"ב פ"ב דאהלות מ"ג. וע"ע שם:

(ל) (על הברטנורא) והר"ש כתב עוד חילוק דבעינן שיעור שהייה לבית המנוגע לענין בגדים שהוא לבוש, עד שישהה בכדי אכילת פרם:

(ה)

(לא) (על הברטנורא) הר"מ. ועל רובן הוא שכתבו כן. דהא התשיעית שהוא פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי. אין לו מעלה על הרבה שנמנו לפניו שגם הם מטמאים במגע ובמשא. ואולי דמשום שאינו אלא אבר, ומטמא במגע ובמשא קרו ליה מעלה:

(לב) (על הברטנורא) לא שיש עוד אחרים מאלו אלא הכי קאמר כגון אחד מאלו ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) והא דתני בועל נדה כטומאת גופו חשיבה א"נ בטומאות הפורשות מחי איירי. הר"ש:

(לד) (על המשנה) ארוכה. והוא פחות מכזית. כך פירש הר"ב בריש פרק ז' דנזיר. ומוכרח, שאם הוא כזית תיפוק ליה משום כזית בשר עצמו. למ"ד כזית בשר הפורש מן החי טמא:

(לה) (על הברטנורא) והיינו דצמר ועיין פרק י"ז משנה ב':

(ו)

(לו) (על המשנה) ארץ ישראל. עיין בפירוש הר"ב דסוף פרקין אי קדושת ארץ ישראל ממנין עשר קדושות:

(ז)

(לז) (על המשנה) המוקפות. קצת קשה דלתני בתחלה עיירות שאין מוקפות מקודשות שמוציאין מהן אבנים המנוגעים דבקרא אל מחוץ לעיר כתיב וכן משמע סוף פרק י"ב דנגעים וכן הוא בהר"ש מתורת כהנים. ולפירוש הר"ב בסוף פרקין דקדושת ארץ ישראל לאו ממנינא יש לומר שאינו מונה אלא הקדושות השייכות בחי. בכיוצא בזה שכתבתי בשם הר"ש אות ל"ג ומסבבין כו'. אגב תנא ליה ועיקר קדושה שילוח המצורעים:

(לח) (על הברטנורא) והוי מצי למיתני ומכניסים כו' עד שירצו. והר"א פירש אם רצו לסבבו בעיר כדי להרבות בהספדו ובכבודו עד שירצו קרוביו להוציאו מסבבין. וגירסת הר"מ ומשכיבין. ופירש שמניחין אותו במשכבו ואין קוברין אותו בעיר עד שירצו בני המדינה. ומ"ש הר"ב בעיר ממקום למקום כלומר בכל עיר ועיר מעיר לעיר:

(ח)

(לט) (על המשנה) קדשים קלים. ועוד מקודש לכמה דברים דלא תנן הכא, כגון לענין שוחט את התודה לפנים מן החומה ולחמה חוץ לחומה. ועוד נפקא מינה לענין שוחט על חמץ כו' ולענין המראת זקן כו':

(מ) (על הברטנורא) ואין השער עצמו בכלל:

(מא) (על הברטנורא) וכתב הר"מ דהא דתנן לעיל שמשולח חוץ לכל עיר מוקף חומה שאינו בזה הלאו ללקות עליו. ועתוי"ט. ובת"ח:

(מב) (על הברטנורא) בגמרא דפסחים דף ס"ו יליף ליה:

(מג) (על הברטנורא) וא"ת דלמא חדשו ממת עצמו. וי"ל דמשמע ליה שלא חדשו אלא על החצר והחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל. ואילו טמא מת אסור אף בחיל. תוספ':

(מד) (על הברטנורא) דליכא חיוב כרת אלא במחנה שכינה. דמשכן ומקדש כתיב ובמנחות דף כ"ז תנא מחוסר בפורים שנכנס לעזרה שוגג חייב חטאת. במזיד ענוש כרת. הר"ש. ובנזיר דף מ"ה טמא יהיה, לרבות טבול יום. עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים:

(ט)

(מה) (על המשנה) ופרועי ראש. הר"מ כתב ג"כ וקרועי בגדים:

(מו) (על הברטנורא) ומהאי טעמא נמי לא חשיב מחוסר בגדים. אע"פ שהוא ג"כ כיוצא בהן. ועתוי"ט לדעת הר"מ:

(מז) (על המשנה) ההיכל. כלומר האולם וההיכל דקדושת אולם והיכל חדא קדושה היא:

(מח) (על המשנה) שלא כו'. ואילו מחוסר בגדים ושתויי יין לא חשיב, תנא ושייר. ועתוי"ט:

(מט) (על המשנה) קודש קדשים. וא"ת ליתני עליית קדש קדשים שאין נכנסים שם אלא אחת בשבוע. תירץ הר"ש דבתוספתא אמרו אין זה מעלה. פירוש דלאו משום קדושה נמנעים אלא לפי שלא היו צריכים. ועתוי"ט:

(נ) (על הברטנורא) משום דקשיא ליה להר"ב דהא משכחת להו לר' יוסי גם כן שיהיו י"א. אי סבירא ליה דחלוקים המה ובסמוך מסיק דמתניתין דקתני עשר ר' יוסי היא לאית דמפרשי. ועתוי"ט:

(נא) (על הברטנורא) אגב ריהטא נקט לחם הפנים, ולאו דוקא דלא נמצא בו מיעוטים כמו באינך וכן בריש פרק ח' דמנחות לא תני ליה: