משנה יבמות ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ו · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הבא על יבמתו, בין בשוגג, בין במזיד, בין באונס ב בין ברצוןג, אפילו הוא שוגג והיא מזידה, הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסהד, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה ואחד הגומר, קנהה, ולא חלק בין ביאה לביאה.

נוסח הרמב"ם

הבא על יבמתו בין שוגג בין מזיד בין באונס בין ברצון אפילו הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה.

פירוש הרמב"ם

הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד כו': היבמה אינה צריכה קדושין מן התורה לפי שאשה הקנו לו מן השמים וקדושי יבמה מדרבנן ולפיכך הבא על יבמתו באי זה צד שיהיה קנה קנין גמור והעראה הוא הכנסת העטרה ומפגיעת העטרה היא נקראת נשיקה עד הכנסת העטרה כולה אמנם הוא שמוש דרך אברים וגומר הוא הכנסת האבר כולו. ואמרו לא חלק בין ביאה לביאה ר"ל לא חלק הכתוב בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה והוא אמרו במשכב זכור משכבי אשה מגיד הכתוב ששתי משכבות יש באשה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הבא על יבמתו - שוגג. כסבור אשה אחרת היא א:

מזיד - לשם זנות ולא למצות יבום:

אפילו הוא שוגג והיא מזידה - לא מבעיא היכא דהיא מכוונה למצוה, אלא אפילו היכא דתרווייהו לא מכווני למצוה, כגון שהוא מכוין לאשה אחרת והיא נתכוונה לשם זנות, קנה, דאמר קרא (דברים כה) יבמה יבא עליה, מכל מקום:

המערה - שלא גמר ביאתו אלא הכניס עטרה בלבד. ופגיעת עטרה בלא הכנסה קרויה נשיקה:

קנה - וזכה בנחלה, ויוצאת בגט אם בא להוציאה:

לא ח, לק בין ביאה לביאה - בין ביאה כדרכה לביאה שלא כדרכה, דכתיב (ויקרא כ) משכבי אשה, ו מגיד הכתוב ששתי משכבות יש באשה:

פירוש תוספות יום טוב

בין בשוגג. פי' הר"ב כסבור אשה אחרת היא ואפילו אינה אשתו. שנמצא שנתכוין ג"כ לזנות אלא מיהו אינו מזיד ביבמתו. ושוגג בה מקרי. ותדע דאי לא תימא הכי אלא כלומר כסבור אשתו היא שלא נתכוין לזנות כלל. בהיא שוגגת היכי משכחת לה שלא תהא לשם זנות או לשם מצוה אלא ודאי כל ששוגג ומחשב שזו אשה אחרת או ששוגגת וסוברת שזה איש אחר אע"פ שנמצא שלא כיונו למצוה מקרי שפיר שוגג. ולשון רש"י כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת:

בין באונס. מפרשינן בגמרא כגון שנתכוין לאשתו ונתקשה ותקפתו יבמתו אי נמי גוים הדביקוהו ביבמתו בעל כרחו:

בין ברצון. היינו למצות יבום. ואע"ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא. תוספות:

והיא לא אנוסה. אבל מזידה או שוגגת. תוספות:

המערה. פי' הר"ב שלא גמר ביאתו שהוא הכנסת האבר כולו כמ"ש הרמב"ם. אלא הכניס העטרה. ומהו עטרה פירש הר"ב במ"ב פרק שמיני:

קנה. דלקמן ילפינן להעראה בעריות ואפילו בחייבי לאוין. ויבמה ליבם אתיא ביאה ביאה דכתיב (דברים כ"ה) יבמה יבא עליה וכתיב (שם כ"ג) לא יבא ממזר. גמרא דף נ"ה:

ולא חלק בין ביאה לביאה. פירש הר"ב בין ביאה כדרכה כו' דכתיב משכבי אשה. וכ"כ הרמב"ם. וברייתא היא בפרק ז' דסנהדרין דף נ"ד ובזכר הוא דכתיב וא"ר ישמעאל הרי זה בא ללמד ונמצא למד פירש רש"י הרי זה בא ללמד על זכר שחייב אפילו שלא כדרכה ונמצא למד. למשכב זכור לא אצטריך קרא דפשיטא לן דכל משכב זכר שלא כדרכה הוא אלא האי משכבי לאשמעינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב עד כאן. ומכל מקום תמיהני דלענין יבמה דרשו בברייתא בגמרא יבמה יבא עליה כדרכה ולקחה שלא כדרכה. ואמאי שבקוה לדרשה זו ודרשה דמשכבי אשה הוה ליה לפרש במשנה ב' לענין כל העריות [*ואין לומר משום דסבירא להו דמכיון דאמר ר' ישמעאל הרי זה בא ללמד כו' תו לא איצטריך להך דרשה דולקחה דהא דר' ישמעאל דרשא כוללת היא. הא ליתא דא"כ ולקחה למה לי אלא ודאי דמדר' ישמעאל לא שמעינן אלא לענין חיובא דומיא דזכר. אבל למצוה וזכיה כי הכא לא שמעינן דהא איכא למימר דלהחמיר ולחייב עביד רחמנא שלא כדרכה כמו כדרכה. משא"כ לענין מצוה וזכייה. הלכך ודאי דאצטריך ולקחה. ולפיכך צ"ל עיון על הר"ב והרמב"ם בזה. וא"ת היאך פי' הר"ב יבא עליה מ"מ הא אפיקתיה הך ברייתא לכדרכה הא פרכינן לה בסוגיא ומסקינן דלכדרכה מלהקים לאחיו שם נפקא. במקום שמקים שם. וכי אתא קרא בין בשוגג בין במזיד כו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואפילו אינה אשתו. שנמצא שנתכוין ג"כ לזנות אלא מיהו אינו מזיד ביבמתו ושוגג בה מיקרי ותדע דהרי לגבה לא משכחת בענין אחר:

(ב) (על המשנה) באונס. מפרש בגמרא כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו א"נ עו"ג הדביקוהו ביבמתו בע"כ:

(ג) (על המשנה) ברצון. היינו למצות יבום ואע"ג דפשיטא היא קתני, לה דהכי אורחיה בכל דוכתא. תוספ':

(ד) (על המשנה) לא אנוסה. אבל מזידה או שוגגה. תוספ':

(ה) (על המשנה) קנה. בגמרא ילפינן ליה מקראי וב"ב הר"מ. והוא מגמרא סנהדרין דף נ"ד. צ"ע דהתם לא ילפינן מצוה דקנייה יבמה ממתניתין ובגמרא דהכא למדוה מולקחה:

(ו) (על הברטנורא) וכ"כ הר"מ. וברייתא הוא בפ"ז דסנהדרין דף נ"ז ובזכר הוא דכתיב ואר"י הרי זה בא ללמד ונמצא למד. פירש"י הרי זה בא ללמד על זכר שחייב אפילו שלא כדרכה ונמצא למד דלמשכב זכר, לא איצטריך קרא דפשיטא דשלא כדרבה הוא. אלא האי משכבי לאשמעינן אתא דהבא על אשה בין כדרכה בין שלא כדרבה חייב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הבא על יבמתו:    ביד וכו' פ' שני דהלכות יבום סי' ג' ובפ"ג דהלכות מטמאי משכב ומושב סי' ג' ובטור א"ה סי' ז' וסי' כ' וסי' קס"ו ועיי' בקולון שרש קס"ח:

בין שוגג בין מזיד וכו':    כתבו התוס' ז"ל איכא למימר דמזיד ורצון תרי גופי נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה ואע"ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ"ש דב"ק גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי"מ דהכי קאמר בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון ע"כ. ועיין בפי' ר"ש יצחקי ז"ל במסכת מנחות פ' הקומץ רבה (מנחות דף כ"ה) עמוד שני:

הוא אנוס והיא לא אנוסה:    תימה דה"ל למנקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי"ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכי הוא אנוס והיא לא אנוסה א"נ לא קאמ' והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מכוני לשם מצוה תוס' ז"ל. ועיין במ"ש בשם ספר שארית יוסף רפ"ק דמעילה. ובברייתא מוסיף בין ער בין ישן ומוקי לה בגמ' דהיינו בנים ולא נים וכו' ובגמ' מפיק לכולהו מקרא דכתיב ויבמה בעל כרחה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון:

אחד המערה וכו' קנה:    כתוב בנמוקי יוסף ומיהו הא דאמרי' דהוא מזיד קנה מסתבר דבדיעבד קאמר ואפי' מדרבנן אבל לכתחלה אסור לעשות כן מדרבנן והיינו דלא פי' בגמ' מתני' דלא כאבא שאול דאמר הכונס את יבמתו לשם נוי כאילו פגע בערוה וקרוב הדבר בעיני להיות הולד ממזר דהא הכא במזיד היינו לשם נוי שהרי נעשה לשם זנות בעלמא אלא ודאי אבא שאול מדרבנן הוא דקאמר והכא בדיעבד הוא דקאמר דקנה ורבנן דפליגי עליה דאבא שאול ודאי מודו דאסור לעשות כן אלא דפליגי אפי' לכתחלה אם בעל לשם נוי לא הוי כפוגע בערוה ע"כ:


פירושים נוספים