מלאכת שלמה על יבמות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלאכת שלמה · על יבמות · ו · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

הבא על יבמתו:    ביד וכו' פ' שני דהלכות יבום סי' ג' ובפ"ג דהלכות מטמאי משכב ומושב סי' ג' ובטור א"ה סי' ז' וסי' כ' וסי' קס"ו ועיי' בקולון שרש קס"ח:

בין שוגג בין מזיד וכו':    כתבו התוס' ז"ל איכא למימר דמזיד ורצון תרי גופי נינהו דרצון היינו דמכוין למצוה ואע"ג דפשיטא הוא קתני ליה דהכי אורחיה בכל דוכתא אבל בפ"ש דב"ק גבי אדם מועד לעולם קשה מה בין מזיד לרצון וי"מ דהכי קאמר בין שיהא אותו שוגג ומזיד באונס שאנסו לעשות כן בין שיהא ברצון ע"כ. ועיין בפי' ר"ש יצחקי ז"ל במסכת מנחות פ' הקומץ רבה (מנחות דף כ"ה) עמוד שני:

הוא אנוס והיא לא אנוסה:    תימה דה"ל למנקט שניהם אנוסים דהוי רבותא טפי וי"ל דאגב דנקט ברישא הוא שוגג והיא מזידה נקט נמי הכי הוא אנוס והיא לא אנוסה א"נ לא קאמ' והיא לא אנוסה אלא ברצון אלא היא לא אנוסה אבל מזידה או שוגגת דהשתא תרוייהו לא מכוני לשם מצוה תוס' ז"ל. ועיין במ"ש בשם ספר שארית יוסף רפ"ק דמעילה. ובברייתא מוסיף בין ער בין ישן ומוקי לה בגמ' דהיינו בנים ולא נים וכו' ובגמ' מפיק לכולהו מקרא דכתיב ויבמה בעל כרחה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון:

אחד המערה וכו' קנה:    כתוב בנמוקי יוסף ומיהו הא דאמרי' דהוא מזיד קנה מסתבר דבדיעבד קאמר ואפי' מדרבנן אבל לכתחלה אסור לעשות כן מדרבנן והיינו דלא פי' בגמ' מתני' דלא כאבא שאול דאמר הכונס את יבמתו לשם נוי כאילו פגע בערוה וקרוב הדבר בעיני להיות הולד ממזר דהא הכא במזיד היינו לשם נוי שהרי נעשה לשם זנות בעלמא אלא ודאי אבא שאול מדרבנן הוא דקאמר והכא בדיעבד הוא דקאמר דקנה ורבנן דפליגי עליה דאבא שאול ודאי מודו דאסור לעשות כן אלא דפליגי אפי' לכתחלה אם בעל לשם נוי לא הוי כפוגע בערוה ע"כ:

משנה ב[עריכה]

וכן הבא על אחת מכל העריות וכו':    בגמ' ילפינן לה:

וחייבי עשה:    כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי דאסירא העראה דידהו וקאי בעשה כדכתיב דור שלישי יבא ולא שני דהוי לאו הבא מכלל עשה דהוי עשה אתיא ביאה ביאה מלא יבא ממזר: בפי' ר"ע ז"ל כגון אלמנה לכ"ג וכו' פסלה לכהונה משום זונה נראה שנפל טעות וצריך להיות משום חללה דהא קיי"ל אין חלל אלא מאיסורי כהונה וכן פי' הרנוב"ם ז"ל כל הבא על אחת מכל העריות שבתורה אפי' שלא כדרכה עשאה זונה ונפסלה לכהונה אע"פ שהיא מותרת לבעלה ישראל מאחר שהיא אנוסה וכמו כן בת ישראל לממזר ולנתין נעשית זונה וכמו כן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט נעשית חללה אפי' באונס או בשגגה ע"כ:

ממזרת ונתינה:    ביד פ' י"ט דהלכות איסורי ביאה סי' ב':

או פסולות כגון אלמנה וכו':    ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנוייה לא משויא לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחן תנא דפסל אלא ר' אלעזר הוא דס"ל דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה רש"י ז"ל:

אלמנה לכ"ג:    נפסלה מן התרומה ונפסלה לכהן הדיוט. גרושה דפסולה לכהן הדיוט נפסלה אפי' מתרומה דבי נשא:

ממזרת ונתינה לישראל:    לאו אפסלה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא ליכא למימר ועוד ביאה כשרה מי מגרעא לה אלא לענין העראה נקט לה למילקי עלה בהעראה כגמר ביאה ולשון פסלה נקט משום אחריני. [הגה נראה שר"ל דודאי ממזר בן כהן אוכל תרומה וכדמשמע בפירקין דלקמן]:

משנה ג[עריכה]

אלמנה לכ"ג גרושה כו':    ביד פ"ז דהלכות תרומות סי' כ"א:

ר' אלעזר ור"ש מכשירין:    ת"ק דידהו הוא ר"מ ובגמ' מפרש טעמא דכולהו ותניא בגמ' אר"מ ק"ו ומה קדושי רשות כגון בת כהן לישראל פוסלין קדושי עבירה לא כ"ש אמרו לו לא אם אמרת בקדושי רשות שכן אין לו להאכיל במקום אחר אפי' נשאת תאמר בקדושי עבירה שכן יש לו להאכיל במקום אחר בראייה לו וכן בסיפא גבי בוגרת ת"ק הוי ר"מ וטעמייהו מפר' בגמ':

נתאלמנו או נתגרשו וכו':    ביד הלכות איסורי ביאה פי"ט סי' ג' ופסק שם מן הנשואין פסולות אע"פ שלא נבעלה וכתב שם הרב המגיד שלמד כן ממה שאמרו סתם מן הנשואין פסולות ולענין כתובה אמרו שכל אלמנה מן הנשואין היא בחזקת בעולה וכ"ש באיסור של תורה עכ"ל ז"ל. וכתוב בבית יוסף ולי נראה דמיתורא דמתני' דקתני מן הנשואין פסולות שהיא משנה שאינה צריכה למד הרמב"ם ז"ל לומר דכיון שנכנסו לרשות הבעל לנשואין אע"פ שלא נבעלו פסולות ע"כ וכן כתב בכסף משנה ג"כ:

משנה ד[עריכה]

כהן גדול לא ישא:    ביד כו' פי"ז דהלכות איסורי ביאה סי' י"א י"ב י"ג י"ד:

לא ישא את הבוגרת:    ואפי' קדשה כשהיא קטנה ובגרה תחתיו אסור לכנסה כשהיא בוגרת ואם עבר ונשא בוגרת או מוכת עץ או אנוסת עצמו או מפותת עצמו מותר לקיימה ריא"ז ז"ל:

ר' אלעזר ור"ש מכשירין בבוגרת:    ירוש' ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת ושוין שלא יקח את מוכת עץ מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ בוגרת כלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ ואית דמחלפין לא ישא את מוכת עץ ר"א ור"ש מכשירין במוכת עץ ושוין שלא ישא את הבוגרת מה בין בוגרת מה בין מוכת עץ בוגרת עברו ימי הנעורים מוכת עץ לא עברו ימי הנעורים ע"כ: ואיתא בת"כ סוף פ' ב' דפ' אמור:

ומינהו המלך:    בגמ' דייקי' מדקתני מינהו ולא קתני נתמנה דקשר של רשעים הוא שהכניסה מרתא בת בייתוס תרקבא דדינרי זהב לינאי מלכא עד דבעא לאוקומי ליהושע בן גמלא בכהני רברבא ומ"מ מצינו בו שתיקן תקנות גדולות בישראל כדאמרי' בבבא בתרא ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל: וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל גמלה בה"א מרתה בה"א:

כ"ג שמת אחיו חולץ ולא מיבם:    דאלמנה היא וא"ת מן האירוסין מ"ט לא יבא עשה דיבמה וידחה לא תעשה דאלמנה לא יקח וי"ל דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דכיון דעבד ביאה ראשונה פרחה מיניה זיקת יבום וכדאיתא בגמרא נמוקי יוסף:

משנה ה[עריכה]

כהן הדיוט לא ישא כו':    ביד פט"ו דהלכות אישות סי' ז' ובפי"ז דהל' איסורי ביאה סי' ג' וספ"ז דהלכות תרומות:

אא"כ יש לו אשה ובנים:    פי' או בנים ולשון הרמב"ם ז"ל שם פט"ו לא ישא אדם עקרה וזקנה ואילונית וקטנה שאינה ראויה לילד אא"כ קיים מצות פריה ורביה או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה ע"כ:

וחכ"א אין זונה כו':    תוס' פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ו) ואיתא בת"כ פ"א דפרשה אמור:

משנה ו[עריכה]

לא יבטל אדם מפריה ורביה וכו':    היו"ד בחיר"ק והב' בקמ"ץ וכתוב בתוי"ט והא דלא תנא לא יבטל כו' ונכון הוא וביד פט"ו דהלכות אישות סי' ב' ד' ז' י"ב י"ד ובטור א"ה סי' א'. וכתבו תוס' ז"ל ואע"ג דמרישא שמעינן לה דקתני כהן הדיוט לא ישא אילונית ולאו דוקא כהן וכו' מ"מ איצטרך הכא לדיוקי דבגמ' דדייק הא יש לו בנים מפריה ורביה בטיל מאשה לא בטיל או לדיוק אחרינא הא יש לו בנים בטל מפריה ורביה ומאשה בת בנים נמי בטיל או משום פלוגתא דב"ש וב"ה הדר תני לה ע"כ: ובגמ' מתני דקתני אא"כ יש לו בנים דדייקת מינה הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע דתניא ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח את ידך וכתב הרא"ס ז"ל וז"ל בכל הספרים כתוב מתני' דלא כר' יהושע והרי"ף ז"ל לא כתבה והביא על מתני' דלא יבטל אדם מפרוה ורביה מימרא דרב נחמן דאסור לעמוד בלא אשה אע"פ שיש לו כמה בנים משמע דס"ל דאיתא למתני' ודר' יהושע ורב נחמן וכדמפ' תלמודא נפקת מינה למכור ס"ת כלומר לעולם יש לו ליקח אשה בת בנים כר' יהושע אם ספק בידו אבל אם אין ספק בידו אם אין לו בנים ימכור ס"ת ויקח אשה בת בנים ואם יש לו בנים אינו מחויב למכור ס"ת כדי שיקח אשה בת בנים אלא יקח אשה שאינה בת בנים ואל יעמוד בלא אשה כדרב נחמן אבל לפי הספרים דגרסי מתני' דלא כר' יהושע משמע דפליגי ולר' יהושע אפי' קיים פריה ורביה ימכור ס"ת לישא אשה בת בנים אלא דהא איכא לר' יהושע בין כשיש לו בנים ובין אם אין לו אם נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אם אין לו בנים חייב לגרשה כדי לקיים פריה ורביה ואם יש לו בנים אינו מחויב לגרשה דר' יהושע לא קאמר אלא לכתחלה ישא אשה בזקנותו שהיא בת בנים אבל אינו חייב לגרשה אם אינה בת בנים עכ"ל ז"ל: ובגמ' תניא ר' נתן אומר בש"א שני זכרים ושתי נקבות ובה"א זכר ונקבה ותניא אידך ר' נתן אומר בש"א זכר ונקבה ובה"א או זכר או נקבה ותרי תנאי אליבא דר' נתן ובגמ' מפרש טעמייהו ובגמ' אמר שמואל אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים אסור לו לעמוד בלא אשה אפילו דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או אילונית משום הרהור דלא טוב היות האדם לבדו:

נשא אשה ושהה עמה:    ס"א ושהתה עמו:

ולא ילדה אינו רשאי לבטל:    אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה ואע"ג דאמרה דיירנא עמיה בסהדי שלא יקרב אלי לא שבקינן לה דכל כמה דאגידא ביה לא יהבי ליה איתתא אחריתי אלא יוציא ויתן כתובה ומותרת לינשא לשני ואע"פ שאין לו בנים כך מפורש בגמ' בס"פ המדיר: ומשמע מן הירושלמי דלא ילדה לאו דוקא דה"ה אם היו לו בנים ומתו מונה לה משעה שמתו ויש שפירשו דכל שיש לה ולד אחד חי אין כופין אותו לגרשה דהא ילדה ומתני' ולא ילדה קתני אלא שיש מפרשי' אחרי' דהאי ולא ילדה ארישא דמתני' דמצות פריה ורביה אזכר ונקבה קאי א"כ כל שלא ילדה זכר ונקבה אינו רשאי לבטל ואם מת האחד שילדה אין מונין לה משעה שמת אלא משעה שפסקה מלדת והרשב"א ז"ל כתב שראשון נראה לו עיקר נמוקי יוסף: עוד כתב בשם הריטב"א ז"ל דהא דאמרי' בגמרא שאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין לאו למימרא שאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין לדרים בח"ל דא"כ בטלת כל תורת משנה זו וכל הסוגיא שעליה מבני בבל והא לא אפשר שתהא כולה שמעתא לבני ארץ ישראל ועוד שמצות פריה ורביה חובת הגוף היא אלא אין דברים אלו אמורים אלא באברהם אבינו שהיה עקר ולא זכה ליבנות עד שעלה לארץ שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול אלא בארץ ומייתי לה השתא ללמדנו דזמן הראוי לפקידה בעינן כדדייק סיפא דברייתא לפיכך וכו' ולומר דכי היכי דאברהם לא היה זמן ח"ל ראוי לו כן לאחרים חלה הוא או חלתה היא וכו'. עוד כתב ר"י ז"ל שאם עלה שום אדם מח"ל לא"י שלא יעלה לו מה שדר בח"ל כלל ואפי' דר כמה שנים כי אולי בזכות הארץ יבנה ממנה ומונה משעת כניסתו לארץ עשר שנים כמו שמנה אברהם אבינו עכ"ל ז"ל:

גרשה מותרת לינשא לאחר:    מתני' רבי היא דשני אין שלישי לא דבתרי הויא חזקה ס"ל בין הכא גבי נשואין בין גבי מילה בברייתא דמלה ראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול עד שיתחזק הולד בין גבי שור מועד דבעינן שהעידו בו שלשה פעמים בין גבו מי שלקה ושנה בב"ד בין גבי קביעות וסת דאשה או עקירת וסת וקיי"ל בנשואין ומילה כרבי דספק נפשות הם וכן במלקיות גם כן קיי"ל כרבי כדי לבער הרשעים אבל בוסתות ושור המועד קיי"ל כרשב"ג לקולא גבי וסתות משום דהוו דרבנן וגבי שור המועד משום שאין מוציאין ממון מחזקתו אלא בדבר ברור לפיכך אזלינן לקולא:

מונה משעה שהפילה:    כיון דקתני סתמא אפי' הפילה תוך מ' יום לעיבורה דלא הוי אלא כמיא בעלמא מונה לה בשעה שהפילה ואם שהתה עשר שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתובה או ישא אשה אחרת עליה נמוקי יוסף: והכריח ורב אלפס ז"ל דכל הני דאיתא בגמ' דיוציא ויתן כתובה הייני דוקא מנה מאתים אבל תוספת לא וכמו שכתבתי באורך ס"פ אלמנה נזונת: ובטור אה"ע סי' ט' וסי' קנ"ד וכתוב שם בב"י בשם תשובת הריב"ש ז"ל דעת קצת מפרשי' דדוקא קתני מתני' שהתה עשר שנים ולא ילדה הא אם ילדה ולד של קיימא אע"פ שעדיין לא קיים מצות פריה ורביה אין כופין אותו להוציא מיהו היינו בזו שלא הוחזקה עקרה עדיין ואפשר שתלד לו עוד שהרי כבר זכה ליבנות ממנה אבל בזקנה שאין לה תקנה אע"פ שילדה לו כיון שאין לו בנים כשיעור הצריך לקיום המצוה כופין אותו להוציא אין צריך לומר לדעת מי שאומר דשהתה עשר שנים ולא ילדה ארישא קאי כלומר שלא ילדה ולד קיימא השיעור הצריך ע"כ ונרמז קצת ממנו כבר בשם נמוקי יוסף:

האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה:    רב יוסף יליף לה מקרא דכתיב אני אל שדי פרה ורבה לשון יחיד דההוא קרא דויברך אותם ויאמר להם אלהים פרו ורבו לשון ברכה בעלמא ולא למצוה:

ר' יוחנן בן ברוקא אומר וכו':    והגיה ה"ר יהוסף ברוקה בה"א. פ' השולח (גיטין ד' מ"ג) ובפ"ק דקדושין ד' ל"ה ובירושלמי ספ"ד דתענית ודפ"ק דמגלה ד' ס"ט: